תורה תמימה על קהלת ב:יד

1החכם עיניו בראשו. וכי הכסיל עיניו ברגליו הם, אלא עד שהחכם בראשו של דבר הוא יודע מה בסופו נג מפרש עין בכנוי על ההשקפה הרעיונית, מלשון והאר עינינו בתורתך. . (ירושלמי סוטה פ"ח ה"י)

2החכם עיניו בראשו וגו׳. דבר אחר החכם עיניו בראשו זה אברהם אבינו, והכסיל בחשך הולך זה נמרוד נד שלא ראה סוף מעשיו באברהם בעת שהשליכו אותו לכבשן האש שיצילו ה'. , ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני – זה נקרא מלך וזה נקרא מלך נה באברהם כתיב נשיא אלהים אתה בתוכנו, ובנמרוד כתיב ותהי ראשית ממלכתו [וגם הוא אמרפל, כמבואר בעירובין נ"ג א'] וע' לפנינו בתו"ת פ' לך בפסוק ויהי בימי אמרפל. , ולמה חכמתי אני יותר ולמה מסרתי נפשי על קדושת שמו של הקב"ה, אלא כשישראל נכנסין לצרה הם אומרים זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, שמא אוה"ע אומרים זכור למעשה נמרוד, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל נו ר"ל ואיך אפשר להשוות מיתת זה לזה, שזה אע"פ שגופו מת אבל זכרו חי וקיים לעד, משא"כ זה נמרוד כשמת, עבר ובטל זכרו מן העולם. . (שם)

3החכם עיניו בראשו וגו'. דבר אחר החכם עיניו בראשו זה משה, והכסיל בחושך הולך זה בלעם נז שלא ראה מראש שקללותיו יתהפכו לברכות כמש"כ ויהפך ה' אלהיך את הקללה לברכה, ואם ראה כן היה מונע מלקלל כדי שלא תסופנה ברכותיהם. , ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני, זה נקרא נביא וזה נקרא נביא נח כנודע הדרשה ולא קם נביא בישראל כמשה, בישראל הוא דלא קם, אבל באוה"ע קם ומנו בלעם. , א"כ למה חכמתי אני יותר, למה נתתי נפשי על התורה, אלא כשישראל נכנסין לצרה הם אומרים ויזכור ימי עולם משה עמו (ישעיה ס"ג), שמא אוה"ע אומרים ויזכור ימי עולם בלעם עמו, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל נט כמשכ"ל אות נ"ו. . (שם)

4החכם עיניו בראשו וגו'. דבר אחר החכם עיניו בראשו זה דוד מלך ישראל והכסיל בחושך הולך זה נבוכדנצר, ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל יקרני, זה בנה ביהמ"ק ס כלומר דוד, ולאו דוקא בנה, דהא שלמה בנה, אלא הוא החל לבנות היסודות וגם הכין הכל, כמבואר במ"ר ריש שה"ש, וע' בזבחים נ"ד ב'. ומלך ארבעים שנה וזה החריבו ומלך ארבעים שנה סא קאי על נבוכדנצר, ואע"פ שהוא מלך מ"ה שנה כדיליף בפ"ק דמגילה מקראי, בכ"ז לא אמר אלא מ' משום דדוד לא מלך אלא מ', והכונה שזכה למלכות כדוד, ומכש"כ כיון שזכה יותר מדוד קשה ביותר. , א"כ למה חכמתי אני יותר ולמה נתתי נפשי על בנין ביהמ"ק, אלא למחר שלמה עומד ובונה ביהמ"ק ואומר (דה"ב ו') זכרה לחסדי דוד עבדך, שמא אויל מרודך עומד ואומר זכרה לחסדי נבוכדנצר עבדך, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל סב כמשכ"ל אות נ"ו. . (מ"ר)

5החכם עיניו בראשו וגו׳. דבר אחר החכם עיניו בראשו, זה הלוקח חטים לשלש שנים, והכסיל בחשך הולך זה שלקח חטים לשנה אחת סג יתבאר ע"פ מ"ש במנחות ק"ג ב' והיו חייך תלואים לך מנגד זה הלוקח תבואה משנה לשנה, והיינו שחייו תלואים לו מדבר שהוא זולתו, דהיינו הכסף, ועיין מש"כ בתו"ת פ' תבא בפסוק הנזכר. , ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל יקרני, זה אוכל וזה אוכל, א"כ למה חכמתי אני יותר ולמה משכנתי בגדי להכין לי מזוני, אלא למחר שנת בצורת באה, זה אוכל ביוקר וזה אוכל בזול, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל סד ר"ל ואיך יכול למות בשוה החכם האוכל לשובע נפשו [מפני שאוכל בזול] לזה הכסיל האוכל בצמצום לסבת אכילתו ביוקר. . (שם)

6החכם עיניו בראשו וגו'. דבר אחר החכם עיניו בראשו, זה תלמיד חכם שרגיל במשנתו סה ר"ל שחוזר ושונה משנתו תמיד. ויתבאר ע"פ מה שדרשו חז"ל (קדושין ל"א א') ושננתם שיהיו ד"ת מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו, והיינו עיניו בראשו לשנן היטב, שמא ישאלוהו. , והכסיל בחושך הולך – זה שאינו רגיל במשנתו, ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל יקרני, זה נקרא רבי וזה נקרא רבי, זה חכם וזה חכם, א"כ למה חכמתי אני יותר ולמה נתתי נפשי על תורתי, אלא למחר שניהם נכנסין לבית הועד או למקום אחר ושואלין לזה ולזה, זה נשאל ומשיב וזה נשאל ואינו משיב, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל. (שם)

7והכסיל בחשך הולך. תניא, לעולם הלכה כבית הלל, והרוצה לעשות מחומרי בית שמאי וחומרי בית הלל עליו הכתוב אומר והכסיל בחושך הולך סו מפרש בגמרא דזה הוראה לדורות, דכל היכי דמשכחת תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי אהדדי כעין מחלוקת ב"ש וב"ה לא יעשו כקולותיו של זה וכקולותיו של זה ולא כחומרותיו של זה וכחומרותיו של זה, אלא או כקולותיו וכחומרותיו של זה או כקולותיו וכחומרותיו של זה. ואמנם פשוט הדבר כי איסור זה לנהוג כחומרותיו של זה וכחומרותיו של זה הוא רק היכי דאלה שתי החומרות סתרי אהדדי, וכגון שדרה וגלגולת של מת דלב"ש לא הוי חסרון אלא בב' חוליות ואם חסרה אחת עדיין מטמא באהל, וגבי טרפה נמי לא הוי חסרון וכשרה, ולב"ה הוי חסרון לגבי מת וחומרא לגבי טרפה, ולכן מאן דעביד בטרפה כבית הלל ובמת כב"ש הוי כסיל, דהא סתרי אהדדי, דהכא הוי חסרון והכא לא הוי חסרון. . (עירובין ו׳ ב')