תוספות יום טוב על משנה אהלות יג:ה

1ממעט ע"י רובע עצמות . נראה לפרש בכאן כדפירש"י בריש מסכת נדה על יד מפקידה לפקידה. על כח מפקידה כו'. כמו פסול על ידו. ביבמות [דף צו]. ולא כפי' הר"ב דהתם שמפרש אחר וכו':

2פחות מכזית מן המת כו' . כ' הר"ב השתא הדר תנייה כו' לאשמועינן דממעט על ידי כל המטמאים כו'. כ"כ הר"ש. ומסיים א"כ ליהדר וליתני פחות מעצם כשעורה ושמא הדר תנייה למחשביה בהדי שרץ ונבלה. ע"כ. ומהר"ם כתב דנ"ל דלהכי הדר תנייה. דאיצטריך לאשמועינן דאם החלון גדול כל כך דלית בחד מינייהו כשיעור למעט בחלון. אלא בין שניהם או בין כל הנך דחשיב. כולהו מצטרפי למעט. ולא אמרינן דפחות מכזית מן המת ופחות מכזית נבילה מצטרפים לטמא כקל שבשניהם למגע ולמשא ולא ימעטו בחלון. קמשמע לן. דכל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין. טומאתו ולא שיעורו. שיעורו ולא טומאתו. אין מצטרפין. כדתנן במעילה פרק קדשי מזבח [משנה ג] ע"כ:

3ופחות מכביצה אוכלים . פי' הר"ב שאין אוכל פחות מכביצה מטמא אחרים ולא מקבל טומאה מן התורה. וזה לשון הר"ש תימה הא פחות מכביצה מקבל טומאה הוא כדתנן בפ"ב במס' טהרות גבי אשה שהיתה כובשת ירק. דקתני אין בו כביצה הוא טמא והכל טהור. וא"כ היאך ממעט את הטפח הא קתני סיפא דמתניתין זה הכלל טהור ממעט. טמא אינו ממעט. ולא מסתבר למימר משום דלא מטמא אחריני ממעט. ונראה דהיינו טעמא משום דמדאורייתא בעינן כביצה אפי' לקבולי טומאה. וכיון דמדאורייתא טהור ממעט והביא ראיה לדבר ע"ש. והרמב"ם אע"פ שבפירושו כתב דפחות מכביצה לא יטמא טומאת אוכלין. בחבורו [פט"ו מהט"מ הל' ג'] כתב פחות מכביצה שאינן מוכשרים ומשמע דאילו מוכשרים אינו חוצץ וטעמא לפי שמקבל טומאה דאורייתא וכן מוכיח הכ"מ בפ"ד מה' טומאת אוכלין שדעת הרמב"ם דמדאורייתא אין שיעור לקבל טומאה. וכ"כ המזרחי פרשת שמיני. עמ"ש עוד ברפ"ב דטהרות [ד"ה אין בו] ועמ"ש בשם מהר"ם בסוף פרקין:

4והתבואה . [*פי' הר"ב] שהשרישה רחוק מן הכותל כו'. עיין בפי' הר"ב בריש מתני' דלקמן [*ושיעור הריחוק מקום בפ' לא יחפור (בבא בתרא דף כ.) ג' טפחים. ושם הקשו התוס' ממתני' ה פ"ח [דמכילתין]. אלו לא מביאין ולא חוצצין הזרעים והירקות המחוברים לקרקע חוץ מן הירקות שמנו במשנה א. ותירצו בשם ר"ת דיש לחלק בין אהל לחלון. דלענין אהל להביא ולחוץ הרוח מנשבו ואינו עומד במקום אחד. ולפיכך לא נעשה אהל]:

5וככי . פי' הר"ב קורי עכביש כו' ואני שמעתי כמין קורי עכביש נמצא בתוך הקנה כו'. לא ידעתי למה כתב כן מפי השמועה. והרי מפי הכתב היה יכול להעיד שכ"כ בפי' הרמב"ם. אבל בחבורו ספט"ו מהט"מ. כתב קורי עכביש. והראב"ד כתב שהוא מה שבתוך הקנה כו'. כההיא עד שיוציא את הככיי דספי"ז דכלים. והכ"מ הליץ בעד הרמב"ם דלכך לא פירש כההיא דכלים. לפי שאין דרך לשים בחלון מה שבתוך הקנה ועוד דלא שייך למימר בה שאין בה ממש:

6ונבלת עוף טהור שלא חישב עליה . ובכפרים. כדתנן במשנה ג פ"ג דעוקצים. והעתיקה הר"ב בריש טהרות. [*ועיין עוד שם בפי' הר"ב]:

7ולא הכשירה . פי' הר"ב שיבא עליה מים או א' משבעה משקין. [*השנויין במשנה ד פ"ו דמכשירין]: