תורה תמימה על קהלת א:ז

1כל הנחלים וגו'. כל הנחלים הולכים אל הים – זה אוקינוס, והים אינו מלא – שאוקינוס אינו מתמלא לעולם, לפי שבולע הוא למים, ומה הוא אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת – ר' אליעזר אומר, משם הם שואבים, ור' יהושע אומר, לשם הם שבים ללכת לג אזלו לשיטתם בגמ' תענית ז' ב', דר"א ס"ל דכל העולם [כלומר הנהרות והבארות] ממימי אוקינוס שותה, כי ע"י שהוא מקיף את שני שלישי כדור הארץ וכל עפרו הוא רטוב במים, ולזאת במקום מדרון ונמוך יקירו שם המים – והיו לנהרות, [אף שמימי האוקינוס מלוחים הם פירשו בגמ' משום דמתמתקין בעבים ר"ל ע"י מימי האידים העולים למעלה – לעבים, שמתמתקין שם, יתמתקו גם המים הנקווים ממימי האוקינוס, ויש לומר ג"כ כי הם מתמתקין בעובי עפר הארץ], ור' יהושע ס"ל ממים העליונים הוא שותה כמש"נ (פרשה עקב) למטר השמים תשתה מים, וכל הנהרות והבארות מתמלאים ממימי הגשם, [עיין מש"כ בתו"ת פרשה בראשית בפסוק ואד יעלה מן הארץ], ולכן דריש ר"א הלשון שבים כמו שואבים, [דבאותיות אהו"י נוהג חסרון, כמו לא מצתי חן (בהעלתך י"א י"א) תחת לא מצאתי, צמתי (שופטים ד' י"ט) תחת צמאתי, מרשית השנה (פ' עקב) תחת מראשית ועוד], ור"ל שם הם [הנהרות] שואבים מימיהם ללכת עוד הפעם אל הים, וכן הוא תמיד. ור' יהושע דס"ל ממי מטר הם מתמלאים מפרש המלה שבים כפשטה על התמדת פעולתם בלי הפסק. . (מ"ר)

2כל הנחלים וגו׳. דבר אחר כל הנחלים הולכים אל הים – כל התורה שאדם לומד אינה אלא בלב, והים איננו מלא – והלב איננו מלא, וגם לא הנפש שבעה כמ"ש (קהלת ו׳:ז׳) וגם הנפש לא תמלא, ושמא תאמר משעה שאדם מוציא את תלמודו לאחר שוב אינה חוזרת עליו, ת"ל שם הם שבים ללכת, דכתיב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך לד נראה דסמיך אסוף הפ' ושננתם לבניך ודברת בם, הרי דגם לאחר השינון לבנים עוד אפשר לדבר בם, כלומר שעדיין לא הלכו ממנו, ויתפרש לפי"ז הלשון אל מקום שהנחלים הולכים – אל הלב, שם, אל הלב, הם שבים ללכת. . (שם)

3כל הנחלים וגו׳. דבר אחר כל הנחלים הולכים אל הים – כל הגרים אין נכנסין אלא בישראל, והים איננו מלא – ישראל ממנינן אין חסרין לעולם, שנאמר מי מנה עפר יעקב לה ר"ל שהבטחת רבוים לא תתקיים בהוספת גרים אלא מעצמם ירבו, ולא נתבאר איפה מרומז בלשון זה הפסוק מעוט גרים, והלא מכיון שנתגיירו הם בכלל ישראל, ויותר מזה קשה שכן במדרש שה"ש (ו' י"א) בפסוק אל גנת אגוז דריש נמשלו ישראל לאגוז, מה אגוז זה שק מלא אגוזים אתה נותן כמה שומשמין כמה חרדלין והם מחזיקין [בחלליהם], כך כמה גרים באו ונתוספו לישראל, הדא הוא דכתיב מי מנה עפר יעקב, [ובארנו שם הכונה שהגרים מרומזים במלת עפר שהם טפלים לישראל], והרי אלו המדרשות דהכא ודהתם הפוכות ממש, דכאן ממעט גרים מלשון זה והתם מרבה. ולכן נ"ל דכוונת הראיה כאן מסוף הפסוק ומספר את רובע ישראל, דהפירוש מי ספר את רובע ישראל, ויתבאר עפ"י מש"כ רש"י שם ממדרשים וז"ל, רבע – רביעותיהן, זרע היוצא משמושם. והנה לשון זה מפורש מוציא את הגרים, שהרי אינם מזרע ישראל, ודו"ק. . (שם)

4כל הנחלים וגו׳. דבר אחר כל הנחלים הולכים אל הים – כל המתים אין נכנסין אלא לשאול והשאול איננו מתמלא לעולם, כמש"נ (משלי כ״ז:כ׳) שאול ואבדון לא תשבענה, ושמא תאמר, משהם מתים בעוה"ז שוב אין חיים לעוה"ב, ת"ל אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת, למקום שהמתים מתכנסין לעוה"ב שם הם שבים ועתידים לומר שירה לימות המשיח, מאי טעמא, דכתיב (ישעיהו כ״ד:ט״ז) מכנף הארץ זמירות שמענו, ואומר (שם כ"ו) יחיו מתיך נבלתי יקומון וגו׳ לו מפרש הלשון מכנף הארץ – מאותם שהיו חבויים וטמונים בכנף וסתר הארץ מהם זמירות שמענו, [וכמו (ישעיה ל' כ') ולא יכנף עוד מוריך, שפירושו ולא יסתר], וע"ד הכתוב הקיצו ורננו שוכני עפר. . (שם)

5כל הנחלים וגו׳. דבר אחר כל הנחלים הולכים אל הים, כל ישראל אין מתכנסין אלא לירושלים, והים איננו מלא – וירושלים אינה מתמלאת לעולם לז כמ"ש באבות עומדים צפופים ומשתחוים רוחים, ור"ל אע"פ שעומדים צפופים [דחוקים] בכ"ז משתחוים רוחים, הרי שאינה מתמלאת לעולם, וכמ"ש שם מעולם לא אמר אדם צר לי המקום ללון בירושלים. , אל מקום שהנחלים הולכים וגו' – למקום שישראל מתכנסין בעוה"ז שם הם מתכנסין לעוה"ב לעתיד לבא, שנאמר (ישעיהו כ״ז:י״ג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים. (שם)

6כל הנחלים וגו׳. דבר אחר כל הנחלים הולכים אל הים, כל הממון שבעולם אינו עולה אלא למלכות אדום, והים איננו מלא – ומלכות אדום אינה מתמלאת לעולם, ושמא תאמר משנכנס הממון לאדום שוב אינו חוזר לבעליו, ת"ל אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת – למקום שהממון מתכנס למלכות אדום בעוה"ז משם הוא מתפזר לימות המשיח דכתיב (ישעיהו כ״ג:י״ח) והיה סחרה ואתננה קודש לה׳ וגו׳ לח מוסב על מדינות צור שתסחר את כל המדינות ואח"כ יהיה סחרה קודש לה'. ונראה דכלל אגדה זו מכוונת או רומזת להאגדה במ"ר פ' וישלח ס"פ ע"ח כל אותן הדורונות שנתן יעקב אבינו לעשו עתידין עובדי כוכבים להחזירן למלך המשיח לעתיד לבא, שנאמר (תהילים ע״ב:י׳) מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו, יביאו אין כתיב כאן אלא ישיבו, והיינו ישיבו מה שקבלו כבר. . (מ"ר)