תורה תמימה על אסתר ד:א

1ומרדכי ידע. מנא ידע – אליהו הנביא הודיעו א לכאורה לפי הדרשה הקודמת קשה טובא השאלה מנא ידע, אחרי כי כפי המבואר שם היו כל יהודי שושן יודעים מזה. וצ"ל דהדורש הזה ס"ל כי המלה נבוכה שבפסוק הקודם הוי משמעה כאדם הנבוך ומבולבל מאיזו ידיעה בלתי ברורה המפילה עליו אימים ולא ידע מה, וע"כ צ"ל כי עצם הגזרה לא היה גלוי לכל כ"א להאחשדרפנים ולהפחות, כמבואר בכתוב, והדבר הגלוי לכל היה רק המלים להיות עתידים ליום הזה, כמבואר ג"כ בכתוב, והדברים האחרונים הסתומים האלה בהִוָדעם בעיר הביאו מבוכה רבה בין יושביה, כי לא ידעו אל מה ואל מי יכונו הדברים האלה, וביחוד היו נבוכים היהודים שידעו כי משנה המלך הוא צורר היהודים, (ואל זה אולי תכוון הדרשה הקודמת) אך מרדכי ידע – ע"י גלוי אליהו – את הגזרה כהָויתה – וילבש שק וגו' ויזעק וגו' ויפרסם את הדבר בין בנ"י למען ידעו כי הגזרה נוגעת אל נפשם ויעשו תשובה. ובזה עולים יפה הכתובים והעיר שושן נבוכה, (כי לא ידעו העיקר) אך מרדכי ידע וגו'. [מ"ר פרשה ז' סי' י"ח].

2ויקרע מרדכי וגו'. בנימין גרם לאחיו לקרוע שמלותם, כמש"נ ויקרעו שמלותם, לפיכך נפרע לבניו לקרוע בגדיו ב ואע"פ שהוא לא אשם מאומה בזה, שהרי הנביע ניתן בשקי ע"י יוסף, אך עכ"פ מדנתגלגל על ידו צער להאחים נפרע לבניו מעין צער כזה. ויש להוסיף באור דענין הקריעת בגדים דהכא היה מעין אותו ענין דקריעת הבגדים של האחים, והוא עפ"י מ"ד במגילה י"ב א' דכל עיקר גזירת המן לא באה מהקב"ה כי אם לפנים, דהיינו לצערם שיעשו ישראל תשובה, אבל לא שבאמת חשב לכלותם, יעוי"ש. ולפי"ז היתה כל ענין הקריעה דמרדכי רק לאיים ולצער אותם, וכך היתה הקריעה של האחים שכל כונת יוסף היה רק לצערם לשעה, כנודע. . (מ"ר)

3וילבש שק ואפר. א"ר איבו, משתפס יעקב אבינו את השק דכתיב וישם שק במתניו, שוב לא זז מבניו ג וכן באחאב כתיב (מלכים א כ״א:כ״ז) וישם שק על בשרו, וביורם בנו כתיב (מלכים ב ו׳:ל׳) וירא העם והנה השק על בשרו. והכונה לא זז מבניו, כי על ידו והתשובה הם נושעים כיעקב אבינו, וכאחאב, וכמ"ש יען כי נכנע אחאב מפני כו', וביורם, כי חדל הרעב אח"כ, וכמ"ש בתענית י"ד ב' שאין אדם חשוב רשאי לחגור שק אלא א"כ נענה כיורם בן אחאב כו' יעו"ש. . (שם)

4ויזעק. מאי אמר, רב אמר, אמר, גבה המן מאחשורוש, ושמואל אמר, אמר, גבר מלכא עילאה ממלכא תתאה ד רב ס"ל כי צעק בלשון כזה שיבאו הדברים לאחשורוש, אלי יתנחם בראותו כי כל כך נטל המן הגדולה לעצמו יותר מאחשורוש, ושמואל ס"ל שצעק כביכול באזני הקב"ה ואמר גבר מלכא עילאה ממלכא תתאה, ופירש"י כנוי הוא להיפך בלשון נקיה, ומהרש"א הקשה דא"כ הלא הטיח מרדכי דברים כלפי מעלה, ולי נראה דהכונה שצעק שכך יאמר המן או אומות העולם, וכעין שאמר משה למה יאמרו וגו', מבלתי יכולת ה' וגו', וכן דוד אמר למה יאמרו הגוים איה אלהיהם, ובא לשון זה קצר. ויש לומר עוד, כי בלשון זה רמוז ענין תפלה שהתפלל להקב"ה שלא יאמרו כך וכך, וסמך על מ"ש בספרי ר"פ ואתחנן דזעקה הוא אחד מעשרה לשונות של תפלה. . (מגילה ט"ו א')

5זעקה גדולה ומרה. זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו, שנאמר (פ' תולדות) ויצעק צעקה גדולה ומרה ונפרע לו בשושן, שנאמר ויזעק זעקה גדולה ומרה, ללמדך שאין ותרנות לפני הקב"ה ה ר"ל דלא נימא שאע"פ שציער יעקב את עשו אז בקבלו הברכה בכ"ז ויתר לו הקב"ה, אלא לא כן הוא ששלם הקב"ה זעקה כזו גדולה ומרה, לבניו אחריו. . (מ"ר)