תוספות יום טוב על משנה אהלות יב:ב

1סרידה . פי' הר"ב כמין סבכה כו'. ועיין עוד פי' אחר במ"ג פ"ח דכלים ומ"ש שם. ומ"ש הר"ב והיא חלקה כו'. וכ"כ הר"ש. ומסיק דטעמא דכשיש לה לזביז. הוא דחשיבא לחוץ וחוצצת. אבל כשאין לה לזביז לא חשיבא. ואינה חוצצת. ע"כ. ותמיהני דבמ"ו פ"ה משוינן סרידה שאין לה גפיים. לנסר חלק. דחוצץ. ואע"ג דהתם בכלים שאין מקבלים טומאה. מ"מ שמעינן מינה דסרידה שאין לה גפיים חוצצת. ולא כשיש לה גפיים. והרמב"ם פי' ע"פ התוספתא דביש לה לזביז (טפח). והתנה גם כן בשם התוספתא שעודפת ע"פ התנור כל שהוא. גם בחבורו ספכ"א מהט"מ כתב. שיש לה שפה והיא עודפת ע"פ התנור. ומדלא כתב עודפת טפח כמ"ש בפי"ב [שם]. ש"מ דכל שהוא קאמר. וצ"ל דהכל טמא. היינו כל שכנגד הטומאה ולא כל הסביב לתנור. ונמצא כיוצא בזה להרמב"ם שם בפי"ט. גם [עיין מ"ש] במשנה ד פ"י. אבל קשיא א"כ עודפת כל שהוא למה לי [*ואפשר דלאו מכל צד קאמר. אבל במקצתו ששם הטומאה תחתיו. וא"נ לרבותא דאין כל סביביו טמא] ועכשיו באו לידי דברי מהר"ם שכתב וז"ל. בתוספתא מוכח דמיירי בסרידה שאין לה לזביז. דחזיא לשכיבה ומקבלת טומאה. דכל המטמא מדרס מטמא טמא מת. [*בפ"ו דנדה מ"ג] להכי לא חייצא בפני הטומאה. אבל יש לה לזביז דלא חזיא לשכיבה וטהורה. וחייצא בפני הטומאה. וכגון שאין לה לזבזין מד' רוחותיה דלא מטמאה מטעם כלי קבול. וק"ל והא אפי' נדבך הנתון על כלי אבנים כלי גללים כלי אדמה שאין מקבלין טומאה. תנן לעיל [ריש] פ"ו טומאה תחתיו כלים שע"ג טמאים. טומאה ע"ג כלים שתחתיו טמאים. וא"כ ה"נ הרי נתון על כלי חרס. וא"כ כי אית ליה לזבזין אמאי גרע מנדבך הנתון על כלים הטהורים. וצ"ל כיון דהכלי חרס מוקף צ"פ. שאין לו פתח. ואין ראוי להשתמש בו כך. ה"ל כנתון על אבנים דאמרינן לעיל [שם]. טומאה תחתיו כלים שע"ג טהורים. טומאה ע"ג כלים שתחתיו טהורים. וכן היה הדין בנתון על כלי אבנים כלי גללים כלי אדמה המוקפים צ"פ. כאילו נתון על אבנים שאינן כלים. וחוצץ. ע"כ:

2טומאה תחתיו . או על גביו. בנוסחת מהר"ם. טומאה תחתיה. או על גבה:

3הכל טמא . הא דקתני הכא הכל טמא. וברישא קתני ובישן טמא. ולא קתני הכל טמא. נ"ל משום דבעי למימר וכנגד אוירו של תנור טהור שייך למתני ברישא הכל טמא. כלומר הכל טמא. חוץ מכנגד אוירו. מהר"ם:

4כנגד אוירו של תנור . הוא שתהיה הטומאה על הסרידה אשר על אויר התנור. לא על אויר העגול היוצא מפי התנור. הרמב"ם.