תורה תמימה על קהלת ה:ה

1אל תתן וגו'. רבי יהושע בן לוי פתר קרא בפוסקי צדקה ברבים ואינם נותנים [וזהו אל תתן את פיך לחטיא את בשרך] יט מה שאמר דוקא בפוסקי צדקה ברבים ולא סתם בפוסקי צדקה, משום דכשפוסק לעצמו א"צ שיוציא בפה דוקא אלא אפילו גמר בלבו חייב ג"כ כדכתיב כל נדיב לב יביאה, וכמבואר בשבועות כ"ו ב', משא"כ הפוסק צדקה ברבים בהכרח שיוציא מפיו, ושייך בו יותר הלשון אל תתן את פיך, , ואל תאמר לפני המלאך – זה החזן כ שמש ביהכנ"ס התובע את הנדרים בשם הקהל, ומכונה בשם מלאך שענינו שליח. , כי שגגה היא – תהי אנא בי כא חוזר אני בו. , למה יקצוף האלהים על קולך – על אותו הקול שנדרת, וחבל את מעשה ידך – מעוט מצות שביד אותו האיש הקב"ה מכניס בהן מארה ומאבדן ממנו. (שם)

2אל תתן וגו'. רבי בנימין פתר קרא בחנופי תורה כב בני אדם שמראים עצמם כאלו הם בני תורה ואומרים שלמדו הרבה הלכות מפלוני ומפלוני, ובאמת אינם בני תורה כלל. , אל תתן את פיך – אל תתן רשות לפיך, לחטיא את בשרך – להחטיא את גופך בלמודך כג ר"ל באונאת למודך וכמש"כ באות הקודם. ואל תאמר לפני המלאך זה הרב כד יתכן דמכונה הרב בשם מלאך על שם הכתוב (מלאכי ג׳:ז׳) ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא. כי שגגה היא, עביד גרמיה קרי ולא קרי, תני ולא תני כה נראה הפירוש שאם ישאלהו הרב לדבר תורה ולא ידע יתנצל עצמו שרק בדבר זה לא ידע אבל בכלל הוא בן תורה בעל מקרא ומשנה. , למה יקצוף האלהים על קולך – על הקול שאמרת, וחבל את מעשה ידיך, אפילו מעוט הלכות שביד אותו האיש הקב"ה מכניס בהן שכחה ומאבדן ממנו. (שם)

3אל תתן את פיך וגו'. רבנן פתרי קרא בנודר, אל תתן את פיך לחטיא וגו' זה הנודר כו נסמך על המבואר בפסוק הקודם טוב אשר לא תדור וגו'. , ואל תאמר לפני המלאך – זה חכם כז כמש"כ לעיל אות כ"ד. , כי שעה היא אנא לא נדרית כח אולי הכונה שלא ימציא לעצמו היתר שנדר זה שנדר בשגגה נדר ולא רצונו ודעתו החפשית, והלשון אנא לא נדרית הוא מעין הדרשה בתו"כ ובמכילתא כ"פ ונכרתה הנפש – ולא השוגג, ר"ל כיון שעשה בשוגג לא עשה זאת ברגשי נפשו החפשית, וזו היא הכונה כי שגגה היא אנא לא נדרית, כלומר לא בנפשי ורצוני נדרתי. למה יקצוף האלהים [על קולך] שפתחת בנדר, וחבל את מעשה ידיך – אפילו מעט ממון שביד אותו האיש הקב"ה מאבדן ממנו. (שם)

4אל תתן את פיך וגו'. רבי הונא פתר קרא בלשון הרע, אל תתן את פיך – [לומר לשה"ר, לחטיא את בשרך – זה הגוף, ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא, אנא לא אמרית לשון הרע] כט לפנינו במ"ר הלשון לחטיא בשרך לומר לשה"ר ואל תאמר לפני המלאך זה הגוף, ואין כל באור לזה, ומה שייך תואר מלאך לגוף, ונראה דלשון זה משובש וקטוע, וצ"ל כמו שהוא במ"ר פ' תצא בזה"ל, מהו אל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא שלא תאמר הריני הולך ואומר לשה"ר ואין בריה יודעת, אמר ליה הקב"ה, הוי יודע שאני שולח מלאך והוא עומד אצלך וכותב כל מה שאתה מדבר על חבירך שנאמר ובעל כנפים יגיד דבר וכו' ע"כ, ולפי"ז יתבאר כאן הכונה אל תאמר [לשה"ר] לפני המלאך, כלומר בשביל המלאך שעומד אצלך, והמלות זה הגוף נסתרסו מלשון את בשרך זה הגוף. , וחבל את מעשה ידיך, אלו גידים ועצמות שבגוף, אותו האיש הקב"ה מכניס בהן שחפת ומאבדן ממנו ל כינה גידים ועצמות בשם מעשה ידיך ע"ש שהם יסודי כח הגוף המחזקים ומכלכלים אותו ותארו זה בשם מעשה ידיו שמצב הגוף יערך בכח היד כמש"כ כחי ועוצם ידי. . (שם)

5אל תתן את פיך וגו׳. רבי מנא פתר קרא במרים, אל תתן את פין וגו' אל תתן רשות לאחד מאבריך לחטיא כל אבריך לא לאחד מאבריך זה הלשון ולחטיא כל אבריך הוא כמו שנלקתה מרים בכל הגוף. ואל תאמר לפני המלאך, זה משה, כמש"נ (פ׳ חקת) וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, כי שגגה היא כמש"נ (ס"פ בהעלותך) אשר נואלנו ואשר חטאנו, למה יקצוף אלהים על קולך, כמש"נ ותדבר מרים לב זה מביא להסביר הלשון על קולך, ולפלא שלא הביא הפסוק ויחר אף ה' בם להסביר הלשון למה יקצוף האלהים. וחבל את מעשה ידיך, שלקו כל אבריה. (מ"ר)

6לחטיא את בשרך. ת"ר, כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו לבדו, אבל שבועת שוא נפרעין ממנו וממשפחתו, שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואין בשרך אלא קרובך, שנאמר ומבשרך אל תתעלם לג את פיך הוא כנוי לשבועה, מלשון לבטא בשפתים, ולחטיא הוא מלשון גרעון וחסרון. . (שבועות ל"ט א׳)

7וחבל את מעשה ידיך. תניא, רבי אומר בעון נדרים בנים מתים כשהם קטנים, שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך, איזה הם מעשה ידיו של אדם – הוי אומר בניו ובנותיו לד כי אין עבודה ומעשה ידים גדול יותר מגִדוּל בנים ובנות קטנים וחנוכם, וכעין מ"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן שהכניסום תחת כנפי השכינה, כלומר שלמדום וחנכום. . (שבת ל"ב ב׳)

8וחבל את מעשה ידיך. אחר נכנס לפרדס וקצץ בנטיעות לה ענין הכניסה לפרדס הוא כנוי לחקירה בפלוסופיא, והקיצוץ בנטיעות – כנוי להריסה ביסודי הדת. והיה הורג גדולי תורה והיה בא לבתי מדרשות וראה תנוקות יושבין לפני רבם, והיה אומר מה הם עושין כאן, אומנתיה דזה בנאי, זה נגר, זה צייר, זה חייט, וכששמעו כן הניחו את רבם והלכו להם, ועליו הכתוב אומר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידך – שחבל מעשה ידיו של אותו האיש לו ר"ל כל הטובה שעשה בימי חלדו קודם דויצא לתרבות רעה הכל נהרס ואבד ע"פ מעשיו שאח"כ. . (ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א)