תולדות יצחק על התורה, שמות לב:א

1קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו בענין העגל יש ספקות רבות: הספק הא' איך עשו ישראל עגל ושכחו כל הטובות שעשה הש"י עמהם וכמה מעלות טובות למקום עלינו העשר מכות וקריעת ים סוף ומן ובאר ולמה היו כל כך כפויי טובה ומתן תורה היה קרוב מאד ועדיין לא נסעו מהר סיני שבו קבלו התורה וכמו שאמר דוד ע"ה יעשו עגל בחורב לומר שאם היו עושים במקום אחר לא היה כל כך מן התימה: הספק הב' גם כן לישראל מה היתה כוונתם באמרם עשה לנו אלהים אם כוונתם ע"ז איך אמרו כי זה משה האיש שמשה אינו אלוה ואם כוונתם מנהיג במקום משה איך אמר עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל: הספק הג' נניח ישראל שהיו כפויי טובה אבל התימה הגדול על אהרן כהן גדול ונביא וקדוש ה' איך עשה חטא גדול כזה שהיא העבירה החמורה שבכל התורה ועוד שהחטיא את הרבים ואם נתיירא שיהרגוהו ראוי היה שיהרג ואל יעבור ואם הרגו לחור יהרגו גם כן לו ואם חשב שלא יהיה להם עוד כפרה אם יהרגוהו אין ראוי שיחטא אדם חטא קטון כדי שלא יחטא חבירו חטא גדול וכן הדין וכל שכן גדול: הספק הד' מרע"ה האשים אותו מאד על זה שאמר לו מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה והשיב אל יחר אף אדוני אתה ידעת את העם כי ברע הוא ויאמרו לי עשה לנו אלהים ואומר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשליכהו באש ויצא העגל הזה ומה הוא התנצלותו מזה עצמו היה מאשים לו משה: הספק הה' נניח לאהרן ונקשה למשה מה זה שאמר למה ה' יחרה אפך בעמך ולמה לא יחרה והוא עון פלילי כחשו בה' ויאמרו לא הוא וידבר העם באלהים ובמשה ולא זכרו תורת משה ועיקרי הדת והיו משומדים לכל התורה כולה להכעיס: הספק הו' נקשה עוד למשה שסתר דבריו בתחלה ההביל החטא מאד שאמר למה ה' יחרה אפך בעמך ואח"כ גדלו מאד באמרו אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב: הספק הז' עוד קושיא למשה מה זה שאמר אתם חטאתם חטאה גדולה ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם הנה כבר היו מכופרים או נשואי עון כשאמר וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו וגם הרג עוד שלשת אלפי איש: הספק הח' נניח למשה ונקשה להקב"ה ידוע שיותר חמור עון העגל מעון המרגלים שעון העגל הוא ע"ז ועון המרגלים אינה ע"ז: הספק הט' להקב"ה ולמשה מה שאמר הקב"ה שחת עמך ומשה אמר למה ה' יחרה אפך בעמך וחזר הש"י ואמר וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו. הנה לך שתי קושיות לישראל ושתי קושיות לאהרן ושלשה קושיות למשה וקושיא אחת לשם יתברך ושאלה אחת להקב"ה ולמשה. לספק החמישי והוא הקושיא החמישית למשה איך אמר למה ה' יחרה אפך ולמה לא יחרה והוא עון פלילי רבותינו ז"ל השיבו בשהמשילוהו למלך שזינתה אשתו ורצה המלך להרגה ואמר שושבינה למלך בניה שיצאו ממנה יעזרו לך למלחמה והשיב המלך עקרה היא השיב השושבין א"כ מה לך בזנות לא יהיו לך בנים ממנה כך אמר משה זה העגל הוא טוב שיעזור לך לפעול פעולות במציאות אמר הקב"ה אין בו ממש השיב משה ואם אין בו ממש למה יש לך קנאה ממנו. ונוכל לפרש לפי שאמר החכם שהפועל טובות לאדם יותר אהבה יש לפועל עם המתפעל ממקבל הפעולה לפועל אותה בו לפי שהיא פעולתו לזה אמר למה ה' יחרה אפך בעמך אחר שהם פעולתך וכל שכן שעשית בהם פועל גדול ונורא אשר הוצאתם מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה ומצורף לזה מי שהוציא הוצאות גדולות בבנין בית אחד אין ראוי שיהרוס אותה אע"פ שאויבו נכנס בתוכה אלא יבקש דרכים אחרים להנקם מאויבו לזה אמר אחר שעשית עמהם נסים והבאת עשר מכות איך יאבד כל זה. פירוש שני אם שר הוציא לראובן מביתו בעל כרחו אע"פ שיפשע כנגדו ראוי למוחלו שאם לא היה מוציא אותו מביתו לא היה לו מקום לפשוע כנגדו שבביתו היה יושב ולזה אמר אחר שהוצאת אותם בעל כרחם ראוי למוחלם וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים אחד מחמשה יצאו וארבעה חלקים מתו בשלשת ימי אפלה שלא היו רוצים לצאת ממצרים ולזה הפירוש בכח גדול וביד חזקה מוסב על ישראל שלא היו רוצים לצאת ממצרים ועל כרחם הוצאת אותם ביד חזקה ובהכרח גדול ואותם שמתו בשלשה ימי אפלה היו רעים וחטאים לה' מאד ואף על פי שיהרגם הקב"ה בעבור שיצאו לא יצאו והיוצאים לא היו כל כך סרבנים ועם כל זה יצאו כמוכרחים. פירוש שלישי אם ראובן קנה מקח משמעון ע"מ שיש בו מומין ידועים לקונה לא יוכל לבטל המקח וכן הקב"ה ידע כשהוציאם ממצרים שהיו רעים ועובדי ע"ז כמו שנתבאר ביחזקאל ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו לזה אמר למה יאמרו מצרים בחזקת רעים וחטאים הוציאם ולא בחזקת כשרים א"כ יאמרו שלא הוצאת אותם אלא להרוג אותם בהרים. והיתר הספק השני שאם כוונתם באמרם עשה לנו אלהים אלוה ממש ולא מנהיג איך אמרו כי זה משה האיש שמשה לא היה אלהים. התשובה המנהיג הוא אמצעי בין האלהים ובין העם שהאלהים לא ידבר עם העם לפי שהקב"ה נבדל מחומר והעם חמריים מאד ואיך ידבר הנבדל עם החמרי לכן הנביא ידבר הקב"ה עמו והוא ידבר עם העם שהנביא מצד שהוא גוף הוא חמרי ומצד נפשו שהיא זכה מאד הוא אלהיי ומזה הצד הקב"ה משפיע על העם טובות ומשגיח מאד עליהם שמצד שהוא חמרי ידבר עם העם ומצד שהוא אלהי ידבר עם הקב"ה ולזה העם דבקים בש"י וכשחסר מהם האמצעי לא אבדו האמצעי לבד אבל אבדו האלהים שעוד לא ישפיע עליהם ולזה אמרו ישראל בחדוד נמרץ עשה לנו אלהים גמור שמשה שהיה מנהיג מת ואחר שמת אלהים אבדנו וגם כן עשה לנו אלהים שאם תאמר אעשה אמצעי ומי הוא שיהיה אמצעי גדול ומשפיע כמשה. ואהרן לא הבין רשעותם וחדודם הרעה אלא כפשוטו עשה לנו מנהיג במקום משה. והיתר כל אלו הספקות הוא בתשובה אחת כללית והוא שבעניין עשיית העגל היו כתות הכת האחת שאלו מנהיג והכת האחרת שאלו אלוה ערב רב שכל ימיהם המה ואבותם היו עובדי ע"ז שאלו אלוה וישראל שאלו מנהיג ואמר הפסוק שתי הכתות וזה הוא שאמר ויקהל העם על אהרן בכאן כלל שתי הכתות שגם ישראל כשהם רעים נקראים עם שנאמר עם נבל וכתיב מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלוני ואמר שם ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ואמר ויאמרו לי עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים אמר הפסוק טענת שתי הכתות אמר כנגד ערב רב קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו ואמר כנגד ישראל כי זה משה האיש אשר העלנו ולזה אמר בכת ראשונה אלהים ובכת השניה איש לומר שאין רוצים ע"ז אלא מנהיג כאיש שהיה ראוי שיאמר כי משה אשר העלנו מה צורך לומר איש ולפי שאמר כי נפרש שכל זה אמרו ישראל עשה לנו מנהיג כי זה משה האיש אבל ערב רב לא אמרו אלא עשה לנו אלהים ואם אמרו גם כן כי זה משה הכוונה כמו שפירשתי למעלה עשה לנו אלוה אחר שאבדנו מנהיג ומי שאבד מנהיג אבד אלהים ולכן כשעשה עגל אמרו ערב רב לישראל אלה אלהיך ישראל כלומר לא כמו שחשבתם מנהיג במקום משה אלא אלה אלהיך ישראל אשר העלוך ולזה לא אמרו אלה אלהינו ישראל אשר העלונו ולזה אמר הקב"ה רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים לא אמר אשר הוצאת שלא הוציא משה לערב רב אלא נתן להם מקום שיעלו עמו שלשון הוצאה הוא שהוציאם מעבדות לחירות כמו מוציא אסורים בכושרות ומורה שהוציאם על כרחם של מצריים המעבידים אותם כמו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים שהוציאו מן האש ולזה לא אמר אני ה' אשר לקחתיך מאור כשדים וכמו שאמר ה' אשר לקחני מבית אבי ולא אמר אשר הוציאני מבית אבי לזה אמר רד כי שחת עמך קראם עם משה לפי שנתן להם רשות ולא מנע מהם ואמר שחת עמך אותם אשר העלית מארץ מצרים והקב"ה לא נתרעם בזה על השואלים מנהיג שהם ישראל אלא על ערב רב ועליהם אמר סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך אמרו ערב רב לישראל הלשון הנאמר עליהם שלא הבדילו בינם לישראל ועל אלו אני מתרעם. ואמר עוד ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא יש להקשות מה צורך לומר עוד אמירה שנייה בדיבור הראשון שאמר וידבר ה' אל משה היה מספיק ויאמר לך רד וגומר ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא אבל הטעם בזה לפי שעד עתה לא נתרעם הקב"ה אלא מערב רב כמו שפירשתי לכן חזר עתה ואמר עד עתה נתרעמתי מערב רב לפי ששאלו ע"ז ועבדו ע"ז ועתה אני רוצה להתרעם גם מבני ישראל שאפי' מנהיג לא היה ראוי לשאול שאחר שהוצאתים ממצרים וה' הולך לפניהם יומם אני הייתי מנהיג להם או הייתי נותן להם מנהיג בלא שאלתם והם לא עשו חשבון ממני ובעטו בי ובהנהגתי אחר שראו עשרה מכות וקריעת ים ומן ובאר ישליכו עלי יהבם מה צורך עוד לשאול מנהיג וזה הוא שאמר ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה שהם ישראל ולזה לא אמר עמך כמו שאמר על ערב רב והנה עם קשה הוא ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם גם לישראל כולם ואם תאמר מה אעשה לשבועת האבות ואעשה אותך לגוי גדול: