תוספתא כפשוטה על בבא קמא י:ד

19-10. עבדים והזקינו ומכרן וכו'. וכן בבבלי ק"ה רע"ב: כיון דאי מיגנב בעי שלומי ליה. ועיין ר"מ פ"ג מה' גזילה ה"ה, תוספות רי"ד ס"ה א', ד"ה כי.

210-11. מטבע ונישוף. כלומר, "שייפא בשופינא", כבבלי צ"ח א'.

312. ונעבדה בה עבירה ונסקלה. ומכאן שאם לא נסקלה אפילו אם נגמר דינה אומר לו הרי שלך לפניך, וכמשנתנו פ"י סמ"ב, והיא כר' יעקב שאומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך. עיין מ"ש לעיל פ"ה סה"ד, שורה 12–13, ד"ה ר' יעקב. ועיין מ"ש בפ"ה שם ה"ו, שורה 16–18, ד"ה הגוזל שור מחבירו.

413. זה הכלל כל גזילה שהיא בעינה, ולא שינה אותה מברייתה וכו'. בכי"ו בטעות: כל גזילה שאין מעתה , ולא שינה וכו'. ופירושה שדווקא גזילה שהיא בעינה ולא שינה אותה מברייתה, ואפילו איסורי הנאה שהן קיימין, או פירות שהרקיבו מקצתן (כלומר, שהתחילו להרקב, וראויין לאכילה, ודרכן בכך), אומר הרי שלך לפניך, אבל אם נשתנו מברייתן, כגון הדוגמאות שנשנו במשנתנו רפ"י, משלמין כשעת הגזילה, ועליהן הולך הכלל של משנתנו שם: זה הכלל כל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה, והכל הוא מדברי ר' יעקב שהזכרנו לעיל. ובירושלמי פ"ט ה"א, ו' ע"ד: מאן תניתה 20 כלומר, את משנתנו שמצריכה בגזילה שינוי מברייתה. ר' יעקב, דתני זה הכלל שהיה ר' יעקב אומר כל גזילה שהיא קיימת בעינה, ולא נשתנית מברייתה, אומר לו הרי שלך לפניך. ושמא עיקר הדברים בירושלמי עונים על מ"ב, על איסורי הנאה, כבבלי צ"ח ב', אלא שהירושלמי הביאם גם על משנתנו בריש פירקין שמצריכה שינוי בגופה, ולהלן בה"ג במקומם העיקרי נשמטו הדברים, כרגיל בירושלמי, עיין מ"ש לעיל ח"ב (חלה), עמ' 804, הערה 2. ועיין בנתיבות ירושלים במקומו שכבר הרגיש בזה, אלא שהגיה, והעביר את ההלכה למשנתנו שלהלן.

514-15. והגנב משלם כשעת הגניבה. בד ובכי"ע: והגנב לעולם משלם וכו'. וכ"ה בירושלמי הנ"ל. והדברים קשים מאד, והיכן מצינו הבדל בשינוי קונה בין גזלן לגנב. וכן כתב בפריטי הרמ"ה (לפי שטמ"ק צ"ו ב', סד"ה ונקיטינן): "ושמעינן מינה דכל שינוייא דקני גבי גזלה קני גבי גנבה, ודלא קני גבי גזלה לא קני גבי גנבה". ברם משם לא שמענו אלא שינוי ביחס לתשלומי כפל, או ד' וה', לטובת הגנב, אבל לא שמענו כלום ביחס לקרן לרעת הגנב. ובבבלי ס"ה א': אמר רב קרן כעין שגנב, תשלומי כפל ותשלומי ד' וה', כשעת העמדה בדין. מאי טעמא דרב, אמר קרא גניבה וחיים, אמאי קאמר רחמנא חיים בגניבה, אחייה לקרן כעין שגנב. ופירשו בתוספות (ד"ה גופא): דעיקר רב לא אתא לאשמועינן אלא תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' כשעת העמדה בדין, והא דקאמר מ"ט דרב אתשלומי כפל ותשלומי ד' וה' קא בעי וכו', אחייה לקרן כעין שגנב, ומשמע ליה דוקא לקרן ולא תשלומי ד' וה'. ואם מתחילה היתה שוה ד' זוזי, ובשעת טביחה ומכירה היתה שוה זוז, אינו משלם כפל וד' וה' אלא זוז, שהכתוב "אחייה לקרן" עונה על קרן גרידא ולא כפל וד' וה'. והכל הוא כשטבח ומכר. ברם בתוספות רי"ד במקומו שם הקשה: וכיון שנתברר דגם בגזילה אי ליתא בעין משלם כדמעיקרא, א"כ מאי איצטריך קרא בגניבה למימר אחייה לקרן כעין שגנב, והא כיון דטבח וליתא בעין אפילו בגזילה נמי כדמעיקרא בעי שלומי. וחידש רבינו שם שעיקר חידוש רב הוא בקרן, ואם הבהמה בעינה והוזלה הרי בגזילה יכול היה לומר הרי שלך לפניך, אבל רב למד מן הכתוב, שבגניבה אפילו אם הבהמה בעינה והוזלה, משלם את הקרן כשעת הגניבה, ואם טבח ומכר משלם כפל וד' וה' כשעת הזול, שבהם לא ריבה הכתוב, עיי"ש בסוף דבריו. ורב אמר שני דברים: קרן כעין שגנב, אם הוא בעין, ואפילו הוזלה הגניבה, מריבוי הכתוב. ואם אינו בעין כגון שטבח ומכר, משלם את הקרן כדינו (כעין שגנב), אבל על הכפל וד' וה' אין ריבוי. וכן בתוספות רי"ד להלן שם ס"ו א': שאם הוסיף בדמים לא אמר רב התם קרן כעין שגנב וכו', אלא שהגניבה חמורה מן הגזילה, משום דכתב גניבה וחיים דדרשי מיני' אחיי' לקרן כעין שגנב, אבל אם הוסיף בדמים בין קרן בין תשלומי כפל וד' וה' משלם כדהשתא וכו'. ועיין מ"ש לעיל פ"ז הי"ז, שורה 79–80, ד"ה וכן מביא, ובתס"ר שם, עמ' 95. ורבינו הסתייע מן הברייתא שבירושלמי כאן. ופירש והגנב לעולם משלם כשעת הגזילה, בניגוד לגזלן שאם הגזילה בעינה והוזלה יכול לומר לו הרי שלך לפניך, ובגנב אינו יכול לומר כן. ולפ"ז בבא זו המשך ישר מדברי ר' יעקב. ובפיסקי הרי"ד (הוצ' רא"י וורטהיימר, עמ' קט"ו), חזר על הדברים בקיצור, והביא את הברייתא שלנו מן הירושלמי. ונכדו הריא"ז בפסקיו 21 הוצאת הנ"ל, עמ' ק"ה ואילך. הסכים לו בפירושו בדברי רב. ובנוע"י פירש ע"פ שיטת הירושלמי שהוא סובר שיאוש לבד קונה, וסתם גניבה הוי ייאוש בעלים, 22 עיין כלים פכ"ו מ"ח ובבלי כאן ס"ו ב'. וממילא אינו יכול לומר הרי שלך לפניך, וכבר קנה אותה, עיין בנוע"י במקומו ולעיל שם פ"ז, י"ד ע"א. ולפי פירוש זה בבא זו מתפרשת לעצמה, ואינה דבוקה לבבא שלעיל, שהרי אף בגזלן אם נתייאשו הבעלים משלם כשעת הגזילה (אם ייאוש גרידא קונה), ואין הבדל בין גניבה לגזילה בעצם הדין. ונראה שאין לנו לזוז מפירוש הרי"ד. ועיין מ"ש להלן, שורה 78, ד"ה גנב שנטל.