תורה תמימה על אסתר ט:כח

1והימים האלה. אין קורין את המגילה אלא עד שתנץ החמה, דאמר קרא והימים האלה נזכרים ביום אין בלילה לא. (שם כ' א')

2והימים האלה. כל היום כשר לקריאת המגילה, דאמר קרא והימים האלה נזכרים לד ע"פ הכלל כל דבר שמצותו ביום כשר כל היום. . (שם שם)

3נזכרים. קרא את המגילה בעל פה לא יצא, מנלן, אמר רבא, אתיא זכירה זכירה, כתיב הכא והימים האלה נזכרים וכתיב התם (ס"פ בשלח) כתוב זאת זכרון בספר, מה להלן בספר אף כאן בספר לה צ"ע שלא יליף ענין זה מהדרשה דלעיל בפסוק כ"ה אמר עם הספר יאמר בפה מה שכתוב בספר, ופירש"י שתהא המגילה כתובה לפניהם בשעת קריאה, והיינו לא בעל פה. . (מגילה י"ח א')

4נזכרים ונעשים. הקורא את המגילה למפרע לו שהקדים הפרשיות המאוחרות. לא יצא, דאמר קרא והימים האלה נזכרים ונעשים, איתקש זכירה לעשיה, מה עשיה למפרע לא, אף זכירה למפרע לא לז עיין מש"כ לעיל אות ל"ב. ואמנם אינו מבואר הדמיון בכלל, דהא לא דמי למפרע דעשיה למפרע דזכירה, דגבי זכירה המובן הוא התהפכות הסדר לקרא מסופה לראשה, וגבי עשיה המובן הוא רק בהקדם הזמן. ואולי י"ל הכונה מה עשיה למפרע לא כלומר עשית הסעודה לא יתכן שֶֹיֵעָשָׂה בה סדר המאכלים למפרע לאכול בתחלת הסעודה מה שנהוג לאכול בסוף הסעודה וכן להיפך [וכמ"ש בברכות פרפרת הבאה קודם הסעודה ופרפרת שלאחר הסעודה ] כך הזכירה, כלומר הקריאה לא תהיה בהפך הסדר. . (שם י"ז א )

5נזכרים ונעשים. מהו נזכרים ונעשים, נזכרים בקריאה ונעשים בסעודה לח פשוט דמדייק שלא שייך לשון עשיה בגוף היום שאין בו תפיסה, ולכן דריש שיעשו בו דבר מענין היום, היינו שיעשו סעודה לקיים ימי משתה ושמחה, וכהאי גונא דרשו במכילתא פ' תשא הפסוק ושמרו בני ישראל לעשות את השבת כמובא ומבואר לפנינו בתורה תמימה שם. . (ירושלמי מגילה פ"א ה"א)

6נזכרים ונעשים. הובא לעיל בפסוק י"ט בדרשה היהודים הפרזים.

7למשפחה ומשפחה. ללמד על משפחות כהונה ולויה שמבטלין עבודתן ובאים לשמוע מקרא מגילה לט ר"ל שאפילו עבודת מזבח נדחית מפני מקרא מגילה. . (מגילה ג' א')

8משפחה ומשפחה. [מכאן סמכו חכמים לומר שהכפרים מקדימין לקריאת המגילה ליום הכניסה] מ עיין מש"כ בבאור ענין זה לעיל בפסוק כ"ב בדרשה כימים אות י'. . (ירושלמי מגילה פ"א סוף הלכה א')

9מדינה ומדינה. לחלק בין הערים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון למוקפין חומה מימי אחשורוש מא עיין מש"כ לעיל בפסוק י"ט בדרשה היהודים הפרזים אות ז' בבאור פרטי דרשה זו. . (מגילה כ' ב')

10עיר ועיר. לחלק בין שושן לשאר עיירות מב ר"ל דאע"פ דכפי המתבאר לעיל פסוק י"ט (אות ז') דערים פרזות שאינן מוקפות חומה קורים בי"ד אבל שושן אע"פ שבכלל פרזות היא בכ"ז קורין בה בט"ו. ובגמ' כאן מפרש הטעם משום דנעשה בה הנס, והיינו שניתן להם גם ביום המחרת לעשות כדת הים להרוג בשונאיהם שני ימים ועל כרחן לא נחו עד ט"ו, וכן קבעוה לדורות. . (שם שם)

11לא יעברו וגו'. אמר רב יוסף, אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים, ורב נחמן בר יצחק אמר מהכא, וזכרם לא יסוף מזרעם מג דהלשון לא יעברו, לא יסוף, משמע שהוא הודעה שכך יהיה ומניין ידעו שכך יהיה אם לא ברוה"ק. . (שם ז' א')

12לא יעברו וגו'. מלמד שאפילו אם כל המועדים יהיו בטלים אבל ימי הפורים לא יבטלו מד כפי דמשמע מרמב"ם סוף הלכות מגילה הוי הפי' שזכרון הצרות מכל המועדים יהיו בטלים שלא יזכרו עוד, כמש"כ כי נשכחו הצרות הראשונות, אבל זכרון ענין פורים לעולם ישאר קיים, ואם קבלה היא נקבל, ומפי אבא מארי שליט"א שמעתי לפרש דהכונה היא דבזה חלוק נס פורים מנסי שאר המועדים, יציאת מצרים, מתן תורה וענני כבוד בסכות, דבעוד שהם היו נסים גלוים שאין להסתפק בהם, הנה נס פורים אע"פ שהכל היה מאת ה' אע"פ כן היה כל ענינו בדרך הטבע באופן שמי שלבו חלק מאמונת ה' יכול לפרש הכל בדרך הטבע, וזהו שאמר אם גם נסים גלויים כמו בכל המועדים יפסקו, אבל נסים הכמוסים בדרכי הטבע לעולם לא יבטלו וכפי שיראה בכל דור ודור המסתכל בהליכות עולם בכלל ובחיי ישראל בפרט. [מדרש משלי].

13וזכרם לא יסוף. מלמד שמגלת אסתר לעולם לא תבטל מה למעלה מזה איתא בירושלמי שהנביאים והכתובים עתידין להבטל לעתיד לבא [ לבד מחמשה חומשי תורה], משום דכיון שאינן אלא לתוכחות ולעתיד כולם ידעו את ה' ולא יצטרכו לתוכחה, [ונראה דזה מכוון בכלל הרעיון למ"ש בנדרים כ"ב ב' אלמלא חטאו ישראל לא היה ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד משום דערכה של א"י הוא וזה ג"כ מטעם הנזכר, שלא היו צריכים לתוכחות הנביאים כיון שלא חטאו], ואמר בזה, דמגילת אסתר לעולם לא תבטל משום גודל ערך הנס, וכמשמעות הלשון לא יסוף מזרעם. . (ירושלמי מגילה פ"א ה"ה)

14וזכרם לא יסוף. מכאן קבעו לה חכמים מסכת מו ר"ל מסכת בפני עצמה, שיהיה לה שם בפני עצמה, ואע"פ שאין דיניה מרובים והיה אפשר לכלכלם באיזה מסכת מסדר מועד וכמו דיני חנוכה [ובאמת מפני מעוט ענינה הוסיפו לה דינים אחרים כדי שלא תהיה זוטרתי כל כך, והוסיפו לה הרבה עניני אגדה לא כמו בחנוכה], וגם כי לא מצינו זולתה מסכת שתהיה מיוחדת למצוה שלא בא עיקרה בתורה שבכתב, אך למען שיוסיף ענינה להשתרש בלב ישראל ולא יסוף זכרה קבעו לה מסכת מיוחדה על שמה. . (שם פ"ב סוף הלכה ד')