תוספתא כפשוטה על בבא קמא י:כג
תוספתא כפשוטה על בבא קמא · Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 10:23
Open in the reader →178. גנב שנטל מזה ונתן לזה וכו'. לעיל כתובות פ"ח ה"ד, עמ' 84, ובמסה"ת שם. ובכי"ע כאן נוסף: גזלן שנטל מזה ונתן לזה מה שנתן נתן ומה שנטל נטל. ובד יש כאן חסרון, ונשמטה שם בבא זו וגם הבבא שלהלן (ירדן שנטל וכו'). ועיין מ"ש לעיל ח"ו, עמ' 317, על הגירסאות כאן ובבלי ב"מ כ"א סע"ב, עיי"ש. ובמשנתנו פ"י מ"ב: נטלו מוכסים את חמורו וכו', גזלו ליסטים את כסותו וכו'.
279-80. ירדן שנטל מזה ונתן לזה, מה שנטל נטל ומה שנתן נתן. וכ"ה לעיל כתובות הנ"ל בד ובכי"ע. ועיין מ"ש לעיל ח"ו הנ"ל, עמ' 317. ורש"י בב"מ פירש: ותנא זה על יד הירדן היה יושב. והראשונים בב"מ העירו על הירושלמי חלה פ"ד ה"ח, ס' ע"א, ואמרו שהירושלמי מפרש בבא זו לעניין קדושת הארץ, "שאלו נטל הירדן מארץ העמים והרחיב גבול הארץ הרי מה שנתן והרחיב לא"י בקדושת הארץ, ואם נמשך אצל הארץ ונתן לארץ העמים, על חוץ לארץ יחשב" וכו'. 37 הראשונים שבשטמ"ק ב"מ כ"ב א', תוספות הרא"ש, חי' הר"ן, תשב"ץ ח"ג סי' קצ"ח, עיין לעיל ח"ו, עמ' 317, הערה 70. ולא זכיתי להתחוור בדברי רבותינו ז"ל, שהרי הירושלמי מפרש את דבריו אחרת, וכ"ה שם: ומאן דאמר הירדן גבול בפני עצמו. והוא שיהיה במקום אחד עש[רה]. 38 כן הגיה לנכון הגר"מ מארים בס' ניר. והכוונה שאחרת אינן מצטרפין למעשר בהמה, כר"מ במשנת בכורות פ"ט מ"ב. ירדן שנטל מזה ונתן לזה, מה שנטל נטל ומה שנתן נתן. וע"ז שואל הירושלמי: ומה נן קיימי' אם במקום שהיה ארץ ישראל ונעשה בסוריא, חזקתו למעשר ולשביעית. 39 כלומר, אם הירדן שינה את מהלכו, ונתן מא"י לסוריא, הרי לא מצאנו בשום מקום שתתחלל קדושתו ע"י שינוי מהלך המים. ונקטו לדוגמא את הקצה הצפוני של הירדן, על גבול סוריא. ותירצו בשם ר' יוחנן, או בשם ר' יהושע בן לוי: לחזקות (משנת ב"ב פ"ג מ"ב), ולביעורין (משנת שביעית פ"ט מ"ב) ולמעשר בהמה (משנת בכורות פ"ט מ"ב הנ"ל). כלומר, הלכה זו אינה עניין לקדושת הארץ, אלא היא שאלה של מציאות בהפסק, ופשיטא שאם הירדן ישנה את מהלכו, הרי כל מי שנמצא מצד השני דינו לחזקות כעבר הירדן, וכן לעניין ביעור שתלוי במזונות החיה, וכן לעניין מעשר בהמה. ואח"כ מוסיף הירושלמי: ר' הילא בשם ר' שמעון בן לקיש והוא שמשך עפר. ונ"ל בפירושו, שרשב"ל תירץ אחרת את קושיית הירושלמי הנ"ל, ופירש: הירדן שנטל מזה ונתן לזה, היינו שהירדן משך עפר מחו"ל לארץ, או להפך (וחזר לגדותיו) הרי העפר קדושתו כמקומו שנמצא עכשיו, עיין חלה פ"ב מ"ב. נמצאנו למדים שמעולם לא אמר הירושלמי שאם הירדן שינה את מהלכו ונתן מא"י לחו"ל בטלה קדושת הארץ במקום ששינה. וצ"ע. ועיין מ"ש לעיל ח"ו הנ"ל בשם המיוחס להריטב"א שכתב: "ואית דגרסי (כלומר, בברייתא זו) ירדן (צ"ל רדן, או הרדן), כלומר, אנס שהוא רודה". ולפי גירסא זו נשנו כאן, גנב, גזלן, אנס, כלעיל תרומות פ"א ה"ו, וכסדר שבדפוסים שם והבבלי. אבל ברור שלפנינו גירסא "מתוקנת", וחז"ל לא השתמשו במלה "רודן". 40 פשיטא שהפירוש בב"ר רפל"ז, עמ' 344, ל"רודנים" שבדה"א א' ז', אינו אלא דרש. ובכי"ע כאן: יַרדֵן (מנוקד), והניקוד הוא ברגיל סימן לתיקון.