תולדות יצחק על התורה, ויקרא טז:ח

1וגורל אחד לעזאזל כתב ר"א אמר ר' שמואל אף ע"פ שכתוב בשעיר החטאת שהוא לשם גם שעיר המשתלח הוא לשם ואין צורך כי המשתלח אינו קרבן כי לא ישחט ואם יכולת להבין מלת הסוד שהוא אחר מלת עזאזל תדע סודו וסוד שמו כי יש לו חברים במקרא ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן שלשים ושלש תדענו עד כאן וכתב הרמב"ן עליו והנה ר"א נאמן רוח מכסה דבר ואני הרכיל אגלה סודו שכבר גלו אותו רז"ל במקומות רבים אמרו בב"ר ונשא השעיר עליו זה עשו שנאמר הן עשו אחי איש שעיר את כל עונותם עונות תם שנאמר ויעקב איש תם ומפורש מזה בפרקי ר"א הגדול לפיכך היו נותנים אותו לסמאל שוחד ביוה"כ שלא יעכב את קרבנם שנא' גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל גורלו של הקב"ה לקרבן עולה וגורל של עזאזל שעיר חטאת וכל עונותיהם של ישראל עליו שנאמר ונשא השעיר עליו ראה סמאל שלא נמצא בהן חטא ביוה"כ אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת מה מלאכי השרת יחפי רגל כך ישראל וכו' והנה הודיעונו שמו ומעשהו וסוד הענין כי היו עובדי אלהים אחרים הם המלאכים עושים להם קרבנות והתורה אסרה כל עבודה להם אבל צוה ביוה"כ שנשלח שעיר במדבר לשר המושל במקום החרבן והוא הראוי לו מפני שהוא בעליו ומאצילות כחו יביא חורב ושממון כי הוא העולה לכוכבי חרב ודם ומלחמות והכלל הוא נפש לגלגל מאדים וחלקו מן האומות עשו יורש החרב והמלחמות ומן הבהמות השעירים והעזים ובחלקו עוד השדים הנקראים בלשון רבותינו מזיקין ובלשון הכתוב שעירים כי כן יקרא הוא ואומתו שעיר ואין הכוונה בשעיר המשתלח שיהיה קרבן מאתנו אליו חלילה אבל כוונתינו לעשות רצון ה' שצונו כך המשל כמי שעשה סעודה למלך וצוהו המלך תן מנה לעבדי פלוני שאין העושה הסעודה נותן כלום לעבד ההוא ולא לכבודו עושה רק הכל נתן למלך והמלך נותן פרס לעבדו ושמר זה מצותו ואמנם המלך לחמלתו על בעל הסעודה רצה שיהיו כל עבדיו נהנין ממנו שיספרו בשבחו לא בגנותו וזהו טעם הגורלות כי אלו היה הכהן מקדיש אותן בפה לה' ולעזאזל היה כעובד אליו אבל היה מעמידם לפני ה' פתח אהל מועד כי שניהם מתנה לה' והוא נתן לעבדו החלק אשר יבוא לו מאת השם הוא הפיל להם בגורל וידו חלקתה להם שנא' בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו וגם אחרי הגורל היה מעמידו לפני ה' לומר שהוא שלו ואין כוונתינו בשלוחו אלא לעשות רצון ה' ולכך לא נשחוט אנחנו ותרגם אונקלוס לשמא דה' ולעזאזל כי האחד לשם ה' והשני לעזאזל ולא לשמו של עזאזל ולזה אמר והתודה עליו את כל עוונות בני ישראל ונתן אותם על ראש השעיר ולא נאמר כן בשעיר החטאת של שם ולא בשום סמיכה שבקרבנות לפי שהקרבנות לרצון על אשי ה' והם מרצים ומכפרים אבל זה שאינו לשם והמקבלו אינו מכפר ואינו מרצה אלא נושא עונותם ועונה אמן בעל כרחו וזהו ונשא השעיר עליו וגו' עכ"ד. ואני אפרש יותר כוונת ר"א שמה שאמר אם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מלת עזאזל המלה שהיא אחר עזאזל היא המדברה לומר ששר המדברות והחרבות הוא מאדים ומה שאמר תדע סודו והוא שהיו עושים אותו לשר מאדים שהוא סמאל וסוד שמו של עזאזל שר"ל תקיף ושר המדבר והחרבות ואמר בהיותך בן ל"ג ר"ל בפסוק ולא יזבחו עוד את זבחיהם שהוא ל"ג פסוקים בינו ובין פסוק שנזכר בו בתחלה מלת עזאזל שנראה ממנו שהיו ישראל עושים במצרים השעירים שהם מחלק מאדים עבודה בשדות ובחרבות לפי הכח שיש לו באותם המקומות ולזה אמר למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה והביאום לה' ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים שהם השדים שאמרו חז"ל בעבור כוחות הכוכבים המזיקים והעיקר על כחות מאדים לפי שהוא חם ויבש ויורה על מהירות הבלבול ולפי שהשטנים שמכחם באים כל העונשים בזה העולם בכח הקב"ה שנתן להם הם מאדים ושבתאי והשעירים הם מחלק מזל גדי ובצורתו ומזל גדי הוא בי שבתאי ובית כבוד מאדים השם יתברך שלקחנו לחלקו צוה לקחת שני שעירים להיות כופר בעדינו ולכפרת עונותינו האחד לקרבן לשי"ת לשיהיה מגן בעדינו מאלה השטנים בעבור שהשעיר מחלקם וזהו ר"ל ונתן אותם על ראש השעיר שיהיה כל העונש בראשו ושתראה פעולתם בו ולזה רמזו במלת שוחד כי השוחד אינו עבודה כי העבודה באהבה ובטוב לבב כי כל מה שיתן העבד למלכו או לרבו הוא כדי לעשות רצונו ולהטיב לו והשוחד הוא שיתן אדם למי שירא ממנו שיעשה לו רעה כדי שלא יזיקנו וזהו ר"ל ליתן שוחד לסמאל והקב"ה שולח משולחנו ומשלו לכחו של מאדים בעבור שלא יזיק לישראל כמו שכתבתי זאת כוונת ר' אברהם בזה הלשון. ודע שסמאל יורה שמו על עניינו שהוא סם המות ועוד שעומד לשמאלו של אדם ועוד נגזר מלשון סומא לפי שמקבל שוחד וכתיב השוחד יעור: