תורה תמימה על קהלת ז:ח

1טוב אחרית דבר וגו׳. רבי מאיר היה דורש, טוב אחרית דבר מראשיתו, יש לך אדם שהוא קינה סחורה בנערותו והוא מפסיד ובזקנותו הוא משתכר בה, ויש לך אדם שהוא מוליד בנים בנערותו והן מתים ומוליד בזקנותו והן מתקיימין, ויש לך אדם שעושה מעשים רעים בנערותו ובזקנותו עושה מעשים טובים, ויש לך אדם שלמד תורה בנערותו ומשכחה ובזקנותו הוא חוזר עליה לח אמר בכל אלה הלשון יש לך דמשמע יש שיקרה כך, יען כי לפי הטבע המסחר שעושה אדם בנערותו טוב מאשר בזקנותו, לפי שבנערותו ידיו חרוצות וחילים יגבר, וכן בתורה, כמ"ש באבות, הלומד תורה בילדותו דומה לכותב על נייר חדש וכו', וכן בהולדת בנים ובכלל פעולת מעשיו של אדם בכל יש יתרון לימי הבחרות על ימי הזקנה, אך כמקרים יוצאים מן הכלל יש שמותר לזקנה על הבחרות, ולפי"ז יתבאר הלשון יש לך. , אבל רבי עקיבא היה דורש, טוב אחרית דבר מראשיתו – טוב אחרית דבר כשהוא טוב מראשיתו לט ר"ל שאם בראשיתו היתה מחשבתו לטובה אז טוב גם אחרית הדבר לאפוקי מי שבתחלת מחשבתו מעורבת מחשבה זרה, וכמו באחר, רבו של ר' מאיר, דכלפי דידי' אמר ר"מ כל זה. . (מ"ר)

2טוב ארך רוח וגו׳. חד פרסי אתא לקמיה דרב, אמר ליה, למדני תורה, אמר ליה, אמור אל"ף, אמור בי"ת, אמר ליה, מאן יימר דהוא אל"ף, דהוא בי"ת, גער ביה והוציאו בנזיפה, אזל לגבי שמואל ואמר ליה הכי, משכיה שמואל באזניה, התחיל צועק אזני אזני, אמר ליה שמואל, מאן יימר דהוא אוזן, אמר ליה, כולי עלמא ידעי שהוא אוזן, אמר ליה, אף הכא כולי עלמא ידעי דהוא אל"ף דהוא בי"ת, מיד נשתתק הפרסי וקביל עליה ללמוד, הוי, טוב ארך רוח מגבה רוח, טוב ארך רוח של שמואל מהקפדתו של רב, שאלולי כן היה חוזר הפרסי לסורו מ לסכלותו. והנה פי' הלשון גבה רוח ענינו גאוה יתירה, ולכאורה לא שייך כאן שנתגאה רב על זה הפרסי, וצריך לפרש הכונה גבה רוח ברעיון, שאינו יכול לסבול דברי קטנות וסכלות כשאלת הפרסי, ולכן הקפיד וכעס, וכן צריך לפרש בדרשה הבאה ועיין באגדה דשבת ל"א א' מעין ענין כזה בהלל ושמאי. . (שם)

3טוב ארך רוח וגו׳. עקילוס הגר שאל לר׳ אליעזר, הרי כל החיבה שחבב הקב"ה את הגר הוא בלחם ושמלה בלבד, שנאמר (פ׳ עקב) ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה והלא כמה תורין ויונין אית לי ואפילו עבדי לא משגיחין בהו, אמר ליה, וכי קלה היא בעיניך דבר שבקש בו יעקב אבינו, שנאמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש מא הוא סבר דכל עיקר שכרו של גר הוא רק שיהיו לו מזונות מצומצמים למלא רעבונו, וא"כ הוא באמת דבר קטן, וחשב שזה הוא מפני שאין הגר תביב לפני הקב"ה, ואמר לו ר"א, כי אדרבה זה שכר גדול שיהיה לו מזונותיו במנוחה ושלוה ויוכל לעסוק בתורה ובעבודה, ובכ"ז לא קבל דבריו. , אתא לגבי רבי יהושע ושאל ליה כך, התחיל מפייסו בדברים, אמר ליה, לחם זו התורה, כמש"נ (משלי ט׳) לכו לחמי בלחמי מב ונקראה התורה לחם מפני שהוא מזון להנפש כמו שהלחם מזון להגוף, וכמ"ש בזוהר פינחס רמ"ד ב' דנפשא דאתעסקת באורייתא מלחם אביה תאכל, ועיין מש"כ לעיל סוף פרשה ב' בפסוק כ"ד שיאכל ושתה. ובגד – זה הכבוד, שנאמר (שם ח׳) בי מלבים ימלוכו מב הפסוק הזה הוא מאמר בשם התורה, ופירש"י שהמלכים ישפטו משפט וצדק על פיה, ולא נתבאר מה שייכות הוא זה לראיה דבגד זה הכבוד. ואולי ט"ס הוא וצ"ל הפסוק דמשלי ג' כבוד חכמים ינחלו, וידוע דהבגד מכבד את האדם, וכמ"ש דר' יוחנן קרי למאני' מכבדותי' ועוד ממין מאמרים כאלה, ומבטיח הקב"ה שיזכה הגר למשנה כבוד, ע"י התורה וע"י בגדיו המכובדים. ולבד זה בהכרח להגיה במדרש במקום ובגד זה הכבוד – ושמלה זה הכבוד, אחרי שדרש זה מוסב על הפסוק לחם ושמלה דגבי גר, כמבואר. וכ"מ במ"ר פ' ויצא פרשה ע', ולפי"ז יתאמת יותר פירושנו ע"פ המבואר בשבת קי"ג ב' דשם שמלה יונח על בגד מכובד, כמו שדרשו שם עה"פ דרות ושמת שמלותיך עליך אלו בגדי שבת ויו"ט, ובספרי ר"פ תצא והסירה את שמלת שביה, דרשו שהכנעניות היו מתקשטות במלחמה, ודרשו זה מלשון שמלת. וכן מורה לשון הפסוק שמלה לכה קצין תהיה לנו, ולפי כל זה יתבאר הלשון והענין ושמלה זה הכבוד, וכמו שבארנו. , וקבל דבריו. הוי, טוב ארך רוח מגבה רוח, טוב ארך רוח של ר׳ יהושע מהקפדתו של רבי אליעזר, שאלולי כן היה חוזר עקילוס לסורו מג עיין מש"כ לעיל אות מ'. . (מ"ר)