תוספתא כפשוטה על בבא קמא י:כא

171-73. הגוזל ומאכיל לבנו ובתו הקטנים, לעבדו ושפחתו הכנעניים, פטורין מלשלם. הניח להן אביהן דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם. וכן העתיק הרשב"א קי"א ב' בשם התוספתא. ובמשנתנו רפ"י: הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם, פטורין מלשלם. ואם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם, והארכתי בפירושה להלן ב"מ ספ"ה. אבל הברייתא שלנו סוברת כר' ינאי (בירושלמי רפ"י) וכרב חסדא (בבבלי קי"א ב') שמוציאין אף מן השני, וכמפורש להלן בסמוך. ובבבלי קי"ב א': ת"ר הגוזל ומאכיל את בניו, פטורין מלשלם, הניח לפניהם, גדולים חייבין לשלם, קטנים פטורין וכו'. תניא אידך הגוזל וכו'. ובס' הנר לר"ז אגמאתי 50 ע"ב: תנו רבנן בתוספת בבא קמא דנזקין הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם, והמניח הגזילה לפניהם וכו'. והעתיק את לשון הברייתא בבבלי. ובירושלמי פ"י סה"א, ז' ע"ב: תני הגוזל ומאכיל בניו בין גדולים בין קטנים פטורין מלשלם, הניח לפניהן בין גדולים בין קטנים חייבין לשלם, סומכוס אומר גדולים חייבין, קטנים פטורין. וכ"ה בבבלי קי"ב סע"א. וכל המקורות סוברים שאם לא הניח לפניהם, אפילו גדולים פטורין. אחריות, בכי"ו בטעות: אחרים. ועיין במשנת תרומות פ"ו מ"ג, ומ"ש לעיל ח"א, עמ' 758 ואילך, ואינה עניין לכאן, שהרי בתרומה שתשלומיה כפרה עסיקינן. ולהלן בירושלמי שם פ"ז ה"ג (על משנתנו שם מ"ג), מ"ד ע"ד: לא הספיק לשלם (כלומר, העבד) עד שנשתחרר, נותן. היו לו נכסים שאין לרבו רשות בהן, נותן. האיך עבידא. ראובן שגזל משמעון והאכילה ללוי וכו'. ועיין מ"ש להלן בסמוך, סד"ה לבנו. וכתב הרשב"א הנ"ל: ועבדו ושפחתו דקתני דפטורין, לאו משום דחייב במזונותיהן, דהא עבדו ושפחתו העברים דמזונותיהן עליו וחייבים, אלא טעמא משום דאכילת קטן פטורין, ועבד ושפחה נמי הכנענים הם שהזיקו פטורין, אבל בנו ובתו הגדולים ועבד עברי אפילו מזונותיהן עליו חייבין, ושפחתו העברית נ"ל דלאו בדווקא נקט לה, דאי קטנה פטורה ואי גדולה מאי בעית גביה.

273. לבנו ובתו הגדולים, לעבדו ושפחתו העבריים, חייבין לשלם. וכ"ה גם בכי"ע, ואצל צוקרמנדל נשמט. ובבבלי קי"א ב' אמר רב חסדא שאם גזל ולא נתייאשו הבעלים, ובא אחר ואכל, רצה מזה גובה, רצה מזה גובה. והקשו עליו: תנן הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורין מלשלם. ופירשו הר"ח, הרז"ה, הרא"ה (לפי נ"י במקומו) ועוד, שהקושיא היא מן הסיפא (מן "והניח לפניהם"), אבל ברישא במאכיל את בניו כולם מודין שהם פטורין מלשלם. והביא הרשב"א ראייה מן התוספתא כאן שמפורש בה שבמאכיל את הגדולים חייבין לשלם, ואין הבדל בין חייב במזונותיהן ובין אם אינו חייב, עיין מ"ש לעיל. ועיין בלשון הברייתות שבבבלי שם. ועיין מ"ש לעיל, ד"ה ועיין במשנת תרומות, בשם הירושלמי פ"ז, ומשמע משם שאף בתרומה, המאכיל תרומה דינו כמאכיל חולין שאינן שלו. ועיין בפירוש ר"ש סיריליאו שם.

374. אמרו גדולים אין אנו יודעין וכו'. ירושלמי פ"י סה"א, ז' ע"ב, בבלי קי"ב א'. ופירשו בירושלמי שהגדולים טוענים שהם יודעים שאביהם היה לו עסק עם הנגזל בעניין זה, אבל אינם יודעים כיצד יצא הדין, פטורין. ובבבלי קי"ב א' פירשה רבא שהם טוענים שהם [אינם יודעים בדיוק את החשבונות, אבל] יודעים שלא נשאר כלום אצל אביהם.