תורה תמימה על קהלת ח:ח

1אין אדם שליט ברוח. רבנן אמרי, אין אדם שליט ברוח של מלאך המות לכלותו ממנו, ומניין שהמלאכים נקראו רוחות, שנאמר (תהילים ק״ד:ד׳) עושה מלאכיו רוחות כג ומפרש ברוח – הוא מלה"מ. . (שם)

2אין אדם שליט ברוח. רבי נחמיה אומר, אין נביא של ישראל שליט ברוחו של הקב"ה לכלותו ממנו כד ר"ל למנוע אותו ממנו, כדמפרש. , שנאמר (ירמיהו כ׳:ט׳) ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו ונלאיתי כלכל לא אוכל כה ר"ל לא יוכל מבלי למלא משלחת ה' לדבר מה שצוהו. . (מ"ר)

3אין אדם שליט ברוח. רבי אליעזר בן יעקב אומר אין אדם שליט ברוחן של גליות לכלותן ממנו כו במ"ר ר"פ וילך הגירסא ברוחן של מלכיות, והענין אחד הוא, דכמה שנגזר ערך מצב הגלות אין אדם שליט לכלותו ע"י השתדלות שונים, ושם במ"ר מסיים בזה, ואין רוח אלא מלכיות שנאמר (דניאל ז׳:ב׳) וארו ארבע רוחי שמיא, ולא נתבאר טעם הראיה, ויתכן דמרמז לארבע מלכיות, בבל. מדי, יון, אדום, שהקיפו ארבע רוחות העולם. . (שם)

4אין אדם שליט ברוח. יש אומרים אין אדם שליט ברוח – ברוח עצמו לכלותו ממנו כז דלפעמים עושה אדם דבר כנגד. רצונו, רק מפני שהרוח שבאנוש דוחקו לעשותו, ויתכן דרומז בזה למ"ש בירושלמי שבת פי"ד ה"ג עה"פ ונתן עול ברזל על צוארך – זה הרעיון, והכונה דלפעמים משתקע אדם עצמו ברעיון איזה דבר עד שאת"כ רוצה לנתק עצמו ממנו ואינו יכול, כי הרעיון רודף אחריו ומיגע אותו שלא לרצונו, וזהו אין אדם שליט ברוח עצמו לכלותו ממנו. . (שם)

5ואין שלטון ביום המות. רבנן אמרי, אין אדם שליט לומר למלאך המות המתין לי עד שאחשוב חשבנותי ואחר כך אני בא. (שם)

6ואין שלטון ביום המות. רבי נחמיה אומר, ואין שלטון ביום המות – דכתיב (ירמיהו ט״ו:ב׳) אשר למות למות ואשר לחרב לחרב וגו' כח ר"ל דמכוין שנגזרה גזירה שוב אין שלטון לעצור בעדה. . (שם)

7ואין שלטון ביום המות. רבי אליעזר בן יעקב אומר, ואין שלטון ביום המות, שנאמר (תהילים י״ח:ו׳) קדמוני מוקשי מות כט ר"ל דכיון דקודם המות מקדימין מוקשי מות ממילא נאבד השלטון והיכולת. . (שם)

8ואין שלטון ביום המות. אמר ר׳ לוי, קרוב לנ"ב פעמים כתיב והמלך דוד, וכיון שנטה למות כתיב ויקרבו ימי דוד למות, מאי טעמא, משום ואין שלטון ביום המות ל ר"ל מכיון שזכר מיתתו אע"פ שעדיין לא מת אעפ"כ לא הזכיר עוד מלכותו, להורות שאין שלטון וגדולה בזמן המיתה, כי השררות בכלל היא רק מדמיונות בני האדם בעוה"ז, וכשנוטה למות כל עניני העוה"ז אין חשובין במאומה, ובמ"ר ר"פ ויחי איתא בענין זה הלשון אין מות אלא השפלה, והיינו כשהגיע זמן המיתה נעשים שפלים ויורדים, וע' משכ"ל אות ט'. ובמ"ר ר"פ וילך הלשון בזה שאין מלה"מ אומר הואיל וזה מלך נוותר לו עוד יום אחד או שני ימים אלא אין לפניו באותו היום משא פנים, ויתכן דסמיך כן על לשון שלטון בנו"ן ההקטנה, אפילו שליטה קטנה ליום אחד. ועל פי דרשה זו יתבאר מקור נאמן למה שדרשו במ"ר פ' שמות וימת מלך מצרים – שפירוש וימת – שנצטרע, ולא נתבאר שם המקור לזה, אך ע"פ המבואר כאן דבמיתת דוד לא נאמר בו מלך א"כ קשה איך כתיב שם וימת מלך מצרים, אלא הול"ל וימת פרעה, ולכן דרש שבאמת היה חי ורק שנצטרע והושאל לזה שם מיתה ע"פ מ"ש בגמ' שהמצורע חשוב כמת, כמש"נ במרים אל נא תהי כמת. וי"ל טעם השווי הזה משום שדין המצורע בדד ישב מחוץ למחנה והיינו כמת, ועיין נדרים ס"ד ב'. . (שם)

9ואין שלטון ביום המות. אמר ר׳ לוי, שתי חצוצרות שהיו בימי משה נגנזו, מנלן, דכתיב (פ׳ בהעלותך) ותקעו בהן ונועדו אליך לא ר"ל שתכליתן למקרא ולקבוץ העדה. , וכתיב (פ' וילך) הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם, והחצוצרות היכן הם לב ר"ל למה לא צוה לתקוע בחצוצרות אשר לזה נועדו. , אלא שנגנזו בימי משה, מאי טעמא, אמר הקב"ה, הוא מת ובניו יהיו תוקעין לפניו בהם, והלא אין שלטון ביום המות לג והחצוצרות דרך מלכות ושלטונות הוא ולפיכך נגנזו. . (שם)

10ואין משלחת במלחמה. אין אדם יכול לומר הרי בני או עבדי או בן ביתי תחתי לד לא איירי כאן במלחמה ממש אלא במלחמה שעם מלאך המות, שהאדם מתאבק עמו קודם מיתתו, וכמש"כ אח לא פדה יפדה (תהלים מ"ט), וע' ברש"י בפסוק זה פירש במלחמה זו וכנראה כיון לפרש כמש"כ. . (שם)

11ואין משלחת במלחמה. רבי נחמיה אומר, אין משלחת במלחמה, דכתיב (ירמיה ט"ו) שלח מעל פני ויצאו לה לא נתבארה כונת דרשה זו, ואולי י"ל משום דהמשך לשון פסוק זה כך הוא, ויאמר ה' אלי, אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה שלח מעל פני ויצאו, והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב וגו', מבואר מזה כי בשעה שנגזרה מלחמה ואין רצון ה' להעבירה אז לא יועילו אם ישלחו את מי שישלחו להתפלל לה' להעבירה, וזהו שאמר אין משלחת במלחמה, כלומר אין מועיל שלוחים להקב"ה בעת שנגזרה גזירה, וסמך זה על זה הפסוק, ועל הלשון שלח מעל פני ויצאו, כלומר, שדחאם הקב"ה כביכול מלפניו, ודריש כן בדרך לשון נופל על לשון. . (מ"ר)

12ואין משלחת במלחמה. רבי אליעזר בן יעקב אומר, ואין משלחת במלחמה דכתיב (תהלים ע"ח) משלחת מלאכי רעים לו ר"ל אין מועיל כלל השלוח במלחמה זו להצטדק, אחרי דיחד עם זה נשלחים מלאכי רעים כלומר קטיגורים. . (שם)

13ולא ימלט וגו׳. ולא ימלט רשע את בעליו – [אין אדם יכול לתת לפניו פסק דין ואין אדם יכול לומר לפניו, כתוב לי פסק דיני] לז הלשון רשע שבכאן אינו מענין רשעות כרגיל לפרש, אלא מלשון תנועה ונצוח, כמו (איוב ל"ד) והוא ישקיט ומי ירשיע, ובכל אשר יפנה ירשיע, ור"ל אין אדם יכול לטעון ולנצח את מלה"מ שיתן לו פסק דין שנגזרה עליו גזירת מיתה, או שהוא, האדם, יגיע לו פסק דין [מב"ד של מטה] כי ראוי הוא לחיות עוד, אלא מכיון שעמד עליו אין עצה ואין טענה כנגדו. ומפי הרה"ח מר דוד שטראשון נ"י [נכד הגרש"ש] שמעתי פי' פסוק זה, כי המלה רשע שבכאן היא ממלות הפוכות, כמו כבש כשב, שמלה שלמה והרבה כהנה, והיא הפוכה ממלת עֹשֶר, והוי הפי' ולא ימלט עושר את בעליו, והוא ע"ד הכתוב לא יועיל הון ביום עברה, וזה מקביל למה שאמר למעלה אין שלטון ביום המות, והוי זה כפל ענין דגם העושר ענין שלטון הוא, אלו דבריו דברי חן. ואני אמלא את דבריו שכן מצינו לחז"ל הרבה דרשות ע"פ הפוך המלות וכמו בשבת פ"ה א' דרשו חורי הארץ מלשון ריח [שהיו מריחין את הארץ], וביומא ע"ה ב' אל תקרא וישטחו אלא וישחטו, וביבמות ט"ז ב' דרש [לדעת מהרש"א] ידו פרש צר כמו שרף צר, ובירושלמי נזיר פ"ז ה"ב דרשו או בקבר – או ברקב, ובמ"ר פ' נח דרשו ויפץ ה' אותם כמו ויצף, ולעיל ריש פ' ח' דרשו פשר דבר כמו פרש [פירוש] ובסמוך פ' ט"ו דרשו והוא ילונו בעמלו – בעולמו, ולקמן י' ט"ז בגבורה ולא בשתי דרשו ולא בתשי, ובשה"ש א' י' צוארך בחרוזים דרשו בחוזרים, ועוד שם בני אמי נחרו בי דרשו נחרו כמו חרנו [חרון וכעס], ועוד שם, תלפיות, דרשו תל יפות, וכן דרשו שם מתרפקת כמו מתפרקת, ובריש איכה דרשו צהרים כמו המצרים. ומהריעב"ץ בפי' הגדה ש"פ כתב על מה שדרשו ובמורא גדול זו גלוי שכינה דדרשו ובמורא גדול – ובמאור גדול. וע"ד זה פרשנו לישון הכתוב בפרשת עמלק את הנחשלים אחריך כמו הנחלשים, ובאיוב מ"א יהפך ים לשיבה, ועמלו המפרשים ביחס שיבה לים ופרשנו דהוא כמו דכתיב יהפך ים ליבשה, ועוד הרבה כהנה, והתוס' בב"ב ק"י א' ד"ה פשוט תפסו כלל זה גם בלשון חז"ל, יעוי"ש. . (שם)

14ולא ימלט וגו׳. רבי יצחק אומר, לפי שהיו ליצנים שבדורו של ירמיהו ממללין בפיהם ומפריזין באצבעותיהם ואומרים החזון אשר הוא חוזה וגו׳ לח ר"ל שורקים ומעקמים את פיהם דרך לעג וקנטור ומרמזין באצבעותיהם דרך ליצנות על חזיונותיו ועל דבריו. , אמר להם נביא לישראל, חייכם, כי בימיכם בית המרי לט המשך לשון הפסוק הזה (יחזקאל י"ב) כי אני ה' אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה לא תמשך עוד כי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו נאום ה', ור"ל כי מכיון שהנביא ניבא לימים רחוקים היה לכם מקום ללעוג עליו באמרכם שלא יאמנו דבריו, אבל מכיון שידבר והדברים יתקיימו מיד, שוב לא תלעגו לו, ועל זה נאמר ולא ימלט רשע את בעליו, כלומר, עתה שוב לא תמלטו מן הרעה, ומפרש רשע כמו רעה, וכמש"כ לעיל בפסוק מקום המשפט שמה הרשע (ג' ט"ז). כך נראה לפרש, והמפרשים לא פרשו מאומה. . (שם)

15ולא ימלט וגו'. רבי אליעזר בן יעקב אומר, ולא ימלט רשע את בעליו – אלו עשו תשובה, פשרו מ ר"ל כך משמע הלשון דרשע לא ימלט, הא עשו תשובה ימלטו. . (מ"ר)