תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ו:כ

136-37. אין מוציאין לאכילת פירות ולנכסין משועבדין מפני תיקון העולם. וכ"ה בד. ובכי"ע: מנכסים משועבדים וכו'. ואף לפנינו צ"ל: ומנכסים (וי"ו הפירוש) משועבדים וכו', וטעה הסופר וכתב: ולנכסים וכו', ובמשנת גיטין פ"ה מ"ג: אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות וכו'. וכבר התקשו הראשונים מאי תיקון העולם יש באכילת פירות, והרי מדינא אינו גובה אלא מבני חורין, עיין תוספות גיטין מ"ח ב', ד"ה אין, ובתיו"ט שם פ"ה מ"ב, ד"ה אין, רש"י כתובות נ"א ב', ד"ה פירות ושבח פירות. וכתב בחי' הרמב"ן ב"מ ט"ו א': אבל היכי דלא כתיבי כלל מאי מפני תיקון העולם, ולא ידענא לה פיתרי. ושמא י"ל דילמא תיקון העולם אשארא, ואיידי דתנא לשבח קרקעות תנא לאכילת פירות, ולא בריר לן כלל , ושוב ראיתי בתוספות וכו'. ובחי' הרשב"א שם: ותירץ הוא ז"ל (כלומר, הרמב"ן) דהאי מפני תיקון העולם, אמזון האשה והבנות דסליק מינייהו קאי. ורבותינו ז"ל לא השגיחו בתוספתא כאן שמפורש בה מפני תיקון העולם על אכילת פירות.

237-39. כיצד, גזל הימנו שדה ואכלה, והרי הוא יוצא לפניו, גובה את הקרן מנכסים משועבדין ולאכילת פירות אינו גובה אלא מנכסים בני חורין. וכ"ה בד. ובכי"ע: כיצד, לקח ממנו שדה ואכלה והרי היא יוצאה מלפניו וכו'. ובבבלי ב"מ י"ד ב': לאכילת פירות כיצד, הרי שגזל שדה מחבירו והרי היא יוצאה מתחת ידו וכו'. ולהלן שם ט"ו א': דתניא המוכר שדה לחבירו, והרי היא יוצאה מתחת ידו וכו' בלוקח מגזלן. ורבו הפירושים בבבלי י"ד ב' ואילך בברייתא זו, אבל הואיל ופירוש רב אשי בבבלי ט"ו א' מתאים לירושלמי, נפרש אותו, ע"פ הירושלמי. והברייתא שלנו קיצרה בלשונה, והכוונה שגזל שדה ומכרה ואכל הלוקח את פירותיה, 19 ולאו דווקא שהיתה מלאה פירות כשגדלה, עיין ר"מ שנביא להלן ובבאור הגר"א חו"מ סי' שע"ג סוף ס"ק י"א. ובא הנגזל והוציא את הקרקע ותובע את הפירות שאכל הלוקח מן הקרקע הגזולה, גובה הלוקח את הקרן מנכסים משועבדים של הגזלן, והנגזל אינו גובה את הפירות שאכל הלוקח אלא מנכסים בני חורין, כמפורש בירושלמי גיטין פ"ה ה"ג, מ"ו ע"ד, ואין צורך שם בשום הגהה, והנכון הוא במה"פ שם, ד"ה גזל. וציין לנכון לר"מ פ"ט מה' גזילה ה"ח, והוא כעין דברי רב אשי בבבלי ט"ו א', עיי"ש.