תורה תמימה על קהלת יב:י

1בקש קהלת וגו'. בקש קהלת להיות כמשה, יצתה בת קול ואמרה לו, וכתוב יושר דברי אמת – ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ע בדרשות הבאות דריש כמה ענינים שרצה קהלת למצוא, וכולם סמך על הלשון דברי חפץ דכתיב כאן ובאותן הענינים שרצה למצוא, וכפי שיתבאר, אבל כאן לא נתבאר מניין ליה רמז בפסוק זה שרצה להיות כמשה. ונראה עפ"י מש"כ במשה שאמר להקב"ה הודיעני נא את דרכיך, וידיעה זו מכונה בשם חפץ, כמש"כ (ישעיהו נ״ח:ב׳) ודעת דרכי יחפצון, וכ"כ (איוב כ״א:י״ד) ודעת דרכיך לא חפצנו, ומכיון דכתיב כאן שבקש למצוא דברי חפץ, סמך שרצה לדעת דרכי ה' כמו משה. . (ר"ה כ"א ב׳)

2בקש קהלת וגו׳. בקש קהלת לדון דינים שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה עא וכמעשה דשמעון בן שטח שראה באחד שרץ אחר חבירו לחורבה ורץ אחריו ומצא סייף בידו ודם מטפנוף והרוג מפרפר, ואמר לו מה אעשה שאין דמך מסור בידי, שהרי אמרה תורה עפ"י שני עדים וגו' (שבועות ל"ד א') ורצה קהלת לדון בכזה. , יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת – על פי שנים עדים יקום דבר עב עי' מש"כ לעיל אות ע', ואולי מסמיך ענין דרשה זו בפ' זה ברמז על לשון הכתוב וחפץ ה' בידיו יצלח (ישעיהו נ״ג:י׳), וזהו בקש קהלת למצוא דברי חפץ שיצליח ה' חפצו בידו לעמוד על האמת אף שלא בעדים והתראה, והשיבה לו הבת קול, כי דבר אמת יוצא אך באופן שהגבילה התורה עפ"י עדים, והוא על דרך שאמרו לא בשמים היא, כנודע. . (שם שם)

3בקש קהלת וגו'. בקש קהלת למצוא דברי חפץ – בקש לעמוד על מתן שכרן של מצות ושל תורה עג דריש זה ברמז גז"ש חפץ חפץ, דכאן כתיב בקש למצוא דברי חפץ, ובמצות כתיב (ירמיהו ט׳:כ״ג) כי באלה חפצתי נאם ה', ובתורה כתיב (משלי ח׳:י״א) וכל חפצים לא ישוו בה. , אמר ליה הקב"ה, וכתוב יושר דברי אמת, כבר כתבתי על ספר הישר (תהילים ל״א:כ׳) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (ישעיהו ס״ד:ג׳) עין לא ראתה אלהים זולתך עד ר"ל שענינים אלה צפונים וטמונים בידיעת הקב"ה לבדו. . (מ"ר)

4בקש קהלת וגו'. בקש קהלת למצוא דברי חפץ – בקש לעמוד על הקץ עה גם בכאן כמו בדרשה הקודמת דריש ברמז גז"ש חפץ חפץ, דכאן כתיב בקש קהלת למצוא דברי חפץ, ובקץ הגאולה כתיב אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ ורצה לדעת ולחשב קץ הגאולה. אמר ליה הקב"ה, וכתוב יושר דברי אמת – כבר כתבתיהו על ספר הישר (ישעיהו ס״ג:ד׳) כי יום נקם בלבי וגו׳ עו ר"ל יום הנקם [ממלכות הרשעה] דכתיב ביה לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם צפון וטמון בלבי ואין נגלה לבני אדם, ומכוון למ"ש במ"ר פרשה הקודמת שבעה דברים מכוסין מבני אדם ואחד מהם יום הנחמה, וסמיך ג"כ על פסוק זה כי יום נקם בלבי. . (שם)