תורה תמימה על קהלת ט:יד

1עיר קטנה וגו'. א"ר אמי, מאי דכתיב עיר קטנה וגו', עיר קטנה זה הגוף, ואנשים בה מעט אלו אבריו, ובא אליה מלך גדול, זה יצר הרע [ולמה נקרא מלך גדול, שהוא גדול מיצ"ט י"ג שנה] מט יתכן דרומז למ"ש בסנהדרין צ"א ב' יצה"ר מאימתי שולט באדם – משעה שיוצא לאויר העולם שנאמר לפתח חטאת רובץ, וא"כ הוא גדול מיצ"ט בי"ג שנה, שזה בא משנתחייב במצות. , ומצא בה איש מסכן חכם זה יצר טוב [ולמה קורא אותו מסכן שאינו מצוי בכל הבריות ואין רובן של בריות נשמעין לו] נ מפרש מסכן מלשון עניות, כמו איש עני ומסכן, ודברי עניים אין נשמעין, והלשון שאין רובן של בריות וכו' הוא פירוש ובאור למאמר הקדום שאינו מצוי בכל הבריות, כלומר למה אינו מצוי ברוב הבריות לפי שאין רובן של בריות נשמעין לו. , ומלט הוא את העיר בחכמתו – זו תשובה ומעשים טובים נא דע"י תשובה ומע"ט יש תקומה להאדם, וקרי לתשובה ומע"ט חכמה ע"פ מ"ש בברכות י"ז ב' תכלית חכמה תשובה ומע"ט, ונאמר ראשית חכמה יראת ה'. , ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא – דבשעת יצה"ר לית דמדכר ליה ליצ"ט נב ובמ"ר מסיים בדרשה זו, ואדם לא זכר וגו', אמר הקב"ה אתם לא זכרתם אותו אנכי אזכרנו שנאמר (יחזקאל ל״ו:כ״ו) והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, ומפרש לב האבן בכנוי ליצה"ר ולב בשר בכנוי ליצ"ט. . (נדרים ל"ב ב')

2עיר קטנה וגו'. דבר אחר עיר קטנה – זה העולם נג ר"ל העולם הזה, ונקראת קטנה מפני שנגד העולם העליון היא קטנה ושפלה במדרגה. , ואנשים בה מעט זה דור אנוש ודור המבול נד שהם פחותים במעלה ומועטים במדרגה. , ובא אליה מלך גדול וסבב אותה זה הקב"ה, ובנה עליה מצודים גדולים ומצא בה איש מסכן חכם – זה נח נה נקרא מסכן כלפי בני דורו שביזו אותו, כחכמת המסכן שהיא בזויה, וכן נקרא חכם ע"ש כי אותך ראיתי צדיק לפני, וגם מבואר בב"ר פ' כ"ו שלמד תורה. , ומלט היא את העיר בחכמתו, שהיה אומר להם, הוי, ריקים, למחר מבול בא עשו תשובה נו לא נתבאר איך ומה מלט במאמרו זה, והלא באמת לא הועילו דבריו, ונראה כי הנכון כפי הגירסא שבב"ר פ' נח פ' ל"ג דאיתא שם ומלט את העיר בחכמתו שנאמר ויעל עולות במזבח, והכונה, כי בקרבנותיו נתרצה ה' לעולם ונשבע שלא יוסיף עוד לשחת האדמה כמבואר בתורה, והיינו מלט את העיר שהיא העולם כמבואר לעיל. ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו ואנכי אזכרנו, שנאמר ויזכר אלהים את נח נז ר"ל שאמר הקב"ה אתם לא זכרתם אותו, כלומר שלא חשבתם אותו לשמוע בקולו שהעיר למוסר אזנכם, תחת זה אנכי אזכרנו לטובה כדמפרש. . (מ"ר)

3עיר קטנה וגו'. דבר אחר עיר קטנה – זו מצרים, ואנשים בה מעט אלו המצרים, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה זה פרעה הרשע, ובנה עליה מצודים גדולים, ומצא בה איש מסכן חכם זה יוסף נח מפרש מסכן מלשון עניות, והיינו כי לפי מצבו שהיה אז יושב בבית האסורים היה חשוב כמסכן. , ומלט הוא את העיר בחכמתו שאמר לפרעה ויפקד פקידים וגו׳, ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא נט כמש"כ אשר לא ידע את יוסף, וכן כל מצרים לא זכרו את כל טובותיו בעת ששעבדו בישראל בפרך. או דקאי על זמן פתרונו את החלום לפרעה, שאלו יכלו היו שוכחים אותו מיד, אך הוכרחו להזכירו כמ"ש אחרי הודיע אלהים אותך וגו' אין נבון וחכם כמוך. , אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו אנכי אזכרנו, שנאמר ויוסף הוא השליט על הארץ ס כלומר אתם לא חשבתם אותו שהרי שכחתם אותו כדבר שאינו חשוב ואני חשבתיו והעליתיו לגדולה. . (מ"ר)

4עיר קטנה וגו׳. דבר אחר עיר קטנה זו מצרים, ואנשים בה מעט אלו אחי יוסף, ובא אליה מלך נחל וסבב אותה – זה יוסף, ובנה עליה מצודים גדולים אלו ג׳ גזירות שגזר, שלא יכנס עבד למצרים ולא יכנס אדם בשני חמורים ולא יכנוס אדם מבלי שיכתוב שמו ושם אביו ושם זקנו סא וכל כונתו בגזירותיו אלה היה כדי שיוכרחו אחיו לבא בעצמם למצרים לקנות אוכל, ולא ישלחו שליח, וגזר שלא יכנס עבד – כדי שלא ישלחו עבד, וכן גזר שלא יכנס אדם בשני חמורים, דא"כ שמא לא יבאו כולם, אבל מכיון שכל איש עם חמור אחד יחוסו על משא החמור שאפשר לבא עם כל איש ולכן יבאו כולם, ובזה היה חפץ שאם יבאו כולם יתקיים חלומו ואחד עשר כוכבים משתחוים לי, וכן גזר שלא יכנס אדם אם לא יכתוב שמו ושם אבותיו, כדי שאולי לא יכירם פנים יכירם ע"פ שמותיהם. , ומצא בה איש מסכן חכם זה יהודה סב יתכן דקורא לו מסכן לשון עניות ושפלות על שם וירד יהודה מאת אחיו ודרשו שהורידוהו אחיו מגדולתו, יעו"ש במדרשים. , ומלט הוא את העיר בחכמתו שאמר אנכי אערבנו סג ומכח זה שלח יעקב את בנימין ונתגלגלה הודאת יוסף וכל המסתעף אחר זה. ואמנם לא נתבאר ענין ומלט את העיר לפי שדרש דעיר זו מצרים, מה מלט אותה, וצ"ל ע"פ המבואר במדרשים שרצה להחריב את שוקי מצרים בגבורתו, ומכיון שנתודע יוסף ממילא בטלה הסבה, וסמיך על כל ענין יהודה עם יוסף. , ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו אנכי אזכרנו, שנאמר ואת יהודה שלח לפניו סג לא נתבאר מהו ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, וי"ל דקאי על האחים ויהודה, יען שבפעם הראשונה שבאו ליעקב כתיב (מקץ כ"ב כ"ט) ויגידו לו את כל הקורות אותם, והיינו שספרו כל פרט ופרט, משא"כ בפעם השנית כתיב רק (ויגש מ"ה כ"ו) ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי, ולא ספרו בפרטיות, ואלו ספרו בפרטיות היו מזכירים את יהודה כי רק הוא גרם להודאת יוסף. . (שם)

5עיר קטנה וגו׳. דבר אחר עיר קטנה זו מצרים, ואנשים בה מעט אלו ישראל שנאמר בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, ובא אליה מלך גדול זה פרעה, וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים, שגזר גזירות קשות, ומצא בה איש מסכן חכם זה משה, שנאמר כה אמר ה׳ כחצות הלילה וגו', ומלט הוא את העיר בחכמתו שנאמר ולקחו מן הדם וגו' סד יתכן דסמיך אסוף הענין ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, משום דאז היתה שעת סכנה בעיר בשעת דבר מבכורי מצרים, כמבואר בב"ק ס' ב' ולפנינו בתו"ת שם בפ' בא, ומ"ש איש מסכן חכם שנאמר כה אמר ה' כחצות הלילה וגו', לא נתבאר הענין, ואולי רומז למ"ש בברכות ד' א' ששינה במכוון מלשון הקב"ה שאמר בחצות והוא אמר כחצות, כדי שלא יאחז בדאי שיגיע חצות לילה לפי חשבון בני אדם ולא יבא, אשר באמת לא כונו יפה הנקודה החוֹצָה את הלילה, ויש כאן גם מסכנות וגם חכמה, מסכנות – שהיה ירא מחשש זה לומר כלשון הקב"ה, וגם חכמה – דעכ"פ אולי לא יכוין ממש ויאחז בדאי, והרי זה חכמה שנשמר מזה. גם י"ל ענין המסכנות שנרדף כ"פ מפרעה וגם גרש אותו. , ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אתם לא זכרתם אותו אנכי אזכרנו שנאמר (ישעיהו ס״ג:י״א) ויזכר ימי עולם משה עמו סה יש לפרש הכונה אתם לא זכרתם אותו וכו', משום דכשישראל צריכים להזכיר חסדי אבותיהם הם זוכרים שמות אברהם יצחק ויעקב ולא את משה, ואמר הקב"ה, דהוא יזכור אותו ובזכותו יזכה את ישראל, כמבואר בפסוק שמביא בזה. . (שם)

6עיר קטנה וגו'. דבר אחר עיר קטנה זה סיני סו שהיה מן ההרים הנמוכים. , ואנשים בה מעט אלו ישראל סז דכתיב בהו (פ' עקב) כי אתם המעט מכל העמים. , ובא אליה מלך גדול זה הקב"ה, וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים אלו רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת, ומצא בה איש מסכן חכם זה משה [שנאמר (משלי כ״א:כ״ב) עיר גבורים עלה חכם] סח סמך גם על סוף הפסוק ויורד עוז מבטחה דמוסב על התורה, והיינו שעלה עיר גבורים כנוי להשמים מקום משכן גבורי עליון וקבל התורה. ומה שנקרא מסכן עיין מש"כ לעיל אות ס"ד ובסמוך אות ע"ב טעמים שונים. , ומלט הוא את העיר בחכמתו, שנאמר לא תגע בו יד סט וסופו כל הנוגע בהר מות יומת, ובזה מלט את ההר שיעמוד בקדושתו ותנתן התורה עליו. , ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו אנכי אזכרנו, דכתיב (מלאכי ג׳:כ״ב) זכרו תורת משה עבדי ע הא דישראל לא הזכירו אותו מבואר למעלה אות ס"ה, ואמר הקב"ה שעבור זה הוא מזכירו לכבוד שכינה את התורה בשם תורת משה ולא אמרו זכרו את תורתי. . (מ"ר)

7עיר קטנה וגו'. דבר אחר עיר קטנה זה סיני, ואנשים בה מעט אלו ישראל עא עיין לעיל אות ס"ו וס"ז. , ובא אליה מלך גדול זה יצר הרע, ובנה עליה מצודים גדולים שנאמר אלה אלהיך ישראל, ומצא בה איש מסכן חכם זה משה שנאמר למה ה׳ יחרה אפך בעמך וגו' עב נראה דסמך אסוף הענין זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וכו'. ונראה הכונה דלכן נקרא מסכן לפי שלא בקש בזכות עצמו רק בזכות האבות, וחכם נקרא שהשכיל לשכך כעס מהקב"ה. ויותר נכון לומר שחסר כאן הלשון ומלט את העיר שנאמר למה ה' וכו', דבזה שכך חמת ה' מעל ישראל. , ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו, אנכי אזכרנו, שנאמר (תהילים ק״ו:כ״ג) ויאמר להשמידם לולא משה בחירו עמד בפרץ עג עיין מש"כ לעיל אות ס"ה בבאור הלשון אתם לא זכרתם אותו, ואמר הקב"ה שעבור זה מזכירו הוא לשבח ולכבוד שרק לכבודו וסבתו שכך כעסו כביכול. . (שם)

8עיר קטנה וגו׳. דבר אחר, עיר קטנה זה בית הכנסת, ואנשים בה מעט זה צבור ׳ ובא אליה מלך גדול זה הקב"ה וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים ומצא בה איש מסכן חכם – זה הזקן החכם או החזן עד המפקח ומשגיח על סדרי התפלות, ויתכן דנקראו ע"ש מסכן ע"ש פרנסתם המצומצמת וכמ"ש בתענית ט"ז א אין מורידין לפני התיבה אלא אדם רגיל, ומפרשי בגמרא איזהו רגיל וכו', פרקו נאה וביתו ריקם וכו', או דהכונה כאן ע"ש מסכן ע"ש הסכן הסכנתי מלשון רגילות, והיינו שרגילים תמיד להיות בביהכנ"ס, ונראה דחסר כאן לסיים ומלט את העיר בחכמתו, דאלה שחשב מצילים את הצבור, שמוציאים ידי חובתם בתפלה ומשגיחים עליהם, וכמו דמצינו שמעמידין ב"ד משגיחים על המדות ומשקלות (ב"ב פ"ט ב') וכן מצינו כ"פ בחז"ל הלשון להזהיר ב"ד על כך והיינו שיפקחו על הצבור, ובזה הם ממלטים את הצבור מעבירה ומעונש. , ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו אנכי אזכרנו – מפני שיבה תקום וגו׳ עה הכונה אתם לא זכרתם וכו' שלא נהגתם בהם כבוד הראוי. . (שם)