תוספתא כפשוטה על בבא בתרא יא:ד

122-23. בין שכת' בו לוה פל' מן פל', ובין שכת' בו אני פל' לויתי וכו'. לכאורה פירושו שאין הבדל בין שהעדים מעידים על המעשה לבין שמעידים על החתימה, והשטר כשר, משום שאין העדים חותמין אלא אם קוראין על מה חתם המתחייב, 17 עיין לעיל פ"ח הי"ח, שורה 42. ודינו כשטר ממש, וגובה מן המשועבדין, שהרי הם יודעים את המעשה, ויש לו קול. ברם יותר נראה שאנו חוזרין לשטר מקושר, והיה נהוג בהן שהצד המתחייב חותם בעצמו מעל לחתימת העדים. 18 עיין בספרו של יגאל ידין "החיפושים אחר בר כוכבא", עמ' 230. ומלמדת התוספתא שאין הבדל בין אם היה כתוב בסיכום: פלוני לוה מן פלוני, או אני פלוני לויתי מפלוני, עיין מ"ש להלן בסמוך.

223-24. לעולם התחתון ילמד מן העליון במקושר באות אחת וכו'. וכ"ה ("במקושר") בד, בכי"ע ובתוספות קס"ו ב', ד"ה אבל (בהגהה). וכ"ה מלה במלה בירושלמי פ"י ה"ג, י"ז ע"ג. ובמשנתנו פ"י מ"ב: כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים וכו', הכל הולך אחר התחתון, אם כן למה כותבין את העליון, שאם תמחק 19 בתוספות קס"ו ב', ד"ה אבל, הביאו גירסא: שאם לא כתב. ולא מצאתי גירסא זו במקום אחר. אות אחת מן התחתון, ילמד מן העליון. ופירשו המפרשים שהכוונה לסיכום השטר מלמטה (ובלבד שלא יהא כתוב בשיטה אחרונה), וכן יוצא מסתימת הבבלי קס"ו ב'. וכבר ראו בהגהה שבתוספות הנ"ל שלפי התוספתא מוכח שאין מדברים כאן אלא במקושר, עיי"ש שנדחקו. 20 עיין הפירוש בתוספות במהרש"א במקומו. ובמשנתנו ברור שמדברים בפשוט, שהרי אמרו "אם כן למה כותבין את העליון", ושאלה זו לא תתכן בשטר מקושר, ובעל כרחנו עלינו לפרש כפירוש המפרשים הנ"ל. ונקטו בבבלי כדבר פשוט שהברייתא שלנו נסמכה למשנתנו המדברת בסיכום השטר שלמטה. ועיין בתוספות קס"ו ב', ד"ה אם כן (השני). אבל בתוספתא ובירושלמי הרי כתוב מפורש " לעולם התחתון ילמד מן העליון במקושר ", ועל כרחינו עלינו לפרש שהיא ברייתא שאינה מפרשת את משנתנו, אלא ברייתא בלתי תלויה במשנתנו שמדברת במקושר גרידא. ובירושלמי פ"י ה"א, י"ז ע"ג, גיטין פ"ח הי"ב, מ"ט ע"ד: לעולם אין העדים חותמים מלמטה, עד שיקראו מלמעלן אני פלוני בן פלוני מקובל אני עלי כל מה שכתוב למעלן. והתני טופס שטרות כן. א"ר מני טופס שטרות מקושרות כן הוא. א"ר אבין ואפילו תימר הוא פשוט הוא מקושר, מקושר הוא מעכב פשוט אינו מעכב 21 כ"ה בגיטין, וכן מעתיק הרמב"ן בחי' כאן קס"ב א'. ובירושלמי ב"ב בטעות: בפשוט מעכב, במקושר אינו מעכב. וכו'. ומכאן שלא כתבו כן אלא במקושר, אלא שיש שהוסיפו כן בפשוט לשופרא דשטרא, כפירוש הרמב"ן בחידושיו קס"ב א', עיי"ש. וביד רמה ק"ס ב' סי' כ"ו כתב: "מיהו במערבא הוו רגילין למכתב בסופיה דשטרא מקמי חתימת עדים מקובל עלי, ובבבל הוו נהיגי למכתב שריר וקיים, וחד טעמא נינהו, ואשכחן כי הני תרי לישני בחד קרא בעניין שנאמר קיימו וקבלו (אסתר ט', כ"ז) 22 עיין ביד רמה שם שנדחק ליישב ולהשלים בין התלמודים. ולפי פשוטו יש כאן מחלוקת. וכו'". ונוסחא זו היה סימן לסיום השטר. ברם בירושלמי גיטין פ"ט רה"ט, נ' סע"ג: מהו שייר וכו', כגון קיים שריר וברור (והשאר שם הוא עניין אחר, עיין בגליון אפרים במקומו, דברים נכוחים). וגם בתעודה ביונית (מקושר) הסיום κυρίας οὔσης. 23 Les Grottes (עיין לעיל הערה 4), עמ' 249, שו' 18. וכן נהגו בכמה שטרות פשוטים, עיין מ"ש ר"א גולאק בספרו Das Urkundenwesen וכו' עמ' 26 ואילך. ומה שתרגם שם "וברור": deutlich, אינו מדוייק משום שברור פירושו במקום זה: שריר, קיים, עיין מ"ש ר"ח ילון בספרו פרקי לשון, עמ' 85 ואילך. ומלשון הברייתא כאן " לעולם התחתון ילמד מן העליון במקושר באות אחת" וכו', משמע שמדברים בסופו ממש של תחתון והיינו "אני פלוני בן פלוני מקובל" וכו', שלא נזכר שם אלא שם המתחייב גרידא, ועל כך נתנו את הדוגמא למטה בשמות גרידא, ובמקושר גרידא, שהיו לעולם כותבים בו נוסחא זו. 24 בבבלי בוודאי לא פירשו כן, ולפיכך נסתפקו שם בשינוי בין "כפל" ל"ספל", והיינו בשינוי בגוף השטר לשינוי בסיכום הכפול בסוף השטר. ואין מדברים כאן בנמחק, אלא בסתירה בין העליון והתחתון.

324. באות אחת ולא בשתי אותות. כ"ה ("אותות") גם בד (אבל להלן בסמוך: על שני אותיות). והוא הכתיב הנכון, עיין מ"ש לעיל ח"ה (יום טוב), עמ' 999, ד"ה והכותב. ובכי"ע: בשתי אותיות וכו' ועל שתי אותיות. ובירושלמי הנ"ל בטעות ברורה: באות אחת או בשתי אותות 25 כ"ה בכי"ל: בשתי אותות וכו', בשתי אותות אין מקיימין אותו. ובד"ו הדפיסו: אותיות וכו' אותיות. וכו' בשתי אותות אין מקיימין אותו.

4בין חנן לחנני ובין ענן לענני. וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל. ובבבלי פירשו שהשאלה היא בנמחק, ולפיכך שאלו אח"כ מה ששאלו, אבל כבר אמרנו שבתוספתא ובירושלמי מדברים בסתירה שבשמות. 26 וממילא אין מקום לציון האחרונים, עיין ש"ך חו"מ סי' מ"ב ס"ק י"ב, ועיין סמ"ע שם ס"ק י"ט. וכן מוכח משאלת ר' יצחק בירושלמי להלן שם, שלא הזכיר כלל "נמחק". ועיין לעיל הערה 19, וכבר העירותי שלא מצאתי גירסא זו בשום מקום.

525. על שני אותות אין מקימין אותו. וכע"ז בירושלמי הנ"ל. ובבבלי חסר סיום זה. ופירושו שהשטר נשאר בספק. ועיין סמ"ע סי' מ"ב ס"ק י"ח. 27 אלא שיש שם ט"ס בהעתקה מן הירושלמי, וצ"ל: נני (במקום "חנני").

625-26. ואי זהו קיומו, אני פל' לויתי מן פל', ופל' לוה הימנו וכו'. נראה שהכוונה היא, ואיזהו סיכומו של שטר מקושר, וקיומו פירושו תמציתו, כמו שהוא בסורית א"י, 28 עיין במלונו של שולתיס (סורית של א"י) ערך קימא. והיינו ὑπόστασις, Substantia. ועיין לעיל סה"א.

726. קישרו מלמעלה. וכ"ה בקג"נ. ובד: קושרו, ובכי"ע קישור. ועיין מ"ש לעיל, שורה 5–6.