תולדות יצחק על התורה, ויקרא כא:ב
תולדות יצחק על התורה · Toledot Yitzchak on Torah, Leviticus 21:2
Open in the reader →1כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו יש בזה ספק והוא שהיה ראוי להזכיר בתחלה אב ואח"כ אם ויאמר לאביו ולאמו וכתב ר"א כי הזכר חי יותר מהנקבה ברוב ולכן הזכיר בתחלה מיתת האם לפי שהיא תמות קודם ואח"כ מיתת האב. ויש להקשות עליו אם כן למה בכהן גדול האב קודם האם שאמר ועל כל נפשות מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא ונוכל להשיב לדעתו שאחר שהפסוק הודיענו חידוש אחד פעם אחת חזר אחר כן לטבעו ולמה שהוא ראוי ונראה להתיר זה הספק שכראוי עשה בהזכירו האם בתחלה לפי שאמר כי אם לשארו והיא אשתו לכן סמך לה אמו שהיא נקבה ונוכל לומר שהטעם שהזכיר האם ואח"כ האב לומר יטמא כהן הדיוט לאם ולא די לאם שהיא ודאי אמו שנולד בפני עדים אבל גם לאב שאין עדות ברור שהוא אביו ומי יודע כן אלא בחזקה עם היות שהוא בן יטמא לאב ובכהן גדול החידוש בהפך לא די לאביו שהוא ספק אם הוא אביו ולא ידענו זה אלא בחזקה שלא יטמא לו אבל גם לאם שהיא אמו בעדים ברורים שראו כן בשעה שנולד לא יטמא. וקישור אלו המצות בכהנים הוא לפי שהכהנים איפשר להשחית גדולתו באחד מהרבה פנים אחד במקרה חיצוני לו והוא אשתו אשה זונה וחללה לא יקחו או במקרה דבוק לו וזה המקרה הדבוק בו או הוא חולי או טומאה והטומאה אם היא תוך גופו נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה ואם בשנגע גופו מבחוץ לדבר טמא לנפש לא יטמא בעמיו ואם מצד חולי או הוא חולי כולל כל גופו או חולי פרטי באחד מאבריו אם חולי פרטי דבר אל אהרן איש מזרעך אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו איש עור או פסח ואם תאמר א"כ ימות ברעב לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל ואם חולי כולל איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל וכל זה מדבר במעלת הכהן המקריב הקרבנות. דבר אל אהרן וגו' לרצונכם תמים זכר כל אשר בו מום לא תקריבו. אחר שדיבר במעלת הכהן המקריב דיבר במעלת הקרבן עצמו והקרבן איפשר להפסל מפני א' משני דברים או במום שבו או מצד הזמן אם במום עורת או שבור וגו' אם מצד הזמן אמר שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו וגו' ואמר כאן ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד והטעם לזה לפי שמצוה הקב"ה למלאך שיניע הגלגל התשיעי והוא המניע התנועה יומית או הקב"ה בעצמו מניע לו כפי חילוק סברות שיש אומרים שאותה התנועה היא מיוחדת לש"י מכל התנועות והטעם שזה הגלגל שהוא ערבות שהוא התשיעי מכריח בכל יום לכל הגלגלים להניע תנועה אחת בכ"ד שעות שתנועתם הטבעית היא למזרח והוא מכריחם שיתנועעו לצד מערב ולכן אמרו שכינה במערב פירוש שהקב"ה מכריחם לכולם שיתנועעו למערב וזאת התנועה היומית מהוה כל ההויות לכן אין ראוי שביום אחד תפסיד המין לשחוט אותו ואת בנו וזהו שאמר רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים כי זאת התנועה היא מתגאה על כל התנועות השמימיו' להיותה ממזרח למערב הפך תנועתם הטבעית שערבות מכריח להם ומניעם על כרחם וזהו שאמר וידעת היום והשבות אל לבבך וגומר כלומר דע והבן ענין היום שהוא סבוב אחד מניע לכל צבא השמים הפך תנועתם שמורה שיש הנה סבה מקפת וכוללת לכל שאר הסבות ולזאת הסבה והשבות אל לבבך וגו' וכיון שזאת התנועה היא פשוטה ואחדות בלתי מורכבת עד שמורה עמידה וקיום אין ראוי לשחוט אותו ואת בנו בזה היום הפשוט שמורה שחיטתן הפסד המין או אכזריות שהתנועה היומית הקב"ה מחיה בה ומקיים לכל העולם בכללו שזולתה יפסד כל העולם: