תורה תמימה על אסתר ח:טז

1ליהודים וגו'. רבא פתח למגילת אסתר מהכא, ברבות צדיקים ישמח עם ובמשול רשע יאנח עם (משלי כ״ט:ב׳) ברבות צדיקים זה מרדכי ואסתר, ישמח עם כדכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וגו', ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר ה ומפרש ברבות מלשון כבוד וגדולה, כמו רבי המלך, על כל רב ביתו. , ובמשול רשע יאנח עם זה המן, וכן הוא אומר והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה. (מגילה י"א א')

2ליהודים וגו'. רבי חייא רבה ורבי שמעון בר חלפתא היו מהלכין בדרך וחזו אילת השחר שבקעה אורה, אמר ליה ר' חייא לר' שמעון, כך היא גדולתן של ישראל קימעא קימעא, וכל מה שהולכת היא רבה והולכת, מאי טעמא, דכתיב (מיכה ז׳:ח׳) כי אשב בחושך ה' אור לי ו כלומר הגלות הוא החושך והגאולה אורה, וכשם שהאור בשחר בא מעט מעט והולך ומתרבה כך גאולתן של ישראל בכל עת. כך בתחלה ומרדכי יושב בשער המלך ואח"כ ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וגו' ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו' ואח"כ ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר ז מפרש המאורע מישיבת מרדכי בשער המלך ומהודעו ממחשבת בגתן ותרש כדמיון לאילת השחר שאך החלה להתבקע, דזה היתה תחלת הרפואה להצער הבא, ושוב המאורע מהעברת המן את מרדכי ברחוב העיר הוא דמיון לעלות השחר דהיא תחלת הזריחה, ושוב הא דמרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות – דמיון ליציאת השמש על הארץ שהיא סוף זריחה, וליהודים היתה אורה – היא תוקף אור השמש בצהרים. ועיין במגילה ט"ו ב' דהמזמור בתהלים למנצח על אילת השחר אמרתו אסתר, משום דכתיב שם אלי אלי למה עזבתני [והובא לעיל ריש פרשה ה' פסוק ב'], וביומא כ"ש א' דרשו בפנים שונים למה נמשלה אסתר לאילת השחר, יעו"ש. ויש להעיר למה לא דרשו ע"פ הדרשה שבכאן שישועת ישראל בעת ההיא היתה בערך אילת השחר וכמו שבארנו, וי"ל משום דבכלל כל הגאולות דרכן כאילת השחר, קימעא קימעא, כמ"ש כך היא גדולתן וכו', וא"כ אין יתרון בזה לגאולת אסתר על שארי הגאולות. . (ירושלמי ברכות פ"ח ה"א)

3אורה ושמחה וגו'. א"ר יהודה, אורה זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ו׳:כ״ג) ותורה אור, שמחה זה יו"ט, וכן הוא אומר ושמחת בחגך, ששון זה מילה וכן הוא אומר (תהילים קי״ט:קס״ב) שש אנכי על אמרתך ח פירש"י אמרתך זו מילה שניתנה במאמר ולא בדבור שנאמר ויאמר אלהים אל אברם ואתה את בריתי תשמור, ומצינו ששמח דוד עליה ואמר שירה למנצח על השמינית (תהלים ו') כשהיה בא לבית המרחץ וראה עצמו ערום בלא מצות בלא ציצית בלא תפלין כיון שנזכר במילה שמח. ופירוש זה דאמרתך זו מילה ע"פ שניתנה באמירה – כמה דחוק הוא, דכמה וכמה מצות נתנו בלשון כזה. ואפשר לומר משום דאינו דומה מצות מילה לכל המצות, כי בעוד שכל המצות אין באות לו לאדם אלא מתוך עבודה ומעשה להשיגם הנה מצות מילה כשנתגדל האדם הוא מוצא אותה כבר מוכנה לפניו, והוי זה דמיון למוצא שלל רב שבא לו בלא עמל ויגיעה, ומדהשוה אמירה [מצוה] זו למציאת שלל רב לכן סמך לדרוש זה על מצות מילה. , ויקר אלו תפלין וכן הוא אומר (פ' תבא) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ותניא, רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש ט שכתוב בהם רוב השם, שי"ן ודל"ת, ושייך שם ה' נקרא עליך, ועיין מש"כ בתו"ת פ' תבא בפסוק זה. . (מגילה ט"ז ב')