תורה תמימה על קהלת ח:א

1מי כהחכם וגו׳. א"ר המנונא, מאי דכתיב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר, מי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים, בין חזקיהו לישעיהו, חזקיהו אמר ליתי ישעיה לגבאי, דהכי אשכחן באליהו דאזיל לגבי אחאב, ישעיהו אמר ליתי חזקיהו לגבאי דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזל לגבי אלישע, מה עשה הקב"ה, נחלה חזקיהו ואמר לו לישעיהו לך ובקר את החולה א עיקר טעם הדרשה הוא מדיוק המשך לשון הכתובים בענין זה, דעד ענין זה כתיב בחזקיהו וישלח את אליקים אל ישעיהו וגו' ויאמר להם ישעיהו כה תאמרון לאדוניכם, ושוב כתיב וישלח ישעיהו אל חזקיהו ומכל זה משמע דכלכלו דבריהם ע"י שלוחים, ועתה כאשר חלה חזקיהו כתיב ויבא אליו ישעיהו. ומבואר מכאן דמצות בק"ח אין לקיים ע"י שליח. . (ברכות י' א׳)

2מי כהחכם וגו׳. תניא, בשעה שמת משה היה מוטל בכנפי השכינה והקב"ה אומר מי כהחכם ומי יודע פשר דבר ב שיודע לפשר בין הקב"ה וישראל בשעת הגזירה, ולשכך כעס וחמה מעל הקב"ה על ישראל, כמו במעשה העגל ומרגלים ועוד, כנודע. . (סוטה י"ג ב')

3מי כהחכם וגו'. ד"א מי כהחכם – זה הקב"ה דכתיב ביה (איוב ט׳:ד׳) חכם לבב, יודע פשר דבר – שפירש את התורה למשה ג מפרש פשר כמו פרש בחלוף אותיות, כמו כבש כשב, שלמה שמלה, אנקה נאקה, זעוה זועה, נלעג לשון עלגי לשון, וכדומה, וכן דרשו בשבת פ"ה א' המלה חורי כמו ריח, וביומא ע"ה ב' אל תקרא וישטחו אלא וישחטו, וביבמות ט"ז ב' ידו פרש צר דרשו כמו ידו שרף צר והרבה כהנה, וע' מש"כ בסמוך פסוק ח' בדרשה ולא ימלט רשע את בעליו. , חכמת אדם תאיר פניו – א"ר שמעון, גדול כח הנביאים שהם מדמין את הצורה ליוצרה ד ר"ל דמפרש חכמת אדם תאיר פניו בכנוי להקב"ה וכמש"כ יאר ה' פניו אליך, ועם זה מוסיף לפרש איך יתואר הקב"ה בשם אדם, ואמר גדול כח הנביאים וכו', ר"ל שניתן רשות לנביאים לכנות כן את הקב"ה, וכמש"כ בריש יחזקאל ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם מלמעלה. ועל כן יכונה כמה פעמים כחו של הקב"ה בציור אברים, עין ה', יד ה', והוא כדי לשבר את האוזן ולתת ציור מתקבל לרעיון בני אדם. , ועוז פניו ישונא – שהיא משתנה ממדת הדין למדת הרחמים על ישראל. (מ"ר)

4מי כהחכם וגו׳. דבר אחר מי כהחכם – זה אדם הראשון דכתיב ביה (יחזקאל כ״ח:י״ב) אתה חותם תכנית ה וסוף הפסוק – מלא חכמה ופסוק שאחריו – בעדן גן אלהים היית, ואע"פ דהפסוק ההוא כתיב בחירם מלך צור אך נסמך על שדרשו במ"ר פ' בראשית פ' י"ח את הפסוק הזה באדה"ר, יעו"ש. , ומי יודע פשר דבר – שפירש שמות לכל ו כמבואר בפ' בראשית ויקרא האדם שמות וגו'. , חכמת אדם תאיר פניו – יופיו תאיר פניו ז דכן לשון סוף הפסוק הנזכר דקאי על אדם – וכליל יופי. , ועוז פניו ישונא – כשטרדו הקב"ה מגן עדן. (שם)

5מי כהחכם וגו׳. ד"א מי כהחכם אלו ישראל דכתיב בהו עם חכם ונבון, ומי יודע פשר דבר שהיו יודעין לדרוש את התורה במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים טמא, ועוז פניו ישונא – שכשעמדו על הר סיני ואמרו נעשה ונשמע ניתן עליהם מזיו השכינה, וכשחטאו נשתנו פניהם ח יתכן דרומז לאגדה דשבת פ"ח א', בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא של מלאכי השרת וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים וכשחטאו [בעגל] ירדו ששים רבוא של מלאכי חבלה ופרקום, וזהו פי' הכתוב (פ' תשא) אחר מעשה העגל ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, והיינו הענין מזיו השכינה מקודם, ע"י הכתרים, ומשנוי הפנים אח"כ, ע"י הפרקתם. ומה שמכונים בזה בלשון עוז י"ל ע"פ מ"ש בביצה כ"ה ב' דישראל עזין שבאומות, ואשר לתכלית זה נתנה להם התורה. ואע"פ דעוז דהכא קאי על אור הפנים בכ"ז מדלא כתב בלשון כזה ואור פניו אלא ועוז י"ל דכיון גם לענין עוז שבנפש, כמבואר. , ואף הקב"ה שינה עליהם את הדברים ואמר (תהלים פ"ב) אכן כאדם תמותון ט סמך על לשון ראש הענין אני אמרתי [בשעת מת"ת] אלהים אתם, אכן [לאח"כ כשחטאו] כאדם תמותון, וע"פ הדרשה באגדות [הובא בפירש"י שם] אני אמרתי אלהים אתם שתהיו כמלאכים שאין מלאך המות שולט בכם, אכן לאחר שחבלתם מעשיכם כאדם תמותון ע"פ מלאך המות. ונראה דמ"ש שאין מלה"מ שולט בכם אע"פ דכלל ענין מיתה נגזרה על האדם עוד מימי אדה"ר, אך הכונה שמיתתכם לא תהא ע"פ מלה"מ אלא כמו מיתת צדיקים דכתיב בהו ע"פ ה' וכמו במשה ואהרן וכמ"ש בב"ב י"ז א' דמיתתם [ועוד במיתת צדיקים] היתה בנשיקה ע"פ ה'. . (שם)

6מי כהחכם וגו׳. דבר אחר מי כהחכם זה תלמיד חכם, ומי יודע פשר דבר – שיודע לפרש משנתו י דריש פשר כמו פרש [פירוש] בחלוף אותיות וכמש"כ לעיל אות ג'. , חכמת אדם תאיר פניו – בשעה שהוא נשאל ומשיב, ועוז פניו ישונא – בשעה שהיא נשאל ואינו יודע להשיב. (שם)

7מי כהחכם וגו׳. דבר אחר מי כהחכם – זה משה, דכתיב (משלי כ״א:כ״ב) עיר גבורים עלה חכם יא סוף הפסוק ויורד עוז מבטחה, ונדרש כל הפסוק על משה שעלה לבין המלאכים גבורי כח ויורד עוז מבטחה – את התורה. , ומי יודע פשר דבר – שפירש את התורה לישראל יב ע' מש"כ לעיל אות ג'. , [ועוז פניו ישונא – בשעה ששאל מאת הקב"ה ולא השיבו] יג מפרש במדרש שעל כל דבר ודבר שהיה הקב"ה אומר למשה היה אומר לו טומאתו וטהרתו, וכיון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים, אמר לפניו, רבש"ע, ואם נטמאו אלו במה טהרתן, ולא השיבו דבר, ובאותה שעה נשתנו פניו של משה, עד שהגיע לפרשת פרה אדומה אמר ליה הקב"ה, משה, אותה שאלה ששאלת לי באמור אל הכהנים זו היא טהרתן, ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת. . (שם)

8ועז פניו ישנא. אמר רב נחמן בר יצחק, כל אדם שיש לו עזות פנים מותר לשנאתו, שנאמר ועוז פניו ישֻנא אל תקרא ישונא אלא ישָנא יד ודריש מדכתיב ישנא חסר ו', ובש"ס כת"י הגירסא מצוה לשנאותו, ויש סמך הכרחי לגירסא זו, ע"פ המבואר כאן בסוגיא כל אדם שיש לו עזות פנים סוף נכשל בעבירה, ורב נחמן בר יצחק [הוא בעל הדרשה שלפנינו] אמר, בידוע שנכשל בעבירה, ר"ל שכבר נכשל, ובפסחים קי"ג ב' איתא בשם רב הרואה דבר ערוה בחבירו מותר לשנאותו, ורב נחמן בר יצחק אמר מצוה לשנאותו, יעו"ש, הרי כמעט מוכרח להגירסא כאן מצוה במקום מותר, אחרי דהוא ס"ל שבודאי נכשל בעבירה, ועם זה ס"ל בפסחים דלבעל עבירה מצוה לשנוא, כמבואר. . (תענית ז' ?')