תורה תמימה על קהלת ט:ז
תורה תמימה על קהלת · Torah Temimah on Ecclesiastes 9:7
Open in the reader →1לך אכל בשמחה וגו'. אמר רב הונא בריה דר׳ אחא, בשעה שהתנוקות נפטרין מבית רבן, בת קול יוצאת ואומרת להם לך אכול בשמחה לחמך – נתקבל הבל פיכם לפני כריח ניחח כב הלשון הבל פיכם אולי יתבאר ע"פ מ"ש במ"ר שה"ש (ב' ד') על הפ' ודגלו עלי אהבה אפילו תינוק הקורא למשה מותא ולאהרן ארן אומר הקב"ה ולגלוגו עלי אהבה, והנה יען כי מוציאים המלות בשבושים נקרא מבטאם זה בשם הבל פיהם. , ובשעה שישראל נפטרין מבתי כנסיות ובתי מדרשות בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך – כבר נשמעה תפלתכם לפני כריח ניחח. (מ"ר)
2לך אכל בשמחה וגו׳ – זו פרשת חלה, ושתה בלב טוב יינך – זו פרשת נסכים, כי כבר רצה האלהים את מעשיך, זו הכנסת ישראל לארץ, שנאמר (פ׳ שלח) כי תבאו אל ארץ וגו׳ כג בפ' שלח מיד אחר פרשת מרגלים כתיב פרשת נסכים ואחריה פרשת חלה, ומדסמיך ענינים אלו לענין מרגלים שקלקלו בדבר רעיון הכניסה לא"י וגרמו כעסו של הקב"ה, לכן דריש שבקיום שתי מצות אלו יתרצה להם הקב"ה וימחול להם עונם ויכנסו לארץ, וזאת היא כונת דרשה זו. . (שם)
3לך אכל בשמחה וגו׳. רבי יהודה ב"ר סימון פתר קרא באברהם אבינו, בשעה שקרא אליו המלאך אל תשלח ידך אל הנער וגו׳, היה מהרהר בלבו שמא פסלות היה בבני ולא נתקבל לקרבן, יצתה בת קול ואמרה לו אברהם אברהם, לך אכול בשמחה לחמך וגו׳, כי כבר רצה האלהים את מעשיך – רצה האלהים את קרבנך כד טעם הרהורו של אברהם ותשובת המלאך רצה האלהים את קרבנך אע"פ שלא היה כאן קרבן כסדרו, יתבאר ע"פ המבואר במ"ר ס"פ וירא (פרשה נ"ו) שבשעה שאמר לו המלאך אל תשלח ידך וגו' היה אברהם מתמה, אתמול אמרת קח את בנך ועכשיו אתה אומר לי אל תשלח ידך וגו', אמר לו הקב"ה הלא לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו, לשם חיבה אמרתי לך וקיימת דברי, ולפי"ז יתבאר טעם הרהורו כאן שמא פסלות היה בבני וכו', והיינו שרצה בזה ליישב תמיהתו כמבואר, ואמר לו המלאך כבר רצה אלהים את מעשיך – את קרבנך, כלומר, כי לפי מצות הקב"ה העלהו ולא ושחטהו, הרי כבר קיים מצוה זו וממילא גם מעשה זו לבד נחשבת קרבן. . (שם)
4לך אכל בשמחה וגו׳. רבי לוי פתר קרא בראש השנה ויוהכ"פ, ערב ר"ה גדולי הדור מתענין והקב"ה מוחל שליש עונות, ובימים שבין ר"ה ויוהכ"פ יחידים מתענין והקב"ה מוחל עוד שליש, וביום הכפורים מתענין כולם והקב"ה מוחל להם את הכל ובת קול יוצאת ואומרת להם לך אכול בשמחה לחמך וגו׳ כי כבר רצה האלהים את מעשיך – כבר נשמעה תפלתכם כה עיין תוס' יומא פ"ז ב' שבמוצאי יוהכ"פ יוצאת בת קול כזה, ולכן נחשבת אותה סעודה כסעודת יו"ט ומצוה לטרוח בה. וע' בב"י לאו"ח סי' תקפ"א הובא מדרש זה ובאורו. . (שם)