תוספות יום טוב על משנה סנהדרין ד:ג

1סנהדרין . אף של כ"ג. רש"י:

2כחצי גורן עגולה . כתב הר"ב שיהו כולן רואין זה את זה. לפי שאם היו יושבין בשורה. אין פני הראשונים רואים זה את זה. רש"י. ומ"ש הר"ב דאמר קרא שררך אגן וכו' זו סנהדרין שיושבת בטבורה של עולם. גמרא. ופירש"י שבית המקדש באמצע של עולם. ע"כ. ושררך. הוא הטבור וכמו שהטבור אינו ממש באמצע. כן גם ביה"מ אינו ממש באמצע אבל על צד הקרוב הוא. כדעת אנשי מחקרי הארץ. ואין להאריך בזה:

3וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין . פלוני חייב. ומן הטעם הזה. ופלוני זיכה ומן הטעם הזה. רש"י דף ל"ד. [ועיין עוד לקמן מזה]. ושם מפרש בגמרא דאע"ג דבגמר דין אפילו המזכין יכולין לחזור כמ"ש במשנה א'. אפ"ה כותבין כדי שלא יאמרו שנים טעם אחד משני מקראות. שאם אמרו אין מונין להם אלא אחד. דאמר קרא (תהילים ס״ב:י״ב) אחת דבר אלהים שתים זו שמענו [אבל שתים לא דבר אלהים לשמוע אחת] מקרא אחד יוצא לכמה טעמים. ואין טעם אחד יוצא לכמה מקראות. ועוד נ"מ למחייבין. דאי למחר הדר ביה מטעמא קמא ומחייב ליה מטעמא אחרינא בעי למיהדר ומבעי הלנת דין בטעמא בתרא. אולי יחזור בו בלילה:

4רבי יהודה אומר שלשה . כתב הר"ב כדי שיהיו ב' עדים וכו' כך פירש הרמב"ם בפירושו גם בחבורו [סוף] פ"א מה"ס העתיק דברי ת"ק בזה הלשון. אחד כותב דברי המחייבין ואחד כותב וכו'. ותמיהני דהא שפיר קאמר רבי יהודה ורש"י פירש וכותבין דברי המזכין וכו' וז"ל שניהם כותבין דברי המזכין. ושניהם כותבין דברי המחייבין. שאם יטעה האחד יוכיח כתבו על של חבירו. רבי יהודה אומר שלשה היו. שמתוך טורח הטעמים שירבה עליהם יטעו בדבר. אלא אחד כותב דברי המזכין. ואחד כותב דברי המחייבין. והשלישי. כותב דברי כולם. ומתוך שאין טורח רב עליהם לא יקצרו בדבר ואם יטעה אחד מהם יוכיח כתב של שלישי. ע"כ: