תורה תמימה על קהלת יב:ב

1עד אשר וגו'. עד אשר לא תחשך השמש והאור – זו פדחת והחוטם י שהם תואר קלסתר הפנים, כמו שהשמש קלסתר היום. והירח – זו נשמה יא פירש"י דכתיב נר ה' נשמת אדם, עכ"ל, ולפי"ז אינו מתבאר למה לא דריש זה על השמש, ויותר מזה קשה שהרי כל הדרשה איירי בתואר אברי הגוף ולא ברוחניות, וגם על הזמן שאחר חיי האדם לא שייך בכלל לדרוש כל ענין הפסוק עד אשר וכו', דפשיטא הוא, ומה רבותא בזה. אבל האמת נראה דט"ס הוא וצ"ל כמו במ"ר כאן. והאור זה החוטם, והירח זה המצח, והכונה שבאדם בחור מצהיב המצח ובזקן מעלה קמטים, ותארו בשם ירח שכל זמן שמזקין במשך החודש אורו מתמעט. , והככבים – אלו הלסתות יב ר"ל הלחיים, ומשום דמסייעים בקלסתר פנים קרי להו כוכבים שגם הם מסייעים להאיר את הלילה. , ושבו העבים אחר הגשם – זו מאור עיניו של אדם שהולך אחר הבכי יג יותר מדאי, כי מפני החלישות אי אפשר לו לעצור אותם וממשיל לעבים אחר הגשם, כי יען כי מרוב הבכי נעשו העינים עכורים כעין עבים שאחר הגשם. . (שבת קנ"א ב')

2עד אשר וגו'. רבי יהושע פתר קראי במקדש, וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא תחשך השמש – זו מלכות בית דוד, שנאמר (תהלים פ"ט) וכסאו כשמש נגדי, והאור – זו התורה שנאמר ותורה אור, והירח – אלו סנהדרין, שנאמר (שם פ"ט) כירח יכון עולם יד יתבאר ע"פ מ"ש בסנהדרין ל"ז א' דסנהדרין היו יושבין כחצי גורן עגולה וכעגול חצי לבנה, [וכן איתא להדיא בפתיחתא דאיכה בזה הלשון והירח זו סנהדרין דתניא סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה], וכן דרשו שררך אגן הסהר אלי סנהדרין, וסהר הוא לבנה, וכמבואר לפנינו במקומו במדרש שה"ש (ז' ג') יעו"ש. ומ"ש והאור זו התורה לכאורה אין זה שייך במקדש לבד, ואולי מכוון למ"ש באגדות אין תורה כתורת ארץ ישראל. וכמו שאמר הכתוב להדיא כי מציון תצא תורה וגו'. , והכוכבים – אלו תלמידי חכמים טו כמש"כ ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, דמוסב על ת"ח, עיין ב"ב ח' ב'. , ושבו העבים אחר הגשם, אתה מוצא כל הנבואות קשות שנתנבא עליהם ירמיה לא באו עליהם אלא לאחר חרבן הבית טז ר"ל שהחורבן בעצמו קשה כגשם שוטף וטורד, והיסורים שהגיעו אחר החורבן המה כעבים שאחר הגשם שהם קשים ועכורים. ויחס יתר הפסוקים לכלל דרשה זו נתבאר בדרשות הקודמות ובהבאות. . (מ"ר)

3ושבו העבים וגו׳. ושבו העבים אחר הגשם – ר׳ לוי משל בזה תרתי משלי, בא לבבות זלגו עיניו דמעות יז מדרך הזקנים שעיניהם זולגות תמיד וכשבא לבכות כבר קדמוהו הדמעות, וממשיל את הבכיה בזקנה לעבים, לפי שע"י הזקנה תבאנה הדמעות כמו שהגשם יבא ע"י העבים. , בא להטיל מים – הגללים יוצאין ומקדמין אותו יח מרוב חלישות, וממשיל הטלת מי רגלים לעבים וכמו שבארתי באות הקודם, וגללים (שהם גושים) – לגשם, ותהיה כאן הוראת השם גשם דבר המתגשם ונעשה גוש. . (מ"ר)