תורה תמימה על איכה ג:מא

1נשא לבבנו אל כפים. א"ר אמי, אין תפלתו של אדם נשמעת אלא א"כ משים נפשו בכפו, שנאמר נשא לבבינו אל כפים סג) הכונה של משים נפשו בכפו היא, שנפשו תהיה מכוונת בכפו, כלומר שיהא דבורו ופעולותיו שוים, וע' בדרשות הסמוכות. ועוד י"ל שכל כך מתפלל בלב שלם עד שנכון למסור נפשו על קדושת השם, ושיעור הלשון נשא לבבינו אל כפים – ששולט בלבו עד שנחשבת כאלו היא בידו ממש. ומתבאר בגמרא דזה הוא רק ביחיד, אבל בצבור תפלתם נשמעת אע"פ שאין לב כולם שלם, ויליף שם מקרא. [תענית ח׳ א׳].

2נשא לבבנו אל כפים. אמר רב אדא בר אהבה, אדם שיש בידו עבירה ומתודה ואינו חוזר בו, למה הוא דומה, לאדם שתופס שרץ בידו וטובל, שאפילו יטבול בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה, זרקו מידו, כיון שטבל בארבעים סאה מיד עלתה לו טבילה, שנאמר (משלי כ״ח:י״ג) ומודה ועוזב ירוחם, ואומר, נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים סד) ר"ל שישא לבו באמת אל הקב"ה כאדם הרוחץ בנקיון כפיו שמשליך מידו כל טינוף, וזהו מודה ועוזב ירוחם. או דהכונה כי הלב והידים יהיו שוים בפעולתם ולא שבפיו יודה על עונו ובידיו יעשה ככל אשר עשה עד הנה. ועפ"ז יש לפרש הפ' כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם, היינו כשמעשה ידי אשר אני עושה אעשה לשם שמים דהיינו שידי ולבי יהיו קשורים יחד לעבודת ה' אז אוכל לאמר כי חי אנכי לעולם, כי אז הוא איש השלם וחי יהיה חי בעוה"ז וחי בעוה"ב והיא הכונה וחי אנכי לעולם. [תענית ט"ז א'].

3נשא לבבנו אל כפים. וכי אפשר לאדם לישא את לבו בידיו, אלא ישוח לבו לידיו ואח"כ אל אל בשמים סה) נראה הבאור כמש"כ לעיל אות ס"ג. [ירושלמי תענית פ"ב ה"א].