תורה תמימה על קהלת א:יח

1כי ברב חכמה וגו'. אמר רב אדא בר חנינא, אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד שערכה של ארץ ישראל הוא, מאי טעמא כי ברוב חכמה רב כעס וגו' פ יען כי כל ספרי הנביאים הם דברי מוסר, ואלמלא חטאו ממילא לא היו כל אלה הדברים, ורק ס' יהושע שבו הוגבלו חלק כל שבט בא"י דמוכרח לדעת, [ונראה דזה מכוון למ"ש בירושלמי מגילה פ"א ה"ה, הנביאים והכתובים עתידים להבטל לעתיד לבא, ופירשו שם, דכיון שאינן אלא לתוכחות ולעתיד כולם ידעו את ה' ולא יהיו צריכים לזה, והמפרשים לא העירו להתאים אלו שני המאמרים] וגם נ"מ לענין הגבלת ערי מקלט דכתיב ושלשת את גבול ארצך וא"כ צריך לדעת מדתה. והנה אע"פ שכל ספרי הנביאים הראשונים הם רק קורות דברי הימים, ולמה היו נמנעים גם הם, צ"ל דבעקרם גם הם לא נכתבו אלא בשביל הוראת המוסר לעוזבי דרך ה', ואם לא היו חוטאים לא היו צריכים גם לזה, וקיצור השתלשלות הדורות היה נספח לס' יהושע. . (נדרים כ"ב ב')

2כי ברב חכמה וגו'. כל זמן שאדם מרבה בחכמה מרבה בכעס פא צ"ע הא כתיב כעס בחיק כסילים ינוח, וצ"ל דהחכם אע"פ שהוא ערבה בכעס אבל הוא שולט בו מבלי להוציא רוחו בבהלת הכעס, כמש"כ אל תבהל ברוחך לכעוס, משא"כ הכסיל. וכל זמן שהוא מרבה בדעת מרבה ביסורין פב כי בשוטה אמרו אין שוטה מרגיש, אין שוטה נפגע, משא"כ מי שהוא בר דעת, וכל שדעתו מרובה הרגשתו מרובה ודקה, וממילא רבה דאגתו ומוסריו. הוא שאמר שלמה כי ברוב חכמה רוב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב. (מ"ר)

3ויוסיף דעת וגו׳. תניא, קטן היודע לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס פג בכדי שיעור אכילת ג' ביצים. מרחיקין לק"ש ולתפלה ארבע אמות מצואתו וממימי רגליו, ובגדול אפילו שלא בכדי אכילת פרס, מאי טעמא, ויוסיף דעת יוסיף מכאוב פד ולכן הבלו מרובה וחזקה. . (סוכה מ"ב ב׳)