תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ו:יז

129-30. סמכוס או' המוכר חלק לחבירו בבאר וכו'. וכ"ה ("בבאר") גם בד ובכי"ע. ובבבלי ס"ג א': דתניא האומר תנו חלק לפלוני בבור, סומכוס אומר אין פחות מרביע וכו'. ובס' הנר לר"ז אגמאתי 234 סע"א: דתניא בתוספת המוכר חלק לחבירו בבור סומכוס אומ' אין פחות מרביע וכו'. ברם דרכו של המחבר כשמציין לתוספתא בברייתא בבבלי לתקן את הלשון ע"פ הבבלי. ושאר הראשונים שהביאו את התוספתא, כגון הרמב"ן ס"ג א', הריטב"א שם ("מצאנוה" בתוספתא בלשון מכירה) חי' הר"ן שם ונ"י פ"ד סי' תשס"ג, כולם קיצרו והעתיקו: סומכוס אומר המוכר חלק לחברו וכו'. והוא משום שעיקר כוונתם היתה להשיג על רב האיי (ס' המקח והממכר סוף שער כ"ב) ושאר גאונים שהביא הר"ח (וממנו אצל כמה מן הראשונים, עיין להלן) שדין התלמוד אינו אלא במתנה אבל במכר הדמים מודיעין (בנידון דידן), והרי בתוספתא מפורש "המוכר חלק" וכו'. וכנראה שלפניהם היה הנוסח "באר", כמו בכל נוסחאות התוספתא, אלא שלא רצו להכנס כאן לפירצה של באר = בור, כמו שמצוי לפעמים (אבל אינו מצוי שיהיו כל הנוסחאות שוות בבאר = בור). והר"ח כתב (לפי ס' הנר 235 ע"א): וראינו לרבותינו הגאונים שפירשו זה הבור בור שליין, והחבית דנא שליין, והקדירה יין שמבושל בקדירה, והטפיח כלי שמריק ממנו בקדירה. וכ"ה הלשון באו"ז סי' מ"ב, ו' ע"ד. ועיין גם ברשב"ם ס"ג א'. ועיין לעיל שם בס' הנר 234 ע"ב. וכן בר"מ פי"א מה' זכייה ומתנה ה"ח. וממשיך הר"ח שם: "וגאון אחר פירשו בו של מים" וכו'. ומלשון התוספתא כאן ("באר") משמע של מים עסיקינן.

230. אין פחות מרובע. וכן בבבלי: אין פחות מרביע, ובס' הנר הנ"ל (234 ע"ב - 235 ע"א) הביא באריכות את פירוש ר"ח בסוגיין שהביא את שיטות הגאונים. ופירש שסומכוס לטעמו הסובר שבספק ממון חולקין, וכאן הוא ספק אם כוונת המוכר (או הנותן) למה שהוא, או לחצי, ומספק הוא נותן רבע. וכבר השיגו עליו (ר' ברוך מארץ יון הנ"ל בס' הנר הנ"ל ובאו"ז פ"ד סי' מ"ב). שהרי אין הלכה כסומכוס וכיצד מביא התלמוד ראייה מדבריו. ויש שפירשו שסתם חלק אינו פחות מרבע, שאין דרך בני אדם לומר חלק על פחות מרבע, עיין רי"ף פ"ד סי' תשס"ג וברשב"ם ס"ג א'.

330-31. בחמת אין פחות משמונה, בקדירה אין פחות משנים עשר וכו'. וכ"ה בד, אלא ששם: בחבית , ואף לפנינו צ"ל כן (הבי"ת והיו"ד נצטרפו למי"ם), ובכי"ע: לחבית אין פחות משמונה, לקדירה וכו' לטפיח וכו'. וכן בבבלי הנ"ל בהוצ' שלנו הכל בלמי"ד. ובחי' הריטב"א בסוגיין מעיד: גירסת רוב הספרים בחבית וכו' בבור, בקדירה וכו' י"ג בלמי"ד לחבית וכו'. אבל רבינו ברוך מארץ יון (בס' הנר הנ"ל, וכן באו"ז פ"ד סי' מ"ב, ו' ע"ד) כותב: ויש ספרים שכתוב בהן בבור, בחבית, בקדירה, בטפיח, ומשמע דחלק נתן לו בהן. והמפרשים נתקשו מאד בפירוש הדברים, ונתנו כמה פירושים. וכבר כתב הרי"ף פ"ד סי' תשס"ג: והני שיעורי וכו' לענין חבית וקדרה וטפיח לא קמינן על טעמיהון שפיר וכו'. וברשב"ם ס"ג א' פירש שסתם בור הוא שתי חביות, והוא היה מוכרח לפרש כן, מפני שקבל את פירוש הר"ח שמחמת ספק ממון אתינן עלה, וממילא לחבית נותן לו מספק שמינית הבור, ובוודאי היה צריך לתת לו רובע הבור, ומכאן שסתם בור הוא שתי חביות. והוא קשה מאד להניח שסתם בור אין לו מים אלא לשתי חביות. אבל רוב המפרשים החולקים על הר"ח, ומניחים שסתם חלק בבור הוא רבע, יסברו שבבור שמנה חביות, ולפיכך אם אומר לחבית נותנין לו שמינית הבור וכו'. וכן הביא במאירי, עמ' 332, בשם גדולי המפרשים (פי' הראב"ד), והוא פירוש רוב המפרשים. ואשר לעצם הפירוש קיבלו רוב המפרשים (ואפילו הללו שחולקין על הר"ח בעניין ספק), כגון רבינו ברוך, הר"י מיגש, יד רמה והרשב"ם את פירוש הר"ח שאם הזכיר לחבית (בלמי"ד) מיעט השקאת בהמתו שממלאין לה בדלי ולא בחבית, ובחבית ממלאין לצרכיהן, לרחיצת כליו, ולבשל קדירתו ולשתייתו. ואם הזכיר לקדירה מיעט גם רחיצת כליו, ואם אמר לטפיח הכוונה לשתייה גרידא, ועיין בפירוש הרשב"ם.