תורה תמימה על קהלת ד:ב

1ושבח אני וגו'. ושבח אני את המתים שכבר מתו – אלו האבות אברהם יצחק ויעקב, מן החיים אשר המה חיים עדנה – זה משה, שהרי כשחטאו ישראל במדבר אמר משה כמה תפלות ותחנונים ולא נענה, וכיון שאמר זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב – מיד נענה ד שכן כתיב ע"ז (פ' תשא) וינחם ה' על הרעה אשר דבר וגו'. . (שבת ל' א׳)

2ושבח אני וגו'. ולהלן הוא אומר (ט') כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת, הא כיצד, כשבנה שלמה את ביהמ"ק, ביקש להכניס ארון לבית קה"ק, ודבקו שערים זה בזה ה לא פרשו המפרשים ענין דביקת השערים וטעם הדבר, אבל יתבאר ע"ע המבואר במ"ר פ' וארא ריש פרשה ח' בזה"ל, שעשה שלמה ארון של י' אמות וכיון שהגיע לפתח ביהמ"ק שהיה ג"כ גבוה י' אמות, ואין י' אמות יכולין להכנס בתוך י' אמות [ר"ל שחלל המקבל צריך להיות גדול קצת מהדבר הנכנס] היה שלמה מתבייש שלא שת לבו מתחלה לזה וכו', ומבואר בזה שהלשון דבקו שערים שבגמרא הכונה שער הפתח עם גובה הארון. ויתכן שהמליץ בלשון כזה משום דמבואר עוד שאמר הפסוק שאו שערים ראשיכם, דלפי שבארנו הוי הכונה על נשיאת פתח ביהמ"ק. , אמר כ"ד רננות ולא נענה, כיון שאמר (ד"ה ב' ו') זכרה לחסדי דוד עבדך – מיד נענה ו יתכן דסמיך לדרוש כן משום דקודם לפסוק זה נאמר קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך, דמשמע שעל העמדת הארון למקומו מוסבת הבקשה. , הרי – ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים וגו', וכשנח נפשיה דדוד ביום השבת ושלח שלמה לבי מדרשא, אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים, מה אעשה, שלחו ליה, חתוך נבילה והנח לפני הכלבים, ואביך הנח עליו ככר או תנוק וטלטלו, הרי – כי לכלב חי טוב מן האריה המת ז שלתקנת הכלבים לא הצריכוהו לשנות טלטול הנבילה ואת האריה המת אסרו לטלטל אלא ע"י ככר או תנוק, ורש"י הביא בשם יש מפרשים שהטובה בזה שהקדימו תשובת הכלב לתשובת הארי', ולדעתי פירוש זה אינו מבואר כ"כ דעכ"פ במה טיבותי', ולבד זה פי' זה נדחה ממ"ר רות פרשה ג' ששם הובאה אגדה זו ומבואר שהקדימו שאלת המת מקודם. . (שבת ל׳ א' וב')

3ושבח אני וגו'. רבי יהודה ב"ר סימון אמר, ביחזקאל איירי קרא, בשעה שעמד על הבקעה ואמר (ל"ז) העצמות היבשות שמעו דבר ה׳ מיד ותקרבו עצמות עצם על עצמו וגו' ח באגדה דחלק מחלוקת החכמים מי היו אלה העצמות היבשות, רב אמר אלו בני אפרים שיצאו ממצרים לפני הקץ והרגום אנשי גת כמבואר בד"ה א' ז', ושמואל אמר, אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים וכו', וענין קריבת העצמות מוסב על מה דכתיב בסמוך בענין ההוא כה אמר ה' לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם ונתתי עליכם גידין והעליתי עליכם בשר וגו', ועל זה כתוב ותקרבו עצמות עצם אל עצמו, כלומר כל עצמות הגוף שהיו מונחין מפורדין ומפוזרין התחילו להתקרב כל אחד ואחד אל עצם חבירו כפי יצירתן, ומפרש בזה ששמעו בקול ה' שצוה עליהם שיחיו. , אמר להם, בחייכם אמרתי לכם (ירמיה ב') שמעו דבר ה' בית יעקב ולא שמעתם ועכשיו במיתתכם שמעתם, על אותה שעה נאמר ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה. (מ"ר)

4ושבח אני וגו'. רבי שמואל בר נחמני אמר, ושבח אני את המתים שכבר מתו – זה דוד, מן החיים אשר המה חיים עדנה – זה שלמה, שבשעה שבנה שלמה את ביהמ"ק ביקש שתרד אש מן השמים והקריב אלף עולות והתפלל כ"ד תפלות ולא ירדה, עד שאמר (ד"ה ב' ו') זכרה לחסדי דוד עבדך – מיד נענה וירדה ט בפסיקתא רבתא סי' ב' ובמ"ר פ' וארא ר"פ ח' ליתא הלשון אלף עולות, וכן נכון, יען כי מספר אלף עולות לא הקריב בשעת בנין המקדש, רק אצל במה בגבעון, ובבנין ביהמ"ק הקריב כ"ב אלף עולות בקר ומאה ועשרים אלף צאן, ואולי צ"ל כאן והקריב אלפי עולות, ולא חש לפורטם כאן בפרטיות כי לא זהו מעיקר הדרשה כאן. . (שם)

5ושבח אני וגו׳. ושבח אני את המתים שכבר מתו – זה דור המבול, מן החיים אשר המה חיים עדנה – אלו הסדומיים והמצרים י כי דור המבול לא חיין ולא נדונין. (סנהדרין ק"ח ב'] משא"כ הסדומיים והמצרים נדונין לדראון עולם. [שם)