תורה תמימה על איכה א:א

1איכה. רבי אבהו פתח למגילת איכה, והמה כאדם עברו ברית (הושע ו׳:ז׳), מהו כאדם – כאדם הראשון א) יתכן דמדייק יתור הלשון כאדם, אשר פשוט הוא, דזולת מין האדם לא שייך ביה העברת ברית, ולכן דריש כאדה"ר ע"פ ההשתוות שביניהם, כפי שיתבאר בסמוך אות ג'. או דהדיוק הוא מדכתיב כְּאדם (הכ"ף בשו"א) ולא בקמ"ץ הידיעה, כמו שהוא בא לרוב בכה"ק בבואו להורות על הדמיון והשווי, כמו צללו כַּעפרת (שמות ט״ו:ט״ז) ידמו כָּאבן (שם) משמע דהאי אדם איננו שם המין כ"א שם פרטי (שאי אפשר לו לבא בה' הידיעה) והיינו אדם הראשון. , אמר הקב"ה, אדה"ר הכנסתיו לגן עדן וצויתיו ועבר על צוויי וגרשתיו ושלחתיו וקוננתי עליו איכה, דכתיב ויאמר לו איכה – איכה כתיב ב) יתכן דמרמז למ"ש בסנהדרין ל"ח ב' שבלשון איכה רמז לו הקב"ה שנטה לבו מאחריו, דכן דרשו שם איכה – אנה פנה לבך, כמבואר לפנינו בתורה תמימה פ' בראשית במקומו. ואע"פ דרק תוכחה היא ולא קינה בכ"ז אינה יוצאת גם מכלל קינה שהיה הקב"ה כביכול מקונן על שעבר על צויו, וגם י"ל דמפרש איכה כמו אוי לך וכבסמוך בדרשה באות י"א. ובעיקר טעם הדרשה מן אַיֶכָּה לאֵיכָה, נראה דמדייק דדי היה לכתוב אַיֶךָּ בלא ה' לבסוף, כמו בכל יום אברכךָּ, והרבה כהנה, וכן דרשו במנחות ל"ז א' בענין תפילין דכתיב לאות על ידכה – יד כהה [יד שמאל], משום יתרון הה', דהו"ל לכתוב על ידך. , אף בניו הכנסתים לא"י וצויתים ועברו על צוויי וגרשתים, שנאמר (הושע ט׳:ט״ו) מביתי אגרשם, ושלחתים, שנאמר (ירמיהו ט״ו:א׳) שלח מעל פני ויצאו, וקוננתי עליהם איכה ג) אפשר לפרש כלל הדרשה דמרמז להשתוות הענינים שבין ישראל קודם החורבן ובין אדה"ר, דכמו אדה"ר השפיע לו הקב"ה רק טובה כך השפיע הקב"ה לישראל בנחלת א"י ובביהמ"ק, וכמו אדה"ר נצטוה והותרה מקודם כך נצטוו והותרו ישראל, וגם ערך עונשם היה בשוה שנתגרשו ממקומם. [פתיחתא למ"ר איכה].

2איכה. רבי יצחק פתח, תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלהיך בשמחה ובטוב לבב ועבדת את אויבך (פ, תבא), אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה (פ' דברים) איכה אשא לבדי ד) לא נתבאר מה זכות הוא בקריאה זו אשר לפי פשוטו הוא ענין תוכחה ותרעומות. וי"ל ע"פ מ"ש לקמן במד"ר ריש פרשה א' דפסוק זה אמר משה בשעה שראה את ישראל בשלותם ובכבודם, ורבוים היה הולך וגדול ולכן התפלא לאמר איכה אשא לבדי וא"כ יש בענין לשון זה רמז רבוי וכבוד, וזהו שאמר אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה איכה אשא לבדי, כלומר היתה הפליאה הזאת על הפלגת הרבוי מתמדת, ועתה כשלא זכיתם הנה נתמעטתם עד אשר נשארה העיר בדד מאין איש, ועליכם לקרא איכה ישבה בדד. , ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים איכה ישבה בדד ה) וכן דריש כל הפרשה הזאת בסגנון כזה. ומ"ש הלשון הייתם קוראים, עכשיו אתם קוראים – הכונה שהיה מתקיים בכם כך ועכשיו מתקיים בכם כך, משום דבקריאה לבד אין שייך זכות וחובה. [שם].

3איכה. כתיב (פ׳ בחקתי) ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם, אמר הקב"ה לישראל, אתם עברתם לפני ז' עבירות ו) נתבאר באגדות בפ' בחקתי ובפירש"י שם שהם, לא למד, לא עשה, מואס באחרים העושים, שונא את החכמים, מונע את אחרים מלעשות, כופר בצווי המצות מהקב"ה וכופר בעיקר. , הרי ירמיה בא ומקונן עליכם קינות שהם בשבעת אלפ"י ביתי"ן ז) אחד בפרשה ראשונה, אחד בפרשה שניה, שלשה בפרשה שלישית, אחד בפרשה רביעית, וגם פרשה חמישית חשיב לא"ב, כי אע"פ שאינה על סדר הא"ב, אך מפני כי יש בה מספר כ"ב פסוקים כמספר האותיות שבא"ב. [שם].

4איכה. אמר ר' יוחנן, מפני מה לקו ישראל באל"ף בי"ת, מפני שעברו על התורה שנתנה באל"ף בי"ת ח) הלשון קצר, וצ"ל שהיא כתובה מאל"ף ועד תי"ו, כלומר שאין דבר נעדר בה [והוא ע"ד שאמרו ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא, והכונה שעברו על כל התורה מאל"ף עד תי"ו, כלומר מתחלתה ועד סופה כלפי הלשון (שבת נ"ה א') אלו בני אדם שקיימו את התורה מאל"ף עד תי"ו]. וכן מפורש הלשון במ"ר כאן, והוא נכון, אלא שתחלת הלשון בזה במ"ר אינו מבורר כ"כ לעומת לשון הגמרא, דשם הגירסא מפני מה נאמרה מגילת קינות בא"ב וכו', ובזה נראה עיקר גירסת הגמרא, משום דכן מצינו כלשון זה גם במ"ר בענין אחר כאן, אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב אפ"ה בא ישעיהו ורפאן לכולן, כפי שיבא בסמוך, הרי דהא"ב גם לקותא הוא, ושייך יותר מפני מה לקו. וטעם שאלת המדרש מפני מה נאמרה מגילת קינות בא"ב י"ל דקשה ליה שלא מצינו דוגמת סידור דברים בא"ב בכל דברי מוסר של הנביאים, וא"כ ניכר שאיזו כונה טמונה בסדר זה. [סנהדרין ק"ד א׳].

5איכה. דרש בן עזאי, לא גלו ישראל עד שכפרו ביחידו של עולם ובמילה שנתנה לעשרים דורות ט) עשרה דורות מאדם עד נח ועשרה מנח ועד אברהם, כמבואר בפ"ה דאבות. ובעשרת הדברות ובחמשה חומשי תורה כמנין איכה, ור' לוי אמר, עד שכפרו בל"ו כריתות שבתורה ובעשרת הדברות כמנין איכה ישבה בדד י) איכה עולה ל"ו ובדד י', וה"ק משום איכה ומשום בדד ישבה בגלות. וטעם דרשות אלו בכלל דמדייק מה שלא כתב איך ישבה בדד, ועיין מענין אגדה זו בסנהדרין ק"ד א'. [מ"ר].

6איכה. רבי יהודה אומר, אין איכה אלא לשון תוכחה, כמש"נ (ירמיהו ח׳:ח׳) איכה תאמרו חכמים אנחנו וגו'. ור' נחמיה אומר, אין איכה אלא לשון קינה, כמש"נ ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה – אוי לך יא) על שעברת על צוויי באכילת עץ הדעת, ודריש אותה המלה איכה משום דלפי פשוטו אחרי שדבר עמו לא שייך השאלה איכה. ועיין לפנינו בתורה תמימה פ' בראשית דרשה בענין אחר במלה זו. [מ"ר].

7איכה ישבה בדד. ר' אבא ב"ר כהנא פתח, מפני ידך בדד ישבתי (ירמיהו ט״ו:י״ז) אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, נגעה בי ידו של פרעה לא ישבתי בדד יב) מכוין לפרעה נכה שהרג את יאשיהו המלך כשעלה לירושלים כמבואר בד"ה ב' ל"ה, אשר בכ"ז נשארה ירושלים על תלה. , ידו של סנחריב לא ישבתי בדד יג) כי אע"פ שהגלה את עשרת השבטים אעפ"כ נשארו יהודה ובנימין. , וכיון שנגעה בי ידך ישבתי בדד, הוי איכה ישבה בדד יג*) הנה חורבן ירושלים היה כנודע ע"י נבוכדנצר, וא"כ צריך באור מאי אולמא ידו של נבוכדנצר שמכונה ידך [של הקב"ה] מידו של פרעה וסנחריב, וצ"ל דמכוין בלשון נגעה בי ידך ללשון הפסוק ממרום שלח אש, וא"כ היה זה כביכול מידו של הקב"ה בעצמו. או משום דנבוכדנצר מכונה עבדו של הקב"ה כמש"כ בירמיה מלך בבל עבדי, וא"כ הרי הוא כמו בא בשליחות אדונו. [פתיחתא].

8איכה ישבה בדד. רבי אלכסנדרי פתח, שקדתי ואהיה כצפור בודד (תהילים ק״ב:ח׳), אמר הקב"ה, שקדתי להשרות שכינתי בביהמ"ק לעולם, ואהיה כצפור – מה צפור זה בשעה שנוטלין גוזליה היא יושבת בדד, כך אנכי שרפתי את ביתי והחרבתי את עירי והגליתי את בני לבין העובדי כוכבים וישבתי לי לבדי, הדא הוא דכתיב איכה ישבה בדד יד) מפרש איכה ישבה בדד בכנוי על השכינה, והכונה היא כמו שהצפור אע"פ שנוטלין גוזליה אינה מנחת קנה אלא יושבת במקומה, כך הקב"ה אע"פ שנחרב המקדש בכ"ז לא פסק מלהשרות שכינתו במקומו, וכמ"ש בירושלמי ברכות פ"ד אע"פ שגלו ישראל לא זזה שכינה ממקומה. [שם].

9איכה ישבה בדד. אמר רבי נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו באל"ף בי"ת אפילו הכי הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיהו אמר איכה ישבה בדד, וישעיהו אמר (מ"ט) ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה וגו׳ טו) וסוף הפסוק ואני שכולה וגלמודה, ור"ל שתתמיהי מאין באו עם רב כזה והלא זה ימים רבים הייתי שכולה וגלמודה. וכן דריש בכל פסוק ופסוק מפרשה זו, ותכלית הכונה להורות דרכי הקב"ה שמקדים רפואה למכה. ויש להעיר במ"ש אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב, מהו הלשון אע"פ, ומאי נ"מ שקללן בא"ב, והלא הול"ל בלשון קצרה כל מה שקללן ירמיהו רפאן ישעיהו, וי"ל ע"פ הדרשה בסנהדרין ק"ד א' [והובא לעיל] מפני מה לקו ישראל באל"ף בי"ת מפני שעברו על התורה שנתנה באל"ף בי"ת [ר"ל שהיא כתובה מאל"ף ועד תי"ו, ומשל הוא שאין דבר חסר ממנה וכמש"כ לעיל אות ח'], והנה לפי"ז היה מן הדין שלא תרפא קללתן אחרי שכל כך כבדה חטאתם שעברו על כל התורה, בכ"ז בא ישעיהו ורפאן, וא"כ עיקר החידוש כאן לא עצם הקללות כי אם סבתן, והיינו מה שעברו על התורה שנתנה בא"ב, כמבואר. וזהו שאמר אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב, וטעם סדר קללות כזה הוא מפני שעברו על כל התורה, והיה מן הדין שישארו בקללתם, אפ"ה בא ישעיה והקדים להם רפואה וכדמפרש, ודו"ק. [מ"ר].

10איכה ישבה בדד. רבי ברכיה בשם רבי אבדימי אמר, בזמן שישראל היו עושין רצונו של מקום כתיב בהו (יחזקאל ט״ז:י׳) ואלבישך רקמה, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מלבישן בגדי בדדין טז) בגדים מלוכלכים של העושה שמן בבית הבד ואין אדם מתקרב אליו, ועיין שבת י"ט ב' מחצלות של בדדין. , הה"ד איכה ישבה בדד יז) טעם הדרשה משום דעל העיר לא שייך לשון בדד אלא שוממה וחרבה, ולכן דריש על האנשים שלבשו בגדים מגואלים, היפך מן ואלבישך רקמה. ולפי"ז תהיה אפוא הכונה ישבה בדד על כנ"י שנשארה במצב איש בַּדְד, אשר אין דורש ואין מתקרב אליה. [מ"ר].

11איכה ישבה בדד. רבי יהודה אומר, בימי יהויקים נאמרה מגילת קינות, אמר ליה רבי נחמיה, וכי בוכין על המת עד שלא ימות, אלא אחר החורבן נאמרה, והרי פתרונו – איכה ישבה בדד יח) לשון עבר, ואזיל לשיטתיה לעיל דאיכה הוא לשון קינה, ור"י ס"ל שנאמרה קודם החורבן ובדרך תוכחה והתראה לעתיד כדרך הנביאים, ואזיל לשיטתיה לעיל דאיכה הוא לשון תוכחה. [שם].

12ישבה בדד. אמר הקב׳׳ה, אני אמרתי וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירש אף שמיו יערפו טל (פ' ברכה), עכשיו יהיה בדד מושבם יט) טעם הדרשה ע"ד ענין הדרשה דלעיל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה כך עכשיו שלא זכיתם אתם קוראים כך עיי"ש בבאור באות ה', וה"נ הכונה אלו זכיתם היה מתקיים בכם הלשון בדד לברכה, כמבואר, עכשיו שלא זכיתם מתקיים בכם בדד דאיכה ישבה. וגם יש לפרש אילו זכיתם הייתם נבדלים אתם מן הגוים לכבוד ולבטחון, עכשיו שלא זכיתם יבדילוכם הם, לצער ובזיון. ואולי י"ל פשוט, דהתואר בדד כשהוא מתיחס לישיבת עם הוא לברכה כי ע"י בדידותו לא ילמד ממעשה העמים הרעים וגם לא ירעו לו, אך אם התואר הזה מתיחס למקום מושב העם – הוא לקללה כי אז הכונה כי המקום ישאר בדד ועזוב מני אדם, וזהו שאמר עתה יהיה בדד מושבם, ר"ל מקום מושבם. [סנהדרין ק"ד א'].

13העיר רבתי עם. תנא רבי שמואל, כ"ד פלטיות היו בירושלים וכל פלטיה כ"ד מבואות, וכל מבוי כ"ד שוקים ועל כל שוק כ"ד שקקים כ) פלטיה הוא ככר גדול ורחב, ושקקים הם רחובות, דכן תרגום רחובות – שקקי (משלי א' כ') והיינו כי השוק הגדול יחלק לחלקים וכל חלק מיוחד לסחורות מיוחדות. ועל כל שקק כ"ד חצרות ועל כל חצר כ"ד בתים, וכל חצר היתה מוציאה עם כפלים כיוצאי מצרים כא) קשה לפרש כפשוטו, ואולי הכונה שלרוב המון מסחרה [לפי ערך רבוי השוקים כמבואר] היה עם רב יוצא ונכנס בכל חצר לרגלי מסחרם. [מ"ר].

14רבתי עם. אמר רבה א"ר יוחנן, מהו רבתי עם, שהיו משיאין קטנה לגדול וגדולה לקטן, כדי שיהיו להם בנים הרבה כב) כי הזרע של קטן אפילו של זה שראוי להזריע אינה מתבשלת כ"כ מהר, וכן הקטנה אינה קולטת מהר, ולכן כשמזדוגים שניהם אפשר שתתאחר תולדתם, משא"כ קטנה לגדול וגדולה לקטן מכיון שכח אחד חזק תמהר תולדתם. ובמ"ר מצייר כאן ענין זה, כיצד היו ישראל פרים ורבים, היה אדם משיא בנו בן שתים עשרה שנה אשה הראייה לילד והיה חוזר ומשיא בן בנו בן שתים עשרה שנה, ולא היה מגיע לכ"ו שנה עד שהוא רואה בנים לבניו. וע' מש"כ בתו"ת פ' ואתחנן בפסוק והודעתם לבניך ולבני בניך. [סנהדרין ק"ד א'].

15היתה כאלמנה. א"ר אבא בר כהנא, ישראל לא פלשו אחר מדת הדין ומדת הדין לא פלשה אחריהם כג) פלש הוא מענין מבוי מפולש, נקב מפולש, מצד אל צד, ור"ל גם בחטאם של ישראל לא היה החטא מלא ומפולש אלא נשאר מקצת זכות, וכנגד זה כשענשה אותם מדת הדין לא ענשה במדה מלאה ומפולשה אלא הניחה מקום לשוב לחוננם, וכהראיות שמביא לזה ולזה. ועיין מ"ש בענין כ' הדמיון בתו"ת שמות פ"א בפסוק כי חיות הנה וצרף לכאן. , בישראל הוא אומר (פ׳ בהעלותך) ויהי העם כמתאוננים ולא מתאוננים, (הושע ה׳:י׳) היו שרי יהודה כמשיגי גבול ולא משיגי גבול (שם ד׳) כי כפרה סוררת עמי, כפרה ולא פרה סוררה, ואף מדת הדין לא פלשה אחריהם, היתה כאלמנה – ולא אלמנה, כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור, ודכותה (ב' ד'-ה') דרך קשתו כאויב, היה ה' כאויב, כאויב ולא אויב [מ"ר].

16היתה כאלמנה. כאלמנה ולא אלמנה, משל למלך שכעס על מטרונה שלו וכתב לה גיטה ועמד וחטפו ממנה וכשהיתה מבקשת להנשא לאחר היה אומר לה היכן גיטך, וכשהיתה תובעת מזונותיה היה אומר לה ולא כבר גרשתיך, כך כל זמן שישראל מבקשים לעבוד עבודת כוכבים אומר להם הקב"ה (ישעיה ג') איזה ספר כריתות אמכם, וכל זמן שהיו מבקשים לעשות להם נסים כבתחלה אומר להם (ירמיהו ג׳:ח׳) שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה כד) עיקר כונת הדרשה ליישב סתירת הכתובים ע"ד העזבם מהקב"ה, דפסוק אחד מורה על החיוב ואחד על השלילה, כמבואר, והכריעו שבאמת נתן ספר כריתות ולקחו בחזרה, וצייר במשל ודמיון. [מ"ר].

17היתה כאלמנה. כאלמנה ולא אלמנה. ר׳ עקיבא אומר, אלמנה מעשרת השבטים ולא משבט יהודה ובנימין, ורבנן אמרי, אלמנה מאלו ומאלו ולא מהקב"ה, שנאמר (ירמיה נ׳׳א) כי לא אלמן ישראל ויהודה מאלהיו כה) טעם פלוגתתם יתבאר ע"פ הפלוגתא שלהם במקום אחר (סנהדרין ק"י ב') דר"ע ס"ל דעשרת השבטים אינם עתידים לחזור לעולם רק יהודה ובנימין, הרי שהיא אלמנה מעשרת השבטים ולא מיהודה ובנימין, ורבנן ס"ל שכולם עתידים לחזור, וכל זמן שהם בגלות היא אלמנה מכולם, ומה אני מקיים כאלמנה ולא אלמנה – מהקב"ה, כדמפרש. [שם].

18רבתי בגוים. והלא כבר נאמר רבתי עם ומה ת"ל רבתי בגוים אלא רבתי בדעות כו) ר"ל ע"י גדולתה בדעה היתה ידועה ומכובדה בגוים. [שם].

19שרתי במדינות. מהו שרתי במדינות, אמר רבה א"ר יוחנן, כל מקום שהולכים נעשים שרים לאדוניהם כז) ר"ל אפילו במקום שהם משתעבדים לאדונים, אפ"ה לאחר שמכירים גדולתם מקבלים אדוניהם את שררותם הם עליהם, ודריש זה מלשון במדינות דמשמע גם במדינות שונות וזרות שאדונים זרים מושלים בה. וכן איתא במ"ר ומביא שם הרבה ספורי מעשיות מחכמת ישראל. [סנהדרין ק"ד א׳].

20היתה למס. א"ר יוחנן, לפי שעברו ישראל על תנאי שקבלו מסיני כח) כלומר על צווי שבסיני ועל התנאי שהתנה עמהם הקב"ה שיהיו משועבדים לו, להיות לו גוי קדוש לכשישמרו את מצות התורה כמש"כ והיה אם שמע תשמעו, וכן אם בחקתי תלכו ואם לא תשמעו לי ווכו', וכן דרשו בכ"מ בתו"כ עה"פ אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על מנת כן [שתשמרו מצותי] הוצאתי אתכם, ועתה שלא שמרו את התנאי, להשתעבד להקב"ה לפיכך נשתעבדו לעמים אחרים ויהיו למס, וכמ"ש אבות פ"ג מ"ה כל המקבל עליו עול תורה וכו', וע' ב"ב ח' ע"א ר' לטעמיה וכו' פקע כלילא א"ר ראיתם שאין פורעניות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ. לפיכך היתה למס, הוא למס הוא סיני, חושבניה דדין כחושבניה דדין כט) ע"ד רמז ואסמכתא דריש כן, דמדייק דלפי סדר הענינים הו"ל לומר היתה למס קודם ישבה בדד, שכן היה באמת, שמקודם נכנעו לנבוכדנצר והיו לו למס ואח"כ גלה אותם וישבו בדד, ולכן דריש דהלשון היתה למס הוא פירוש לסבה לישבה בדד, ולתוספת רמז דריש שיווי המספרים ממלות למס וסיני, וכן הבאור בדרשות הבאות ברמזים אחרים. [מ"ר].

21היתה למס. א"ר שמואל בר נחמן, לפי שעבדו ישראל עבודת כוכבים לפיכך היתה למס, היא למס היא סמל אותיותיו דדין כאותיותיו דדין ל) עיין מש"כ באות הקודם בבאור כלל דרשה זו, ומצינו שהשם סמל הוא שם משותף עם עבודת כוכבים, כמו פסל תמונת כל סמל (פ' ואתחנן), פסל הסמל אשר עשה (ד"ה ב' ל"ג). [שם].

22היתה למס. רבנן אמרי, מהי למס – למסא דלבא [כמו שנאמר (יחזקאל כ"א) אל שמועה כי באה ונמס כל לב] לא) דריש למס משרש מסס והוא שנמוג ונמס לבבם מרב הצרות. ועיין מש"כ לעיל אות כ"ט בכלל באור דרשה זו. [שם].