תוספות יום טוב על משנה חגיגה ב:א

1אין דורשין בעריות כו' . ומה שהביא זה הענין בזה המקום היה למה שאמר במה שקדם הן הן גופי תורה. הרמב"ם. ומ"ש הר"ב בתו מאנוסתו. אתיא מדרשא מפורש בריש יבמות:

2בשלשה . לשון הר"ב לשלשה. הכי מפרש בגמרא דאל"כ היכי קאמר ולא במרכבה ביחיד. וכיון שהוא יחידי ואינו שומע מרב הרי הוא מבין מדעתו. ואפ"ה אמרת לא. והדר קאמר אלא א"כ היה חכם ומבין וכו':

3ולא במרכבה . כתב הר"ב ורמב"ם פירש מציאת האל ותאריו. פירוש שמותיו. וכינויו. וביאר המפרש להלכות יסודי התורה בפרק ב'. קראו לכל אלו הענינים מעשה מרכבה. דרך כבוד. כלומר ידיעת הבורא עצמו אין בנו ולא בנביאים כח. לידע אותה על בוריה. אלא נשתדל בידיעת הצורות הנפרדות שהם קרובים ממנו. והם מורים על מציאותו כמו שיורה המרכבה שיש לו רוכב. וכן אמר יחזקאל ע"ה. היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל וכו' ע"כ. והקשה הר"ב דא"כ חכמת המרכבה ה"ל למתני. ולא מעשה מרכבה כו' ואין לתרץ דגי' הרמב"ם ולא במרכבה. וכמו שהיא גי' הספרים. שבפי' כתב בפירושו ובחבורו. מעשה מרכבה. ומה שפי' הר"ב מעשה מרכבה הוא שעל ידי הזכרת שמות כו' יש ג"כ דוחק קצת לפי פירושו. דלא דמי מעשה דגבי מרכבה למעשה דגבי בראשית. והתוס' פירשו במעשה בראשית בשם ר"ת. שהוא שם מ"ב אותיות היוצא מבראשית. ומפסוק שלאחריו. ע"כ. ואין ספק שהמכוון מה שאסרו מללמדו. הוא על כח פעולתו. ומעשה שע"י נעשה. דאילו ידיעת אותיותיו ומלותיו בלבד הרי נודע. וחלילה למחברים הקדושים שהיו כותבין אותו ומפרסמין אותו אילו היה זה בכלל האיסור אלא שהאיסור הוא על ידיעת הפעולה והמעשה שע"י. וכפירש"י בפרק ד' דקדושין דף ע"א. שם בן י"ב כו' משרבו הפריצים המשתמשים בו וכו'. ומעכשיו יפורשו מעשה שבבראשית ושבמרכבה. בענין אחד:

4כאילו לא בא לעולם . לשון הר"ב אם לא כו' משמע שגירסתו אלו לא כו'. אבל בכל הנוסחאות כגי' הספר. וכן בפירוש הרמב"ם. וכן בערוך ערך רת דגרס רתוי [*ומביא ממדרשי חז"ל שכך לשונם ומפרש נוח] וה"ג רש"י. אבל בגמרא בפיסקא שלא בא כו':