תוספתא כפשוטה על בבא קמא י:כז

188-89. מאימתי זוכה אדם בנחיל של דבורים, משתכנס לקפיפו. ואמרו בירושלמי פ"י ה"ב, ז' ע"ב: שגזילו מן ההלכה . 46 כגירסת בעל או"ז כאן סי' תנ"א ובעל ההשלמה בסוגיין. ובכתובות שם ספ"ב, כ"ז ע"א: שאין גזילו דבר תורה. וכן אמרו בבבלי כאן קי"ד ב': דקניין דרבנן הוא. וסתם קרפיף אצל דבורים אינו משתמר, עיין שטמ"ק קי"ד ב' בשם תוספות שנץ. ועיין על קרפיף במשנת ביצה פ"ד מ"ב ולעיל עירובין עמ' 325 ואילך. ובירושלמי כתובות הנ"ל: תני רב אושעיה ובלבד במפריח, אבל בשכן 47 כגירסת בעל העיטור, קבלת עדות, הוצ' רמא"י, נ"ח ע"א. לא. וכן בירושלמי כאן הנ"ל: ובפורח. 48 כלומר, דווקא כשהנחיל פורח, ופירוש הרשב"א כאן קי"ד ב' קשה. ולפי זה נראה שאם הנחיל נקבע בחצירו גזילו דבר תורה לשיטת הירושלמי. ועיין בתוספות קי"ד ב', ד"ה דתקנה.

289. הרי שירד נחילו לתוך גינתו של חבירו וכו'. כהלכה שבמשנתנו פ"י מ"ב.

391. ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אומ' תניי בית דין וכו'. משנתנו הנ"ל, אלא שכאן, וכן בירושלמי פ"י ה"ב, ז' סע"ב, ובבלי פ"א ב', קי"ד ב', סיימו בה: שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. ועיין ירושלמי כתובות פי"ג ה"ז, ל"ו ע"ב.