תורה תמימה על אסתר ט:כב

1כימים. מגילה נקראת בי"א, בי"ב, בי"ג, בי"ד, בט"ו י ר"ל לפעמים בי"א באדר ולפעמים בי"ב בו וכו', דכפי המתבאר מדרשה דלעיל בני ערי הפרזות קורין בי"ד ובני עיירות המוקפות חומה בט"ו, ועשו הנחה לבני הכפרים שיהיו מקדימין לקרות ליום הכניסה, והיינו לפי שבני הכפרים אינם בקיאים בקריאה וקורא להם אחד מבני העיר, כשמתכנסין בשני ובחמישי למשפט לפי שב"ד יושבין בשני ובתמישי כתקנת עזרא, ולכן קוראין בו ביום ואין מטריחין אותם לחזור ולבא לקרוא בי"ד [ולקמן פסוק כ"ח תבא דרשה מניין סמכו להם חכמים זה], ולפי"ז אם חל י"ד בשלישי או ברביעי בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה, ר"ל לשני בשבת שהוא יום י"ג [כשחל י"ד בשלישי] או י"ב [כשחל י"ד ברביעי] וכשחל ביום א' כפרים מקדימין ליום חמישי בשבת המוקדם לו שהיא יום י"א. , מנא הני מילי, א"ר שמואל בר נחמני, אמר קרא, כימים אשר נחו וגו', כימים – לרבות י"א וי"ב. ואימא לרבות י"ב וי"ג – י"ג זמן קהלה לכל היא ולא צריך לרבויי יא ר"ל י"ג א"צ לרבויי שיהא ראוי לקראה שעיקר הנס היה בו שבו נקהלו להנקם מאויביהם בין בשושן בין בשאר מדינות. , ואימא ט"ז וי"ז יב שבמקום שבני הכפרים מקדימין קודם י"ד וט"ו לי"א ולי"ב יאחרו לאחר ט"ו לט"ז ולי"ז. – ולא יעבור כתיב (פ' כ"ז) יג ר"ל לאחר ט"ו שוב אין מעבירין את הזמן ואין מאחרין אותו. ועיין לקמן פסיק ל"א בדרשה בזמניהם באה עוד דרשה בענין זה. . (מגילה ב' א')

2לעשות אותם וגו'. סעודת פורים שחל להיות בשבת יד בעת שהיו מקדשין ע"פ הראיה היה אפשר שיחול יום י"ד בשבת, אבל בזה"ז אי אפשר, משום דא"כ יחול יוהכ"פ בערב שבת. מאחרין ולא מקדימין טו ר"ל אע"פ דקוראין את המגילה בערב שבת אבל הסעודה אין עושין בו ביום, וי"ל הטעם בזה משום דכשיאכלו לשבעה בהסעודה בערב שבת לא יאכלו לתאבון בסעודת ליל שבת ויהיה בזה פחיתות הכבוד לשבת. , אבל אין עושין אותה בשבת, מאי טעמא, דכתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה – את ששמחתו תלויה בבית דין, יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים טז ר"ל את ששמחתו תלויה בב"ד אימת יקבעו ר"ח אדר ויהיה פורים בי"ד בו, יצא שבת שא"צ קידוש ב"ד ואין ניכר שקובעין אותה לשמחה שבלא"ה יום שמחה הוא. וטעם סבוב הלשון הזה לב"ד י"ל דמדייק יתור הלשון לעשות אותם ימי וכו', דהא כבר כתיב בפסוק הקודם להיות עושים את יום וגו', ולכן דריש לעשות אותם ימי שמחה, מי שבידו לעשות דהיינו ב"ד יעשו יום נוסף בשנה לשמחה, יצא יום השבת דבלא מעשה הב"ד הוא יום שמחה. והנה משמע מכאן מפורש דשבת נקרא יום שמחה ומחויב בשמחה [לבד מצות עונג דוקראת לשבת עונג, דעונג ושמחה שני דברים הם כמבואר בשבת ס"ב ב'] והאחרונים חקרו בזה ולא העירו מכאן, ואנחנו הרחבנו הדבור בזה בתו"ת פ' בראשית בפסוק ויברך אלהים את יום השביעי, יעו"ש. . (ירושלמי מגילה פ"א ה"ד)

3והחדש וגו'. תני בשם ר' נתן, כל החודש כשר לקריאת המגילה יז כגון המפרש והיוצא בשיירא ואינו מוצא מגילה להוביל עמו, ומיהו אם אח"כ נזדמן לו מגילה חוזר וקורא בי"ד. , מאי טעמא, דכתיב והחודש אשר נהפך להם וגו' יח ס"ל דלשון והחודש וגו' מוסב על כל ענין הפרשה וגם על הקריאה. ובלבד עד חמשה עשר בו, מאי טעמא ולא יעבר כתיב (פסוק כ"ז) יט עיין מש"כ לעיל אות י"ג. ועיין באו"ח סי' תרפ"ח ס"ז, המפרש בים והיוצא בשיירא ואינו מוצא מגילה להוליך עמו יקראנה בי"ג או בי"ב וי"א בלא ברכה, ואם אי אפשר להמתין עד ימים הללו י"א שקורא אפילו מתחלת החודש, וכתב על זה הרמ"א והכי נהוג. וצ"ע בלשון זה שלא שייך מנהג בדבר וענין שאינו מצוי כמש"כ הפוסקים, ועיין בש"ך ליו"ד ריש סימן א'. . (שם שם פ"א ה"א)

4ימי משתה ושמחה. א"ר יוסף, [אפילו למאן דאמר ביו"ט או כולו לה' או כולו לכם], בפורים הכל מודים דבעינן נמי לכם, מאי טעמא, ימי משתה ושמחה כתיב בהו כ מה שנקט כל הלשון ימי משתה ושמחה אשיגרא דלשון הכתוב הוא, אבל באמת צ"ל ימי משתה כתיב, דאלו משמחה אין ראיה, שהרי גם ביו"ט כתיב שמחה ובכ"ז יש מי דס"ל כולו לה'. וענין השמחה אפשר לומר דהיא שמחת הנפש מלמוד התורה ועבודת ה' כמש"כ פקודי ה' ישרים משמחי לב. [פסחים ס"ח ב'].

5משתה ושמחה. משתה – מלמד שאסור בתענית, שמחה – מלמד שאסור בהספד, אבל במלאכה מותר, מאי טעמא, יו"ט לא קבלו עלייהו כא וע"פ זה יש לכוין דיוק נמרץ מה שבפסוק זה כתיב ומתנות לאביונים, משא"כ לעיל בפסוק י"ט חסר הפרט מן ומתנות לאביונים, אך הנה בפסוק ההוא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב וקיי"ל בביצה ט"ו ב' דמטעם יו"ט צריך לשלוח מנות לעניים כדכתיב בעזרא ושלחו מנות לאין נכון לו, ולכן לא היה צריך לפרש ומתנות לאביונים בשביל פורים כיון דבלא"ה שולחים ביו"ט, משא"כ כאן דלא כתיב יו"ט משום דלא קבילו עלייהו היה צריך להוסיף הפרט ומתנות לאביונים בשביל פורים, ודו"ק. . (מגילה ה' ב')

6ומשלח מנות וגו'. תנא רב יוסף, ומשלוח מנות איש לרעהו – שתי מנות לאיש אחד, ומתנות לאביונים – שתי מתנות לשני אנשים כב עיין מש"כ בתורה תמימה פ' תצוה בפסוק ולבני אהרן תעשה כתנות ובפ' וילך בפסוק תקרא את התורה באזניהם. ועיין באו"ח ס"ס תרצ"ה שגם אשה חייבת במשלוח מנות ולא ישלח איש לאשה ואשה לאיש כדי שלא יבא איש לשלוח לאלמנה ויבאו לידי ספק קדושין, וכתב המג"א, וז"ל, פי' שיאמרו שזהו סבלונות וחוששין לקדושין, עכ"ל. ויש להעיר לפי מש"כ איזו פוסקים דלסבלונות אין חוששין במיני מאכל ומשתה דכיון דעתידין להתקלקל אינה מקבלת זאת לשם סבלונות וקדושין, [כמבואר בשו"ת מהרי"ט חלק אה"ע סי' כ"ח וכ"מ בשו"ת מהרי"ק שורש קע"א], ומשלוח מנות הלא אך ורק במיני מאכל ומשתה, וצ"ע. . (מגילה ז' א')