תורה תמימה על קהלת י:כ

1גם במדעך וגו׳. א"ר יהודה ב"ר סימון, אומר הקב"ה לאדם, בשביל שנתתי לך מדע יותר מן הבהמה אתה מחרף ומגדף לפני עג כי הדעת אשר היא יתרון לאדם מן הבהמה לפעמים תוליכהו שולל לחטוא, וזהו שאמר גם במדעך וגו' כמתמה האם בעבור זה נתתי לך דעת שתלך שולל ולקלל מלך. . (שם)

2גם במדעך וגו׳. דבר אחר גם במדעך מלך אל תקלל, מלך אשר בדורך אל תקלל, ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר, עשיר שבדורך אל תקלל עד דריש במדעך מלשון ידיעה והכרה, כלומר מלך ועשיר אשר תדע ותכיר, והיינו זה שבדורך. , דבר אחר מלך – מלכו של עולם, ועשיר – עשירו של עולם עה מכוין על הקב"ה. וצריך לומר דאין הכונה על ברכת השם והא זה כבר מפורש בתורה, אלא הכונה אל תקלל לא מלשון ארירה אלא מענין קלות הענין בכלל, ר"ל שלא תהיה השגחת הבורא והנהגתו את העולם קלה בעיניך, והוא מלשון ונקלה אחיך לעיניך, ונקלותי עוד מזאת, וכדומה. ומדעך הוא כנוי לרעיון מלשון ידיעה והכרה. . דבר אחר מלך שלפניך אל תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר – גדול שבמקומך עו כפי דמשמע ממ"ר פ' אמור פרשה ל"ב צ"ל גם בעשיר במקום גדול שבמקומך – גדול [או עשיר] שלפניך, כמו במלך, והכונה אף שהמלך והגדול אינם בזמן אחד אתך אלא שכבר היו בזמן שלפניך ג"כ לא תקללם, והרבותא בזה שלא תאמר מכיון שכבר אינם בחיים לא ידרש ולא יחקר הדבר וגם לא ישמע, אלא שגם באופן כזה יודע ויגיע הדבר לזרעם ומשפחתם, וכפי הנראה מפרש לפי דרשה זו גם במדעך אפילו רק כזה שיש לך ממנו רק ידיעה ולא הכרת פנים, והיינו שהיה לפניך, והלשון גם יתפרש בלשון רבותא, כלומר גם כזה לא תקלל ומכש"כ את זה שעודנו בחיים. . (שם)

3גם במדעך וגו'. דבר אחר גם במדעך מלך אל תקלל – זה משה, שנאמר ויהי בישרון מלך, ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר – זה משה, דתניא, מפסולתן של לוחות נתעשר משה עז ידוע בכמה אגדות מענין זה שגלה לו הקב"ה אבנים טובות וצוה לו לחוק מהם הלוחות והפסולת שלהן [מה שכרתן סביב כדי לרבען ופסולת מחקיקת האותיות] יהיו שלו, ומזה נתעשר, ויתכן הפי' כאן אל תקלל – אל תקול בו, בתורתו ובנבואתו וכו' וע"ד שכתוב והביטו אחרי משה וידועה הדרשה ע"ז שהביטו לגנאי. . (שם)

4כי עוף השמים וגו׳. כי עוף השמים יוליך את הקול – זה העורב עז יש לפרש הכונה דמצינו כי העורב רגיל בשליחות ובבשורות, כמו בנח [ששלח דוקא אותו, והיינו משום שדרכו בשליחות] ובאליהו שהביאו לו העורבים מזונות, וברב עילש בשרוהו העורבים שיברת. (גיטין מ"ה א'], וזוהי הכונה כי סתם עוף השמים המוליך את הקול – הוא העורב. וגם יש לפרש הכונה כי עוף השמים יוליך את הקול זה העורב, משום דכנודע רוב עופות השמים לא ישכנו תמיד באופק מקום אחד, כי בזמנים קרים יבררו להם מדינות חמות, לבד העורב [קרא"ו] שוכן באופק אחד בכל השנה, ולכן בעוד שבשארי עופות אפשר שלא להזהר מהם בזמן שאינם מצויים במקום זה, ואז לא שייך בהו יוליך את הקול, אבל לא כן העורב, כי הוא לעולם כאן ולעולם יוליך את הקול. ובעל כנפים יגיד דבר – משום אזנים לכותל עח אולי מפרש בעל כנפים מלשון ולא יכנף עוד מוריך שפירושו מלשון כסוי, והיינו אפילו אחורי הכותל שהוא מכסה חדרך יש ג"כ לפעמים אוזן, ולשון מליצי הוא. [שם)

5כי עוף השמים וגו׳. כמו שאמר הקב"ה לדוד, לא כך היית אומר, יבשו ויבהלו מאד כל אויבי, מי היו אויביך – וכי לא שאול, הוי כי עוף השמים יוליך את הקול עט כלומר הרי שהבנתי את הקול אף כי השמעת אותו אך ברמז, ולמדך בזה דרך ארץ לבני אדם. . (שם)

6יוליך את הקול. רבי לוי אמר, יש קול לטובה ויש קול לרעה, לטובה דכתיב (פ׳ ואתחנן) משמע ה׳ את קול דבריכם ויאמר היטיבו כל אשר דברו, ולרעה – דכתיב (פ' דברים) וישמע ה׳ את קול דבריכם ויקצף וגו' פ יש לפרש דמרמז דכמו שצריך האדם להשתדל שלא יגיעו ממנו שמועות רעות כך ישתדל שיגיעו ממנו שמועות טובות, ואל יאמר מי יגיד אם ידבר טובות, על זה אמר כי עוף השמים יוליך את הקול – אם רע ואם טוב. וגם יש לפרש כונת המדרש בכלל, כי באמת לפי מצב הענינים אין רעה רבה כ"כ בדברי ישראל ע"ד המרגלים, כי הלא הם רק אמרו אחינו המסו את לבבינו וכדומה, ומה בכך, וכן אין טובה רבה בדברי ישראל לאחר מת"ת שחששו למיתה כביכול ע"י הקב"ה, ומה הטובה בזה, אלא הענין הוא שקול הדברים שבזה ובזה היה משונה, זה לרעה וזה לטובה, בדבר המרגלים דברו בקול עז וטרוניא, ובדבר מת"ת דברו בקול צניעות וכבוד, וזהו שאמר יש קול לטובה ויש קול לרעה, כלומר, לא גוף הדברים כי אם רק ערך הקול מהדברים, ולכן זה מתקבל לרעה בקצף וזה לטובה באהבה, וכדמפרש. ומדייק כל זה ממה דכתיב בשני הענינים וישמע ה' את קול דבריכם דלשון קול מיותר דדי הול"ל את דבריכם, ולכן דריש דעיקר הקפידא בזה ובזה היה רק הקול וכמש"כ, ודו"ק. . (מ"ר)

7ובעל כנפים וגו׳. א"ר בון, בשעה שהאדם ישן, הגוף אומר לנשמה ונשמה לנפש והנפש למלאך והמלאך לכרוב והכרוב לבעל כנפים, והוא השרף, והשרף יוליך דבר ויגיד לפני מי שאמר והיה העולם, הדא הוא דכתיב ובעל כנפים יגיד דבר פא תכלית המכוון בזה לפרש מ"ש בחגיגה פ"א (ה' ב') נשמתו של אדם מעידה בו, ומפרש כאן איך ובאיזה אופן מעידה, ע"פ השתלשלות שליחות מכח רוחני אחד לשני וכו' עד הכח הראשון והמיוחד יתברך. . (שם)