תורה תמימה על רות א:ז
תורה תמימה על רות · Torah Temimah on Ruth 1:7
Open in the reader →1ותצא מן המקום. וכי לא יצאה משם אלא היא, והלא כמה גמלים כמה חמורים יצאו ואת אמרת ותצא וגו׳, אלא גדול שבעיר הוא זיוה הוא הודה הוא הדרה והוא שבחה, וכשפנה משם פנה זיוה, פנה הודה, פנה הדרה, פנה שבחה לד כונת הקושיא וכי לא יצאה וכו' דלאיזה נ"מ הוא מזכיר את יציאתה מן המקום, שהרי כיון דהעיקר מה שצריך לדעת לענין הספור שהלכו לשוב אל ארץ יהודה הוי ליה להכתוב להתחיל מענין זה, וכשם שאין לנו נ"מ ביציאת כמה גמלים וחמורים כלומר [מנהגים בגמלים וחמורים] כך אין נ"מ ביציאתן הן אלא בהליכתן למקום שהלכו, ומשני דאשמעינן דהיציאה עצמה עושה רושם על המקום שממנה יצאו וכדמפרש. . (שם)
2ותלכנה בדרך וגו׳. א"ר יוחנן, עברו על שורת הדין. והלכו ביו"ט לה הדיוק הוא מיתור מלת בדרך, ובא לאשמעינן דבכל העת עד בואם לא"י היו הולכים בדרך ולא סרו אל אחת הערים להנפש שם גם לא ביו"ט, ונסמך על הדרשה בסמוך פסוק כ"ב שבאו לבית לחם ביום קציר העומר שהוא ט"ז בניסן, וא"כ הלכו ביו"ט, וטעם הדבר שהלכו ביו"ט י"ל מפרי שהיתה חביבה עליהן הכניסה לא"י לכן מהרו בהליכתן שחשבו שהוא מותר אפילו ביו"ט, ויתכן שכונו לתקן בזה חטא יציאת בעליהן מא"י לחו"ל. , דבר אחר ותלכנה בדרך – הוצרה עליהם הדרך שהלכו ביחף לו ע"ד סמך דריש שמפני דוחקם הלכו יחף, ומדייק ודריש יתור לשון בדרך שלא היה הפסק בין הליכתן להדרך. או דמדייק ע"פ מה שדרשו [במ"ר] ביעקב דכתיב ביה וישא יעקב רגליו וילך וגו', שהלך בזריזות ובקלות רגלים, אבל הלשון ותלכנה בדרך משמע ליה שהלכו בכבדות עיפים ויגעים, וזה הוא מפני שהלכו יחפות [מפני עניים], ויחפות הרגלים ענוי הוא כמו דקיי"ל ביוהכ"פ שאסור בנעילת הסנדל משום דכתיב ביה תענו את נפשותיכם. , דבר אחר ותלכנה בדרך – שהיו עסוקים בהלכות גרים לז סמך אסוף ענין הפרשה שמבואר שנשאו ונתנו בענין גירותן, ודריש יתור הלשון בדרך וכמו שדרשו בילקוט שמואל ב' ט"ז על הפסוק וילך דוד ואנשיו בדרך, מה תלמוד לומר בדרך, וכי באויר העולם היה להם לילך, יעו"ש. וע"ד רמז דריש בדרך על התורה כמש"כ והודעת להם את הדרך ילכו בה, ואמרו בריש קדושין ב' ב' תורה אקרי דרך. . (שם)