תוספות יום טוב על משנה נדה ה:ט

1בת כ' שנה . דייקינן בגמ' מדכוליה פרקין תני ויום אחד והכא לא קתני ש"מ כדרבי יוסי בן כיפר. דאמר משום ר"א שנת עשרים שיצא ממנו שלשים יום הרי היא כשנת עשרים לכל דבריה. והרמב"ם בפירושו כתב בני כ' שנה פחות שלשים יום וכ"כ בחבורו פ"ב מכל' אישות [הלכה ד] וכבר נחלקו עליו כל המפרשים ז"ל. אבל מה שנראה להטור א"ה סי' קנ"ה דטעות סופר הוא בדברי הרמב"ם. אין נ"ל. מדגם בפירושו כתב כמו בחבורו. אין לתלות בטעות סופר בשני ספרים שונים:

2והיא אילונית . כתב הר"ב כלומר וצריך שיראו כו' שאם לא נראו כו' עד שתהיה בת ל"ה שנה ויום אחד. דתני ר' חייא עד רוב שנותיו. ומדימי שנותינו שבעים שנה. כל שהוא יתר על ל"ה אפי' יום אחד. מקרי רוב שנותיו:

3יביא ראיה כו' . נ"ל משום חולץ דמתבזה בב"ד שהיא יורקת בפניו. כמ"ש כיוצא בזה מ"ד פ"ו דיבמות [ד"ה חולץ]. וא"נ ביבום כשאינו חפץ בה כדכתיב (דברים כ״ה:ז׳) ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ולפיכך עליו להביא ראיה שהוא פטור מחליצה ומיבום. ולשון רש"י ה"ג יביאו ראיה שהוא בן עשרים קרובי האשה יביאו ראיה. והר"ן בפ"ג דיבמות כתב ברישא יביאו ראיה קרובים אם רוצים שתצא לשוק בלא חליצה בטענה שאומרת שהיא אילונית כו':

4והוא סריס . וסימניו פירש הר"ב במ"ד פ"ח דיבמות:

5רבי אליעזר אומר כו' . ובגמ' פ"ח דיבמות דף פ רמי לה אדתנן התם רא"א לא כי אלא סריס חמה חולץ [מפני שיש לו רפואה] ואיכא דמשני שחזר בו ר"א מהך דנדה. ואיכא דאמר דלעולם לא הדר ביה וכי תנן הך דנדה. לעונשים: