תולדות יצחק על התורה, ויקרא כו:ג
תולדות יצחק על התורה · Toledot Yitzchak on Torah, Leviticus 26:3
Open in the reader →1אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה והשיג לכם דיש וגו' בזאת הפרשה יש ספקות: הספק הא' שנראה מזה ששכר המצות הוא בעולם הזה ואינו כן שהעולם הזה הבל וריק וכמו שאומר בספר קהלת ואין ראוי שהמצות שהם קדושות ורמות גדולות ובצורות בשמים יהיה השכר בעולם ההבל שהיום כאן ומחר בקבר: הספק הב' שאמר וחרב לא תעבור בארצכם והכוונה אפילו חרב של שלום לפי שלא היו צריכים ישראל חרב שנאמר מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל ואם כן איך אמר ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב שאין להם חרב: הספק הג' שאמר ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו וכי כך הוא המנין שהמנין הוא חמשה מאה ומאה מכם אלפים ירדופו: הספק הד' שזאת הפרשה שלא כסדר שהתחיל בגשמים ושפע המזונות ואח"כ בשלום ונצחון האויבים כמו שאמר ונתתי שלום בארץ ורדפתם את אויביכם ורדפו מכם חמשה מאה ואחר כן חזר על הראשונות ואמר ואכלתם ישן נושן שזה הפסוק היה מקומו למעלה בשפע הגשמים והתבואות. התשובה לראשונה שהקב"ה רצה להוליך עם ישראל הדרך שהאב מוליך עם בנו לשיעסוק בתורה כשהוא קטן אומר לו לך לבית המלמד ואתן לך מן הרמונים ומן התאנים ואחר שאינו כל כך קטן אומר לו שילך ללמוד ואתן לך זהוב א' ואח"כ אומר לו לך ללמוד ואתן לך מלבוש כשהוא גדול אומר לך ללמוד ותירש עולם הבא ואח"כ אומר לו האמת לך ללמוד בעבור מעלת הקב"ה שברא העולם ועשה לנו את הנפש הזאת לא תכלית שום שכר וכל זה שמתוך שלא לשמה בא לשמה וכן הקב"ה אמר בתחלה אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו אתן לכם לחם ופירות גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו ואח"כ אמר ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד ואח"כ ורדפתם את אויביכם ובסוף אמר להם האמת ונתתי משכני בתוככם והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם בגן עדן ואמר עוד האמת והייתי לכם לאלהים בעבור מעלתי ועצמותי ואתם תהיו לי לעם שעבדי המלך ראוי למות בעבודתו בעבור מעלת המלך עצמו וזה הדרך עצמו הוליך בסדר עקב תשמעון ולזה אמר שם וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך הכוונה זה שאמרתי הוא שהוליך עמהם בברכות הדרך שהאב מוליך עם בנו ואמר אם בחקותי לומר החוקים אין אדם עושה אותם בעבורם שהרי אין להם טעם אלא בעבור הקב"ה שמצוה אותם אבל המצות עושה אותם האדם בעבור הקב"ה המצוה ובעבור המצוה בעצמה שהרי יש לה טעם ולז"א ואת מצותי תשמרו בעבורי ועשיתם אותם בעבור המצות בעצמם וזהו טעם ועשיתם אותם אחר אמרו ואת מצותי תשמרו עוד אמר תשמרו כמו ואביו שמר את הדבר שצריך להמתין האדם למצוה ולא המצוה לאדם שזריזין מקדימין למצות וזהו שאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע וכמו שארז"ל אעירה שחר אני מעורר השחר ואין השחר מעורר לי. ואמר מצותי תשמרו תמתינו ואח"כ כשיבא זמנם ועשיתם אותם ולפי שמרבה נכסים מרבה דאגה ויבאו גזלנים ונתתי שלום בארץ ועוד שאפילו שחרב לא תעבור בארצכם ולא יהיה להם חרב עכ"ז ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם כאלו היה לכם חרב ולא עוד אלא ירדפו מכם חמשה מאה. ולקושיית המנין נראה שישראל הלוחמים בראשונה צריך שיהיו כמות אלה כאלה ויעשה הקב"ה נס שינצחו ישראל ואחר שנצחו ולוחמים עוד במלחמה עצמה אין צריך שיהיו כל כך ישראל בכמות אלא אפי' יהיו מועטים ואח"כ יותר מועטים ינצחו וזהו שאחר שהתחילו ישראל לנצח מתחיל לב הגוים להשבר ואח"כ נשבר יותר ולזה אמר ורדפתם את אויביכם כמות אלו כאלו ואח"כ ורדפו מכם חמשה מאה ואח"כ ומאה מכם רבבה ירדופו. וא"ת שאם ישראל לוחמים מועטים לפי שישראל מועטים אינו כן אלא והפרתי אתכם וכל כך תהיו פרים ורבים עד שאע"פ שאמרתי שיהיו לכם ריבוי מזונות עד שישיג דיש את בציר ובציר את זרע עכ"ז לא יספיק לכם הלחם והיין של שנה זו ותהיו צריכים לאכול משל השנים שעברו ואכלתם ישן נושן. וא"ת שיהיה מעופש לא יהיה וישן מפני חדש תוציאו ולא יתבייש הישן מפני החדש ובזה הותרו כל הספקות. ונוכל לומר עוד בסדר אלו הברכות לפי שיש ארבעה כתות של בני אדם במדינות יש עובדי אדמה ויש בעלי מלחמות רגליים ופרשים ויש בעלי תורה חסידים קדושים ויש אנשים שאינם לא זה ולא אותו אלא עשירים שלוים ושקטים האוכלים למעדנים ובעלי מלאכה. ולכת הראשון שהם עובדי אדמה אמר ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. לעשירים והמוניים בעלי מלאכה ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד. לבעלי מלחמה אמר ורדפתם את אויביכם ורדפו מכם חמשה מאה ומאה רבבה ירדופו. לבעלי תורה אמר ונתתי משכני בתוככם והתהלכתי בתוככם: