תוספתא ביצה (ליברמן) ג

1ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים אין צדין מהן ביום טוב, ואין נותנין לפניהן מזונות, אבל צדין מהן מערב יום טוב, ונותנין לפניהן מזונות, רבן שמעו' בן גמליאל או' לא כל הביברים שוין. זה הכלל, מחוסר צידה אסור, שאין מחוסר צידה מותר. שוחטין מן הנגרים, אבל לא מן המשוטות, ולא מן המכמרות, ר' שמעון בן לעזר אומ' כל שפרסוהו מערב יום טוב ובא מערב יום טוב ומצאו מקולקל, מותר, הדבר ידוע שניצדו מערב יום טוב, מצאו כמות שהו, אסור, הדבר ידוע שניצדו ביום טוב.

2אותו ואת בנו שנפלו לבור, ר' ליעזר או' מעלה את הראשון על מנת לשוחטו ושחטו, והשיני עושה לו פרנסה במקומו, בשביל שלא ימות, ר' יהושע או' מעלה את הראשון על מנת לשוחטו ואינו שוחטו, ומערים ומעלה את השני. רצה שלא לשחוט אחד מהן, הרשות בידו.

3בכור שנפל לבור, אע"פ שמומו ניכר מערב יום טוב, ולא התירו מומחה, אין שוחטין אותו ביום טוב, לפי שאינו מן המוכן.

4עושין פרנסה לנחיל של דבורים בשביל שלא יברח, אבל אין צדין אותו בתחלה.

5כיצד אין נמנין על הבהמה ביום טוב, לא יאמר לו הריני עמך בסלע, הריני עמך בשתים, אלא אומ' לו הריני עמך למחצה, לשליש, ולרביע. וחכמים או' אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר, אבל שוקל בידו ומניח, ואם היה טבח אומן, אל ישקול בידו, מפני שידו כמשקל, אבל חותך בכלי ונותן לזה ולזה.

6הולך אדם אצל טבח הרגיל אצלו, ואו' לו תן לי יד אחת, או ירך אחת.

7אצל נחתום הרגיל אצלו, ואו' לו תן לי ככר אחד, או גלוסקה אחת, אצל פטם הרגיל אצלו, ואו' לו תן לי גוזל אחד, או תרנגולת אחת, אצל חנוני הרגיל אצלו, ואמ' לו תן לי חמשים אגוזים, עשרה ביצים, עשרה רמונים, ובלבד שלא יאמר לו סכום מניין, ר' שמעון בן לעזר או' ובלבד שלא יאמר לו סכום ממכר.

8לא יתן אדן לפני בניו ולפני בהמתו, לא במדה ולא במשקל ולא במניין, אבל קודח בסאה, או בתרקב, ונותן לפני בהמתו, קודח במיניקית ונותן לפני בניו, ובלבד שלא יתכוין לכך. אמרו עליו על ר' לעזר בר' צדוק ועל אבא שאול בן בטנית שהיו חנונין בירושלם כל ימי חייהן, והיו ממלין מדותיהן מערב יום טוב ונותנין ללקוחות ביום טוב, ר' חנינה בן אנטיגנס אומ' אף בחולו של מועד עושין כן, מפני בטול בית המדרש, וחכמים אומ' אף בחול עושין כן, מפני מצוי המדות. אף הוא כינס שלש מאות כדי שמן וחבירו שלש מאות גרבי יין ממיצוי המדות, והעלום לגזברין. אמרו להם אין אתם זקוקין לכך, אמרו להם אין רצוננו בהן, אמרו להן הואיל והחמרתם על עצמכם, של צבור הן, ייעשו מהן צרכי צבור.

9אין נוטלין עצים מן הסכה, אפי' ביום טוב האחרון של חג. אם אמ' לכשארצה אטול, הרי זה מותר.

10אין מביאין עצים לא בחבל ולא בקופה ולא במחצלת, אלא מביא הוא במטפחת ובחיקו. אמ' ר' שמעון בן לעזר לא נחלקו בית שמיי על המכונסין שבקרפיף, שיביאו, ועל המפוזרין שבשדה, שלא יביאו, על מה נחלקו, על מפוזרין שבקרפיף ועל מכונסין שבשדה, שבית שמיי או' לא יביאו, ובית הלל אומ' יביאו. אמ' ר' נתן לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על מפוזרין שבקרפיף ועל מכונסין שבשדה, שיביאו, על מה נחלקו על המפוזרין שבשדה, שבית שמיי אומ' לא יביאו, ובית הלל או' יביאו.

11המטה והכסא והספסל וקתדרא ועריסה שנתפרקה, וכן קורה שנשברה, וכן סואר של קורות שנשבר, אין מסיקין בהן ביום טוב, לפי שאינן מן המוכן. איגוזין ושקדים שאכלן מערב יום טוב, מסיקין בקליפיהן ביום טוב, אכלן ביום טוב, אין מסיקין בקליפיהן ביום טוב. איגוזין ושקדין עצמן אין מסיקין מהן ביום טוב, לפי שאינן מן המוכן.

12מודים חכמים לר' מאיר בחותמות שבקרקעות שמפקפקין ומתירין ומפקיעין, אבל לא חותכין, ובשבת מפקפקין ומתירין, אבל לא מפקיעין ולא חותכין, ושבכלים, בשבת מותר, ואין צריך לומ' ביום טוב.

13קורע אדן את העור שעל פי חבית של יין ושל מורייס, ובלבד שלא יתכוין לעשות זינוק. אין פותחין לפסין סתומין, ורבן שמעון בן גמליאל מתיר. אין מכבין את הבקעת, בשביל לחוס עליה, ואם בשביל שלא יעשן הבית, או בשביל שלא תקדיח את התבשיל, מותר.

14לא יתן אדן אבן על גבי בקעת כדי לשוברה, אבל מכניסה בחור ושוברה. אין עושין פחמין ביום טוב, אפי' לאותו היום.

15אבל ממתיקין את החרדל בגחלת. אין נופחין במפוח, אבל נופחין בשפופרת, אין עושין את השפוד ואין מחדדין אותו.

16אין פוצעין את הקנה לצלות בו מליח, אבל פוצעין את האגוז במטפחת, ואינו חושש משם מקרע. התנור והכירים חדשים הרי הן ככל הכלים, ומטלטלין אותן, אבל אין סכין אותן שמן, ואין סוחטין אותן במטלית, ואין מפיגין אותן בצונן, כדי לחסמן, אם בשביל לאפות בהן, מותר.

17אין יוצאין בכסא, אחד האנשים ואחד הנשים, ולא סומה במקלו, ולא רועה בתרמילו. ר' לעזר בי ר' שמעון או' אף אין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב.

18ר' ליעזר או' נוטל אדם קיסם לחצות בו שניו, וחכמים או' לא יטול אלא מן האבוס שלפני בהמה, ובלבד שלא יקטמנו לחצות בו שיניו. אם קיטמו בשבת, חייב חטאת, ביום טוב, לוקה ארבעים. ר' ליעזר אומ' מגביב את החצר ומדליק, ובלבד שלא יעשה צבורין, ור' שמעון מתיר. שכל שבחצר מוכן.

19מולגין את הראש ואת הכרעים, ואין טופלין אותן לא בחרסית ולא באדמה, אבל מספספין אותן באור. ואין מספרין את הראש ואת הכרעים, ואין מספרין את הירק בתספורת, אבל מספר הוא את הקרנס ואת העכביות.

20מסיקין ואופין בפורני, ומחמין חמין באנטיכי, ואין מסיקין את הפורנה לאפות בה כתחלה.

21שלשה דברים נאמרו בפתילה, שלשה להחמיר ושלשה להקל, אין עושין אותה כתחלה, ואין מהבהבין אותה באור, ואין חותכין אותה לשנים. אילו שלשה להקל, שורין אותה בשמן, ומעכבין אותה ביד, וחותכה באור לשני נירות.