תורה תמימה על אסתר ה:ד
תורה תמימה על אסתר · Torah Temimah on Esther 5:4
Open in the reader →1יבא המלך והמן. ת"ר, מה ראתה אסתר שזמנה את המן, ר' אלעזר אומר, פחים טמנה לו, שנאמר (תהילים ס״ט:כ״ג) יהי שולחנם לפניהם לפח. ר' יהושע אומר, מבית אביה למדה, שנאמר (משלי כ״ה:כ״ב) אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' ז וסמיך ליה כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך, והפירוש הוא, כי בזכרו המאכל והמשקה שנתת לו תשרפנו כאלו גחלים שורפים לראשו וישמר מעשות לך רעה. וי"ל דמפרש וה' ישלם לך וה' ימסרנו אותו לך, והוא מלשון ארמית, כמו וה' הסגירם (האזינו) וה' אשלמנין, ובחגינה ה' א' ומשלים ליה לדומה, ועוד הרבה. , ר' מאיר אומר, כדי שלא יטול עצה וימרוד ח ר"ל שרצתה להטרידו בסעודה, שהיתה יראה דכיון דשעתיה מצלחת שמא בין כך ימרוד במלכות. . ר' יהודה אומר, כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית. ר' נחמיה אומר, כדי שלא יאמרו אחות לנו בבית המלך ויסיחו דעתם מן הרחמים. ר' יוסי אומר, כדי שיהיה מצוי לה בכל עת ט אולי תוכל להכשילו בשום דבר לפני המלך. . ר' שמעון בן מנסיא אומר, אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס י ר"ל שיראה הקב"ה בצערה שהיא צריכה להחניף לרשע וירחם עליה. . ר' יהושע בן קרחה אומר, אמרה, אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא יא שיהא המלך חושדה ממנו ויהרוג את שניהם, וקיי"ל דכי גזרי גזירתא ומית חד מינייהו בטלה לה גזירתא (תענית כ"ט א'). . רבן גמליאל אומר, מלך הפכפך היה יב שהיה חוזר בדבורו מהר, ואמרה אולי אוכל לפתותו עליו להורגו ואם לא יהיה מזומן באותה שעה תעבור השעה ויחזור בו. . ר' אלעזר המודעי אומר, קנאתו במלך קנאתו בשרים יג ר"ל שהמלך יקנא אותו בזה שהיא מחשבתו כמלך, מדזימנה אותו ביחד עם המלך, וכן יקנאו בו יתר השרים שלא זמנה גם אותם ויהיו כולם שונאים אותו ואולי תצמח מזה ישועה. . רבה אמר, דכתיב (משלי ט״ז:י״ח) לפני שבר גאון יד ולכן רצתה להגביהו במעלה יותר גבוהה כדי שיבא שברו. . אביי ורבא דאמרי תרווייהו, דכתיב (ירמיהו נ״א:ל״ט) בחומם אשית את משתיהם וגו' טו על בלשאצר וסיעתו נאמר זה בשובם מן המלחמה שנלחם עם דריוש וכורש שהיו צרים על בבל ונלחם בלשאצר באותו היום היו חמים ועיפים וישבו לשתות ונשתכרו ובאותו הלילה נהרג, ואף אסתר אמרה מתוך משתיהם של רשעים פורעניות באה עליהם. וגם י"ל כי מטבע חום המשתה להתרגש ולהתפעל לרחמים או לרוגז, וחשבה שאולי יחוס המלך עליה או שיתרגז על המן כאשר באמת כן היה. , אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו, אמר ליה, כמאן חזיא אסתר ועבדה הכי, אמר ליה – ככולהו תנאי וככולהו אמוראי טז ר"ל שכונה מעין מחשבות כל אלה הדעות. ובשם הגר"א מווילנא שמעתי די"ל שכיונה להענין שאמרו בפסחים קי"א א' הני בי תרי דמצעא להו אשה נדה אם תחלת נדתה היא נהרג אחד מהם ואם סוף נדתה היא נעשה מריבה ביניהם, וכאן מבואר שבארבעה ימים מקודם פרסה נדה [כמו שדרשו בפרשה הקודמת פסוק ד' עה"פ ותתחלחל המלכה], וכיונה להתמצע ביניהם, ואם כה או כה יהיה יש תקוה לבטל הגזירה. . (שם שם)