תוספות יום טוב על משנה כלים ח:א

1כוורת פחותה כו' . כתב הר"ב להכי נקט פחותה דלאו כלי הוא כו' דאפי' כלי שטף מציל. כלומר לא מבעיא כלי חרס דמינו הוא. דפשיטא דמציל דלאו תוך הוא שהרי זה הוא תוך אחר אלא אפילו כלי שטף דלאו מינו הוא אימא דתוך דכלי חרס הוא וליטמא. אפ"ה מציל. מיתורא דוי"ו דתוכו לומר תוכו ולא תוך תוכו. הכי מסקי התוס' פ"ק דזבחים דף ג. ועוד פ"ק דחולין דף כה [ד"ה ואפילו]:

2ומשולשלת לאויר התנור . אע"פ שפיה למעלה מאויר התנור. כדפי' הר"ב במתני' דלקמן ועמ"ש שם בס"ד:

3אמר ר"א אם הצילה במת החמור . כדתנן בפ"ט דאהלות:

4[*בכלי חרס הקל . פי' הר"ב שאין מטמא אלא אוכלים ומשקים ומצינו שבחבורים מטמא כלים בספ"ט דאהלות ע"ש. ואולי ג"כ אדם דמאי שנא ולא עוד אלא דטומאת חיבורים עיקרה באדם]:

5שכן חולקים אהלים . פי' הר"ב שדרך בני אדם לחלוק אהלים במחיצה הלכך הויא כוורת כמחיצה כו'. משמע דלא פליג ר"א אלא בכוורת אבל במחיצה מודה וא"כ היינו כפי' האחר שכתב וכן הוא בהדיא בדברי הרמב"ם ז"ל ולפי שאין מדרך האדם שיחלקו הכלי כמו שאמר בתחלת ההלכה. תנור שחצצו כו' הכל טמא אולם בטומאת המת הנה אמר [בט"ו] מאהלות. בית שחצצו כו'. ע"כ. ושוב מצאתי בפ"ק דזבחים דף ג דמייתי לה התם למתני' דהכא ופי' רש"י שכן חולקים. דרך בני אדם לחלוק אהלים במחיצה וכתוב הגה"ה בתוס' וז"ל משמע לפירושו דפליגי אף בתנור שחצצו בנסרים או ביריעות. ובת"כ בפ' ויהי ביום השמיני משמע דבכוורת פחותה ופקוקה ומשולשלת לאויר התנור דווקא פליגי. ולא כשחצצו בנסרים. וטעמא משום דכוורת שיש לה ד' מחיצות חייצה דדמיא לכלי ולכך מטהר [ר"א]. אבל מחיצה אחת בתנור. מודה ר"א דלא חייצה וטמא וכו'. לכן נראה לרבינו הקדוש לפרש הכי אם הציל כוורת כו' שכן תולקים אהלים פי' שכן מחיצה אחת המפסקת מצלת תאמר כלי חרס כו' שאין חולקים אהלים. פי' שמחיצה אחת המפסקת בתנור אינה חוצצת ע"כ: