תוספתא ביכורים ב
תוספתא ביכורים · Tosefta Bikkurim 2
Open in the reader →1כוי כיצד דומה לחיה דמו טעון כסוי [כמו החיה] רבי אליעזר אומר חייבין על חלבו אשם תלוי כיצד שוה לחיה ולבהמה [מפסיד] בו חבור כחיה וכבהמה ונוהג בו גיד הנשה כחיה וכבהמה אם אמר הריני נזיר [שזה חיה ובהמה ה"ז נזיר] ר' יוסי אומר כוי בריה לעצמו ולא יכלו חכמים להכריע עליו אם חיה אם בהמה.
2אנדרוגינוס יש בו דרכים שוה לאנשים ויש בו דרכים שוה לנשים ויש בו דרכים שוה לאנשים ולנשים ויש בו שאינו שוה לא לאנשים ולא לנשים.
3דרכים ששוה [בהן] לאנשים מטמא בלובן כאנשים נושא אבל לא נושא כאנשים ואין מתייחד עם הנשים כאנשים ואינו נתזן עם הבנות כאנשים [ואין מטמא למתים כאנשים] ועובר על בל תקיף [ועובר על בל] תשחית כאנשים וחייב בכל המצות האמורות בתורה כאנשים.
4דרכים ששוה לנשים מטמא באודם כנשים ואין מתייחד עם האנשים כנשים ואין זוקק ליבום כנשים ואין חולק עם הבנים כנשים ואין [חולק] בקדשי קדשים כנשים ופסול לכל עדות שבתורה כנשים ואם נבעל בעבירה פסול [מן הכהונה] כנשים.
5דרכים ששוה [בהן] לאנשים ולנשים חייבין על נזקו [בין איש בין אשה] ההורגו במזיד נהרג בשוגג גולה לערי מקלט [אמו יושבת עליו בדם טוהר כאנשים] וכנשים ומביאה עליו קרבן כאנשים וכנשים [ונוחל בכל נחלות כאנשים וכנשים חולק בקדשי הגבול כאנשים וכנשים ואם אמר הריני נזיר שזה איש ואשה הרי זה נזיר].
6דרכים [שלא] שוה [בהן לא] לאנשים [ולא לנשים] אין חייבין על [חטאתו] ואין שורפין על טומאתו ואין נערך לא כאנשים [ולא כנשים] אין נמכר לעבד עברי לא כאנשים [ולא כנשים] אם אמר הריני נזיר שאין זה איש ואשה הרי זה נזיר ר' יוסי אומר אנדרוגינוס בריה [לעצמו ולא יכלו חכמים להכריע עליו] אם איש הוא [אם] אשה [הוא] אבל טומטום אינו כן אלא או ספק איש או [ספק] אשה.
7כיצד מפרישין את הבכורים יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול שבכר קושרן במשיחה ואומר הרי אלו בכורים ר"ש אומר חוזר וקורא אותן בכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע.
8מצוה להביאם בשבעה כלים ואם הביאן בכלי א' יצא כיצד הוא עושה מביא שעורין ונותן למטה ודבר אחר על גביהן חטין [מלמטן ודבר אחר] על גביהן זיתים על גביהן תאנים למעלה מכולן ומקיפין להם אשכולות של ענבים מבחוץ לא היו עולין יחידים אלא פלכים פלכים לא היו מהלכים כל היום כולו אלא שתי ידות ביום חזני בית הכנסת עולין עמהם ולנין ברחובה של עיר לא היו נכנסים לבתים מפני אהל טומאה וטעונה עולה ושלמים לא היו מתעסקין בהליכה כדרך שמתעסקין בהן בחזירה זמן עצי הכהנים והעם בתשעה באב וטעונין לינה לא היו מתעסקין בהן כדרך שמתעסקין בבכורים כל הדרך כולה הרשות בידו ליתנן לעבדו או לקרובו עד שמגיע להר הבית הגיע להר הבית אפי' אגריפס המלך נוטל את הסל על כתיפו ונכנס עד שמגיע לעזרה הגיע לעזרה דברו הלוים בשיר ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי (תהילים ל׳:ב׳) הגוזלות שעל גבי הסלים היו עולות שבידן נותנים לכהנים.
9תוספת הבכורים מין במינו ועיטור הבכורים מין בשאינו מינו תוספת הבכורים נאכלת בטהרה ופטורה מן הוידוי ואין צריך לומר מן הדמאי עיטור הבכורים ממין על מינו מדבר שהוא חייב בבכורים פטור מן הודאי ואין צריך לומר מן הדמאי עיטור הבכורים מין בשאינו מינו דבר שאין חייב בדמאי ואין צריך לומר בודאי עיטור הבכורים ממין על מינו דבר שאין חייב בבכורים או מעמון ומואב אפילו דבר שחייב בבכורים אין מקבלין הימנו.
10המוכר ספר תורתו אינו רואה סימן ברכה לעולם כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן וכל העוסקין שלא לשם שמים אינן רואין סימן ברכה לעולם אם היו עוסקין לשם שמים הרי הן בכלל ברכה תגרי שמיטה ומגדלי בהמה דקה וקוצצי אילנות טובות אינן רואין סימן ברכה לעולם העסוקין לגבוה אם היו עסוקין לשם שמים הרי הן בכלל ברכה.