תולדות יצחק על התורה, במדבר כב:כא

1ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו יש בזה הענין חמשה ספקות: הספק הא' למה לא רכב על סוס שמה שהשיב לאתון כמאמר חז"ל ברטיבא שדאי ליה וכו' לא אמר אמת שהאתון השיבה לו האמת ומי ששלחו לו מלכים ונסיכים ובלק מלך בעת ההיא ושרים רבים ונכבדים רוכבים על סוסים למה היה הולך עמהם על אתון: הספק הב' הטבע יקר בעיני ה' וא"כ מה צורך שידבר האתון שהרי המלאך עצמו דיבר עם בלעם והיה ראוי שידבר כל הדברים עמו מתחלה ועד סוף: הספק הג' איך אמרו במסכת אבות עשרה דברים נבראו בין השמשות והאחד מהם פי האתון ואיך איפשר שהאתון נברא בששת ימי בראשית ונתקיימה עד דור בלעם: הספק הד' שידוע שיותר נס הוא שתראה האתון למלאך משתדבר והראיה שתדבר הוא שעלתה ממדרגת בהמה למדרגת אדם אבל שתראה למלאך הוא שעלתה למדרגת נביא שהנביא רואה למלאך ולא שאר בני אדם וא"כ היה ראוי שיאמר אחד עשר דברים נבראו ערב שבת בין השמשות פי האתון עיני האתון: הספק הה' למה שלח הקב"ה מלאך לבלעם הרשע היה ראוי לשלוח לו שטן כמוהו תשובה לספק הא' שרכב על אתון ולא על סוס לפי שזה הרשע היה שוטה וגס רוח וכאז"ל עין רעה וכו' והיתה כוונתו להטעות האנשים לומר שהוא שפל רוח ולכן לפי שהענוים רגילים שלא לרכוב על סוס. משה וירכיבם על החמור אברהם וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו משיח עני ורוכב על חמור וא"ת למה לא רכב על חמור ורכב על האתון התשובה לפי שהאשה צנועה יותר מן האיש רכב על אתון לומר שהוא צנוע יותר מכל אלו הנביאים ובזה הותר הספק הב' מה צורך שידבר האתון שלפי שהיה גס רוח רצה הקב"ה לבזותו ולהשפילו לפי שהיה גס רוח ומורה עצמו צנוע ואמר לאתון לפני השרים לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך ואמרו השרים הוא הולך להרוג אומה גדולה בפיו ולאתון צריך חרב ובזה ביזוהו בעיניהם ולכן פתח ה' פי האתון בעבור שבלעם ישיב תשובה שבה יהיה נבזה בעיניהם הרי טעם אחד למה הוצרך שידבר האתון סבה שניה פתח פי האתון לפי שיותר דבר גדול הוא לבנות הבית מלסותרו וכיון שהש"י פותח פי האתין כ"ש שיאלם פי בלעם לפי שימנע מלקללם סבה שלישית להשפילו בענין אחר לפי שהוא היה קוסם ולא עלה למדרגת נבואה אלא לכבוד ישראל ולפי שהיה מתגאה בנבואה ואומר נאום שומע אמרי אל ויודע דעת עליון אשר מחזה שדי יחזה רצה להשפילו ודברה האתון ותרא את מלאך ה' לומר אם אתה נביא לא מצד מעלתך אלא אני מדבר עמך כמו שאני מדבר לאתון ומתראה לה סבה רביעית שדרך הוא לומר למתעקש זה הענין שאתה מפציר בו אפילו חמור יבין אותו וכן רוצה לומר לבלעם אפי' האתון יודע שזה הדרך בלתי הגון ולכן נטתה מפניו ותלך בשדה. והיתר הספק השלישי שאיך איפשר שנברא האתון בששת ימי בראשית ונתקיימה עד עתה י"א שהכוונה שמן הדברים יש שנבראו בפועל והוא הטבע וכל המלאכות שברא הש"י בששת ימי בראשית ויש דברים שנבראו בכח והוא הנסים ואחד מן הנסים הוא דיבור האתון פי' שכשברא הקב"ה הבעלי חיים ביום הששי ואמר תוצא הארץ נפש חיה למינה וברא מין החמורים התנה עמהם שבכל זמן שירצה הקב"ה שידברו ידברו והדבר שהוא בכח מצד שבזמן מה יצא לפועל דומה ליום שהוא דבר בפועל והו' אור ומצד שכשאינו בפועל והוא בכח דומה להעדר ובזה דומה ללילה וז"ש פי האתון פי' דיבור האתון שהאתון עצמו לא נברא אלא בזמן בלעם נולדה אבל הדיבור נבראה בכח ע"ש בין השמשות ולכן דימהו לבין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה. והיתר הספק הרביעי למה לא אמרו ג"כ שעיני האתון נבראו בין השמשות נבין אותו בשנקשה קודם שאי איפשר שראתה האתון למלאך שאפילו הנביאים אי איפשר שיראו למלאכים שאינם גוף ועיני האדם גופניי' והגופני א"א לראות לנבדל תשובה לזאת שהקב"ה מלביש למלאך בלבוש גשמי באופן שיראוהו העינים הגשמיים וזהו סוד רבינו הקדוש שהיה בא כל ע"ש ואומר קידוש לאשתו עד ששמעה שכינתה ולא בא עוד כדי שלא להוציא לעז על החסידים הראשונים שלא היו באים וזה נקרא לחכמי הקבלה חלוקא דרבנן ובזה הענין נראה אליהו לחסידים הראשונים אע"פ שאליהו מיותר מעלה שלא מת ומאחר שהמלאך מתגשם ג"כ האתון יכולה לראותו ואז"ל ותרא האתון את מלאך ה' והוא לא ראה שהקב"ה נתן רשות לבהמה לראות יותר מן האדם שהאדם מתוך שיש בו דעת תטרף דעתו כשיראה מזיקין ואחר שהמלאך נתגשם האתון ראתהו ולזה לא מנה עיני האתון כמו שמנה פי האתון. והיתר הספק הה' למה שלח לו מלאך היה ראוי שישלח לו שטן כמוהו לפי שבלעם היה שטן ורשע והיה אומר ראוני שאני טהור ושאני מלאך לכן אמר הקב"ה זהו שטן ומראה לבני אדם שהוא מלאך אני אשלח לו מלאך ושיהיה לו לשטן וז"ש ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו וזהו שאז"ל מלאך רחמים היה ונהפך לשטן לו ולכן חרבו שלופה בידו אמר רשע זה הניח כלי אומנותו שכלי זיינן של אומות העולם בחרב והוא בא עליהם בפיו שהוא אומנותן שלהם אף אני אתפוש את שלו ואבוא עליו באומנותו וכן בסופו הרגוהו בחרב ובזה הותרו כל הספקות: