תוספתא כפשוטה על בבא קמא י:יח

158. נתן את הכסף לאנשי משמר ומת, אין היורשין יכולין וכו'. משנתנו הנ"ל ומקבילות שצוינו לעיל. ומכאן שאפילו אם כבר נתן את הכסף אין מקריבין את האשם, וכדעתו אחרי שבא מזיפרין. ובס"ז הנ"ל, עמ' 232: אמר ר' אלעזר בי ר' שמעון זו היתה משנת ר' עקיבא עד שלא בא מזפרין, משבא מזפרין אמר מה לי בין יהויריב נוטל את הכסף וכו', עיין בפירושו של מהרי"ן אפשטיין הנ"ל.

259-60. נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא. משנתנו הנ"ל. כלומר, שמן הראוי היה לתת את הכסף ואת האשם למשמר אחד, מכל מקום יצא, שהרי ידעיה מקריב את האשם אחרי ששלם גזילו.

360. אשם ליהויריב וכסף לידעיה יחזור הכסף אחר אשם, דברי ר' יהודה. וכ"ה בכי"ע ובבבלי קי"א א'. ובד יש כאן השמטה בטעות. ופירש רבא שהברייתא מדברת בשנתן את שניהם במשמרתו של יהויריב, ולפיכך יחזיר את הכסף למשמרתו הראויה. ומשנתנו בסוף פירקין מדברת בשנתן את האשם במשמרתו של יהויריב ליהויריב ואח"כ נתן את הכסף לידעיה במשמרתו של ידעיה, ואף היא קבלה את הכסף במשמרתה הראויה, ואף ר' יהודה מודה בה שאם קיים האשם יקריבוהו בני ידעיה, ואם לאו יביא אשם אחר, ויקריבוהו בני ידעיה, שהרי בני ידעיה קבלו את הכסף במשמרתם. ועיין בשטמ"ק בשם גאון, ובפיה"מ להר"מ שפירשו את משנתנו באופן אחר. ועיין מ"ש להלן.

461. וחכמים אומ' אחר כסף. כלומר, אשם אחר כסף, וכן מפורש בד ובכי"ע. וכע"ז גם בבבלי הנ"ל. וטעמם, שהרי אם מקריב את האשם לפני הכסף לא יצא, אסור היה למשמרת יהויריב לקבל את האשם לפני שקבלו את הכסף, ולפיכד יחזור אשם אחר הכסף. ובירושלמי בסוף פירקין: ר' חזקיה אמר בשתי שבתות פליגין. ר' יוסי אמר בשבת אחת, מאן דמר בשתי שבתות נתן את הכסף ליהויריב במשמר ידעיה ואשם לידעיה במשמר יהויריב יצא וכו', עיי"ש, וקרוב לוודאי שהדברים עונים על התוספתא שלנו. אלא שהגירסא שם משובשת מאד, ויש לתקנה באופנים שונים, ואין בידי להחליט, וה' יאיר עינינו.

561-62. אמ' ר' אם כדברי ר' יהודה, וקריבו בני יהויריב את האשם לא נתכפר לו וכו'. בד: ויקריבו וכו'. ובכי"ע: יקריבו וכו' ולא נתכפר לו וכו'. ופירושו בתמיה, וכי יקריבו בני יהויריב את האשם שאינו מתכפר בו. ובירושלמי הנ"ל: אם כדברי ר' יודן אם הקריבו בני יהויריב את האשם לא נתכפר להן וכו'. ועיין גירסת הבבלי להלן. אם כדברי, בכי"ו בטעות: אנו כדברי.

662-63. אלא אם כן קיים אשם, יחזור הכסף מבני ידעיה אצל בני יהויריב ויקריבו בני יהויריב את האשם וכו'. כלומר, מוציאים את הכסף מבני ידעיה בעל כרחם כדי שבני יהויריב יוכלו להקריב את האשם. וכן בירושלמי הנ"ל: אלא יוליך את הכסף מבני ידעיה אל בני יהויריב ויקריבו בני יהויריב את האשם ויתכפר להן. ומדייק מכאן הירושלמי: זאת אומרת אנשי משמר שזכו במשמר שלא בשבתן מוציאין אותן מידן. ובבבלי הנ"ל: תניא אמר רבי לדברי ר' יהודה אם קדמו בני יהויריב והקריבו את האשם יחזור ויביא אשם אחר ויקריבוהו בני ידעיה, וזכו הללו במה שבידן, עיי"ש בבבלי. ועיין בספרי נשא פיס' ד', עמ' 8, ובהערות שם. ועיין בתוספות קי"א א', ד"ה אמר רבא, ובחי' הראב"ד, עמ' ש'. ועיי"ש בבבלי עוד שתי ברייתות בשם רבי אליבא דר' יהודה. ומדברי הבבלי ברור שאם הקריבו בני יהויריב את האשם, ימתין הגזלן עד משמרת ידעיה ויקריבו את האשם.

763-64. עבר משמרו של יהויריב, יחזור האשם מבני יהויריב וכו'. כלומר, אם בני יהויריב נתרשלו ולא תבעו מבני ידעיה את הכסף, כדי שיוכלו להקריב את האשם, בטלה זכותם, ומחלו לבני ידעיה על האשם. וכן העמידו בבבלי ברייתא אחרת בשם רבי אליבא דר' יהודה. ובירושלמי הנ"ל: ואם עיבר משמר בני יהויריב. כיני מתני' ואם היה שעיבר, לאחר ימים זכו בני יהויריב את האשם, לא נתכפר להן, אלא יוליך את הכסף מבני ידעיה אצל בני יהויריב ויקריבו בני ידעיה (צ"ל: יהויריב) את האשם ויתכפר להן וכו'. וכנראה שהכוונה היא שאם עיבר גם משמרתו של ידעיה, הרי חזרו הדברים כמו שהיו, ויחזור הכסף לבני יהויריב, והם יקריבו את האשם. וכן בבבלי הנ"ל: תניא אידך אמר ר' לדברי ר' יהודה אם קיים אשם יחזור כסף אצל אשם וכו', כגון דנפיק משמרתם דהני ודהני ולא תבעי וכו', להדרו ברישא.

865. המביא אשמו ולא הביא גזילו, לא יהא ממרס וכו'. כבר ציינתי בתס"ר כאן למקבילה בתוספתא פסחים פ"ד, והביאוה כמה מן הראשונים בשם התוספתא בפסחים, עיין מ"ש לעיל פסחים, עמ' 545 ואילך, ואינה הלכה, משום שהברייתא שלנו סוברת שיש מחוסר זמן בבעלים לאותו יום, וכאן חזר בח"ד ממה שכתב בפסחים שם.

966. תעבר צורתו וכו'. כלומר מחכים לו עד שיפסל בלינה, שהרי אין כאן פסול גוף. ועיין מ"ש לעיל שם, עמ' 545, הערה 2.

10הביא אשמו ולא הביא מעילתו וכו'. תוספתא הנ"ל, ועיין בבלי כאן קי"א סע"א, ומ"ש לעיל פסחים הנ"ל, עמ' 545–546. ובכי"ע כאן נשמטה בבא זו, אבל היא ישנה שם לעיל בפסחים.