תוספות יום טוב על משנה יומא ה:א

1הוציאו לו את הכף ואת המחתה . פירשו בגמרא מחתה מלאה קטרת וממנה חפן כו':

2ונתן לתוך הכף . כדאשכחן בנשיאים (במדבר ז׳:י״ד) כף אחת מלאה קטרת. גמ':

3נטל את המחתה בימינו . היינו מחתה דגחלים. וכתב הר"ב לפי שהיא כבדה וחמה כו' דאי לאו הכי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא כדאי' בגמ'. אבל לא משום דהולכה בשמאל פסולה דאם כן מאי קאמר מטעם יציבא כו' דאינה אלא סברא בעלמא עדיפא ה"ל לאקשויי והא הולכה בשמאל פסולה. אלא שראיתי להרמב"ם בפ"ד מהלכות עי"כ שכתב כבר בארנו שהולכה בשמאל פוסלת בדם הקדשים ובשאר עבודות לפיכך היה מן הדין שיוליך המחתה בשמאלו וכף הקטרת בימינו אבל מפני כובד וכו' ע"כ. דש"מ דהני טעמי צריכים. משום דאל"ה הולכה פסולה בשמאל והדין עמו משום דאיתותב רב ששת דמכשיר בשמאל בפרקין דף מ"ט. ובכ"מ בפרק ה' מהלכות ביאת המקדש לא הראה מקום על זה הדין. וא"ת קושיתינו דעדיפא הוה ליה לאקשויי כו' נ"ל דשאלה זו דיציבא כו' נשאלה בבית המדרש קודם דבעיא מיניה מרב ששת הולכה בשמאל מהו. אי נמי בתר דפשטה רב ששת דהולכה כשירה. וקודם דאיתותב אבל אין ה"נ דבתר דאיתותב מברייתא דתני בה בהדיא דשמאל פסולה בהולכה צריכים להני טעמי בלאו יציבא כו' אלא מכח הדין עצמו כדברי הרמב"ם. ומסדר הגמרא סדר השאלה כמו שנשאלה כדאמרינן בעלמא. ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה (ביבמות משנה ו' פ"ג) וגדולה מזו בגמרא פרק בתרא דף ע"ו דמאי דקאמר מעיקרא צ"ל דלא איתמר אלא בתר מאי דאיתמר בתר הכי כ"ש הך פירכא שמסודרת קודם התיובתא. וכתב בכ"מ וק"ל כיון שהולכה בשמאל פוסלת היאך הכשירו כאן מפני טעמים הללו. ואפשר דהולכה בשמאל לא פסלה אלא מדרבנן. אי נמי אף על גב דהולכה בשמאל פסולה מדאורייתא משום דא"א שלא בהילוך בקטרת לא פסלה. ובהכי אכשר רחמנא עכ"ל. וז"ש דלא פסלה אלא מדרבנן היינו טעמא משום דבקרא דמיניה ילפינן ימין (כדכתב הר"ב ריש פ"ב דזבחים) לא כתיב אלא קבלה ונתינה. והיינו דבע' בגמרא אהולכה אי כשרה בשמאל. ולא איפשיט אלא מברייתא דתני דשמאל פוסל בהולכה. ואין להקשות אמאי לא תקנו שיוליך ב' פעמים פעם המחתה בימין ופעם הכף בימין. דהבאה א' אמר רחמנא (ולקח הכהן מלא המחתה גחלי אש וגו' ומלא חפניו קטרת וגו' והביא מבית לפרוכת) ולא שתי הבאות. כדאיתא בגמרא ריש פרקין [*והשתא דאתית להכי אפשר לומר דאפילו בתר דאתותב רב ששת פרכינן שפיר יציבא בארעא כו' דכיון שאינו רשאי לעשות שתי הבאות על כרחין מכשירין השמאל בחדא. ומשום יציבא כו' ה"ל להפוך ותהא המחתה בשמאל. אלא שאין לשונו של הרמב"ם כך שהרי כתב לפיכך היה מן הדין כו' ומשמע דמהדין שהקדים דהיינו שהולכה בשמאל פוסלת הוא. הלכך נראה דהולכת המחתה של גחלים שאינה אלא מכשירי הקטרת מן הדין כשר אף בשמאל]:

4לבין שתי הפרוכת . כתב הר"ב לפי שנסתפקו בבית שני אם המחיצה וכו' והיה עוביה אמה ומסיים רש"י ואינה יכולה לעמוד בגובה מאה אמה ולהוסיף על עוביה א"א דכתיב (ד"ה א' כ"ה) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל עכ"ל. וקשיא לי דבד"ה שני ג' (ד') כתיב והגבה מאה ועשרים. ופירש"י שם דעד קירוי עלייה ראשונה ל' וממנו עד גג העליון צ' בין הכל ק"ך. וכ"כ הרד"ק לסברת רז"ל. א"כ גובה הראשון יותר מהשני. הלכך נראה בעיני שזה שלא היה יכול לעמוד בבית שני לפי שגובה ההיכל עצמו עד קירוי עלייה ראשונה היה מ' כדתנן במדות פ"ד ושל ראשון לא היה רק ל' כמ"ש רש"י בד"ה. והכי איתא בפ"ק דב"ב דף ג' כי קאי בתלתין קאי. ועיין משנה ה' פ"ד דמדות מ"ש בס"ד. ואפשר שהיה כתוב בפירש"י מ' וטעו והדפיסו מאה. וא"ת אמאי עשאו בית שני גבוה מבית ראשון כבר אמרו בגמ' דב"ב דכתיב (חגי ב׳:ט׳) גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון בבנין ובשנים. וגם שם פירש"י בבנין ק' אמה. וא"א מהקושיא שכתבתי אלא ר"ל מ' דהיכל כמ"ש. וכבר כתבתי זה במהדורות לסי' נ"א בספר צורת הבית. עוד הקשו התם בגמרא לעבד מאי דאפשר בבנין ואידך בפרוכת. אמר אביי גמירי אי כולה בבנין כמקדש ראשון אי כולה בפרוכת כמשכן. ובהכי מתרצים התוספות דכאן אמאי לא עביד פרוכת אחת שעביה אמה. אלא דכיון דגמירי אי כולה בפרוכת ה"נ גמירי דלעבדיה כי היכי דעבדי במשכן ובמשכן נאמר והבדילה וגו' דמשמע שמצד החיצון של פרוכת יהא קדש ומתחלת עוביה ולפנים יהא הכל קדש קדשים ודלמא אותה אמה כלחוץ ונמצא דמתחלת עוביה ולפנים אינו הכל קדש קדשים אבל כי עביד שתי פרוכת ניחא דאע"ג דהוי כלחוץ קיימינן והבדילה בעובי פרוכת השניה שהיה דבוק לסוף אמה טרקסין:

5רבי יוסי אומר לא היתה שם אלא פרוכת א' שעוביה אמה . דס"ל והבדילה הפרוכת היינו בין חלל לחלל [דחלל] שחוצה לה קדש וחלל שלפנים הימנה קדשי קדשים א"נ דלמא פשיטא ליה דקדושת האמה כלפנים נמצא דלדידיה מתחלת עוביה ולפנים קדש קדשים כמו במשכן. תוספות:

6פרופה . פירש הר"ב ראשה כפולה לצד החיצון ונאחזת בקרס כו' וכפי' רש"י. ור"ל שהפרוכת על פני כל הדביר מכותל הצפון עד כותל הדרום. ושם בכותל דרום נכפלה ר"ל היתה ארוכה ויצאת לחוץ לתוך ההיכל ונאחזת בכותל הדרום בקרס כו' ועל שם הקרס מקרי פרופה כדמתרגם קרסי זהב. פורפין דדהב:

7מן הדרום ואע"ג דנמצא כשהוא מהלך בהיכל עד שמגיע לפריפה זו שהוא הולך לשמאלו שההולך ממזרח למערב והופך פניו לדרום פונה לשמאלו . ובמשנה ה' דפרק דלעיל כתב הר"ב דכל פינות כו' לא יהו אלא לימין. מ"מ כדי שכשהוא מהלך עם הפרוכת השני בתוך הדביר שנמצא שמאלו עם הפרוכת וימינו מול ארון הקודש. אבל לעשות גם פריפה הראשונה בצפון לא בעו למעבד דכבוד הוא לקדש הקדשים שלא יהיו נפתחים שתי הפרוכות בצד אחד ויהיו עיניו ניזונות מיד מבית קדש קדשים כדאמר בגמרא אליבא דר"מ דס"ל כר' יוסי שלא היה אלא פרוכת אחת. ומצריכו שלא יכנס בהיכל כנגד הפריפה כדי שלא יזונו עיניו כל שהוא מהלך באורך ההיכל דרך הפריפה שכנגדו. ואמרינן בגמרא דלר"י נמי פריפת הפרוכת בצפון ונמצא שאם היה נכנס להיכל וילך לו כנגד הפריפה שהיה פונה לימינו ואפילו הכי הצריכו ר' מאיר לפנות לשמאלו שלא יזונו עיניו. ומיניה נשמע לרבנן דס"ל דשתי פרוכות היו דמה"ט לא עבדי פריפתו דחיצונה בצפון כדי שלא יזונו עיניו כל מה שנוכל לעכבו. ועיין משנה ה' דלקמן:

8לארון . פירש הר"ב מקום ארון כו' דבבית שני כו'. כי בבית ראשון שהיה שם ארון לא היה שם אלא פרוכת אחת והוא יספר בכאן סדר בית שני שלא היה שם ארון והיו שם שתי פרוכות. הרמב"ם. ובגמ' והא קתני לבין שני הבדים. אימא כבין שני הבדים:

9בין שני הבדים . פירש הר"ב שהבדים היו ארוכים כו' הכל לשון רש"י. וזו צורתו: ? מערב

10צבר את הקטורת . עיין בפירוש הר"ב ??צפון דרום ארון סוף פ"ו דתמיד:

11ונתמלא כל הבית כולו עשן . לשון הרמב"ם בפרק ד' מהלכות עי"כ וממתין שם עד שיתמלא הבית עשן ויצא ע"כ. דאלת"ה מאי ?? פרכת למימרא דנתמלא כו':

12בדרך בית כניסתו . פירש הר"ב לאחוריו וילפינן לה בגמרא מאמר קרא (ד"ה ? מזרח ב' א') ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלים דה"ל לכתוב מירושלים או מן הבמה כו' לירושלים. אלא ה"ק ויבא שלמה הבמה אשר בגבעון דרך הליכתו וכן לירושלים בשובו מגבעון היתה כביאה ראשונה:

13שלא להבעית את ישראל . פירש הר"ב שיאמרו מת הוא. כי הרבה כהנים גדולים היו מתים בקדש הקדשים אם לא היו ראוין. או אם ישנה דבר במעשה הקטורת הלא תראה אמר השם יתעלה לאהרן (ויקרא ט״ז:ב׳) ולא ימות כי בענן אראה על הכפורת. רמב"ם: