תוספתא קידושין (ליברמן) ג

1האומ' לאשה הרי את מקודשת לי בפקדון שיש לי בידך, הלכה ומצאתו שנגנב, או שאבד, אם נשתייר בידה שוה פרוטה מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת. ובמלוה, אע"פ שנשתייר בידה שוה פרוטה אין מקודשת. ר' שמעון בן לעזר אומ' משם ר' מאיר (אומ') מלוה כפקדון, אם נשתייר בידה שוה פרוטה מקודשת, ואם לאו אין מקודשת.

2האומ' לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאדבר עליך לשלטון, ואעשה עמך בפועל, ונתן לה שוה פרוטה הרי זו מקודשת מיד, עד שיאמר לא דברתי ולא עשיתי דברי ר' מאיר. וחכמים אומ' נתקיים התניי מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת. רבן שמעון בן גמליאל אומ' אין תניי בכתובין שאינו כפול. על מנת שאדבר עליך לשלטון, אם דבר עמה כדרך המדברין, מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת. במה אדבר עליך לשלטון, אם דבר עמה בשוה פרוטה מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת. בפעולה שאעשה עמך, אם עשה עמה בשוה פרוטה מקודשת, ואם לאו, אין מקודשת. על מנת שאעשה עמיך במלאכה, על מנת שאעשה עמיך בפעולה למחר, (עשה עמה) אם עשה עמה בשוה פרוטה מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת. על מנת שיש לי מאתים זוז הרי זו מקודשת, שמא יש לו בסוף העולם. על מנת שיש לי מאתים זוז במקום פל', אם יש לו באותו מקום מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת.

3על מנת שיש לי ביד פל', אע"פ שאמר אין לו בידי מקודשת, שמא עשו קנוניא. עד שיאמר יש לו בידי, אם אמר יש לו בידי מקודשת, ואם לאו, אין מקודשת. על מנת שאראך מאתים זוז, אם הראה על השלחן אין מקודשת, שלא אמר להראותה אלא משלו.

4על מנת שיש לי בית כור עפר הרי זו מקודשת, שמא יש לו בסוף העולם. על מנת שיש לי במקום פלני, אם יש לו באותו מקום מקודשת, ואם לאו, אין מקודשת. על מנת שאראך בית כור עפר, אם הראה בבקעה אינה מקודשת, שלא אמ' להראותה אלא משלו.

5על מנת שירצה פל', אע"פ שאמ' איני רוצה מקודשת, שמא ירצה לאחר שעה. עד שיאמר רוצה אני, אם אומ' רוצה אני מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת.

6על מנת שירצה אבא, אע"פ שלא רצה אביו מקודשת, שמא יתרצה שעה אחרת. מת האב הרי זו מקודשת, מת הבן זה היה מעשה, ובאו ולמדו את האב שיאמר איני רוצה.

7כל תניי שיש בו מעשה מתחלתו תנאו בטל. כיצד, הריני חולצך על מנת שירצה אבא, אע"פ שלא רצה האב [הרי זו מגורשת. הריני בועלך על מנת שירצה אבא, אף על פי שלא רצה האב] מקודשת. ר' שמעון בן לעזר אומ' משם ר' מאיר רצה האב מקודשת, לא רצה אינה מקודשת, שלא היתה בעילה אלא מחמת קידושין הראשונים. כלל אמ' ר' שמעון בן לעזר, כל תניי שאיפשר ליעשות בה ובשלוחה, והתנה עמה, תנאו קיים, וכל תנאי שאי איפשר ליעשות אלא בגופה, והתנה עמה, תנאו בטל. כיצד, הריני מגרשך על מנת שירצה אבא, רצה האב מגורשת, לא רצה אינה מגורשת. הריני מקדשך על מנת שירצה אבא, רצה האב מקודשת, לא רצה אינה מקודשת. על מנת שאם מתי לא תהא זקוקה ליבם, הרי זו מקודשת, ובטל תנאו, שהתנה על מה שכת' בתורה, וכל המתנה על מה שכת' בתורה תנאו בטל. על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה, הרי זו מקודשת, ותנאו בטל.

8זה הכלל, כל המתנה על מה שכת' בתורה בדבר של ממון, תנאו קיים, בדבר שאינו של ממון, תנאו בטל. על מנת שאני עשיר, אין אומ' בעשיר שבעשירים, אלא כל שבני עירו נוהגין כן.

9על מנת שאני תלמיד חכם, אין אומ' לא כשמעון בן עזיי ולא כשמעון בן זומא, אלא כל שבני עירו נוהגין כן.

10בדינר זה של כסף, ונמצא של זהב, אינה מקודשת. כיצד יעשה, יטלו הימנה ויחזור ויתננו לה, ויאמר לה הרי את מקודשת לי.