תוספתא כפשוטה על בבא קמא ג:ו
תוספתא כפשוטה על בבא קמא · Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 3:6
Open in the reader →132. והפך הנרדף וחבל בו וכו'. והוא פטור, ק"ו מדין בעטה מהלכת ברבוצה שהיא פטורה לר"ל (בבלי כ"ד ב' ומקבילות). ובכגון דא פטורה לכולי עלמא, עיין בתוספות כ"ז ב', סד"ה אמאי. ועיין רא"ש פ"ג סי' י"ג.
233. או שחבלו בו אחרים, הרי אילו פטורין. כנראה, שהכוונה לשוורים אחרים שנבהלו מחמת הרדיפה. ויותר נראה שלפנינו אשגרה מלהלן פ"ט הט"ז, שורה 50. ובכי"ע גורס: שחבלו (והמלה "או" חסרה) בו אחרים הרי אילו חייבין . ושמא יש שם השמטה קטנה.
3הוזקה רודף בנרדף, פטור. לאו דווקא הוזק, אלא אפילו הזיקו פטור, כמפורש לעיל, ולא אמרו כן אלא אגב סיגנון הסיפא.
433-34. נרדף ברודף, חייב. כלומר, הוזק בו ע"י הסחיפה, אבל אם הרודף נפל ונתקל בו, פטור. עיין בבלי ל"ב א'.
534. שור שעלה על גבי חבירו וכו'. ירושלמי פ"ג ה"א, ג' ע"ב, ג' ע"ג, בבלי כ"ח א'.
635. דחאו ונפל ומת, חייב. כלומר, אם בעל התחתון דחייו, בשעה שיכול היה להצילו ע"י שמיטה, חייב, עיין בבלי כ"ח א' הנ"ל ועיין חו"מ סי' שפ"ג ס"ב (בהגהת הרמ"א) ובבאר היטב שם סי' ת"י, אות י"ט.
7שור שהיה רועה, ויצא שור אחר וכו'. בבבלי ב"ב צ"ג א': שור שהיה רועה על גב הנהר ונמצא שור הרוג וכו'. ובהוצאות שלפנינו השמיטו את המלים "על גב הנהר" על פי פירוש הרשב"ם שכתב: ושור שהיה רועה, ולא גרסי' על גב הנהר, ובתוספתא לא גרסי' ליה, דמה לנו בנהר, ופירוש תינוקות היה. וממנו בסמ"ג עשין ס"ז, קמ"ה ע"ב, ועיין הערות ר"י שטיין שם, ש' ע"ג. ברם בכל כתה"י ובראשונים הגירסא היא "על גב הנהר", עיין דק"ס שם, עמ' 288, הערה כ'. וכ"ה גם ברי"ף כאן רפ"ה ובאו"ז כאן סי' רכ"ב ועוד. ונראה שנקטו "על גב הנהר" כדי להחזיק את האומדנא, משום שאם היה רועה באגם הרי יתכן שהיה שם עוד שור מועד לנגיחה, או לנשיכה, וברח. ולפיכך נקטו על גב הנהר, שלא היתה שם אפשרות לברוח מן המנוגח והלאה, והעדים שבאו ממול לא ראו שור בורח, מכל מקום אין כאן יותר מאומדנא גרידא. ועיין מ"ש בח"ד.
837. ר' אחא או' גמל שהיה אוחר בין הגמלים וכו'. וכ"ה ("אוחר") גם בבבלי הנ"ל, סנהדרין ל"ז ב' ושבועות ל"ד א' (בכל הנוסחאות). וכ"ה בירושלמי כתובות רפ"ב, כ"ו ע"א, כאן רפ"ה, ד' ע"ד. וכן גרס בירושלמי שם וכאן באו"ז ב"ק סי' רי"ז, וכן במאירי כתובות פ"ב, עמ' 72. ואשר לפירושו של "אחר" כבר האריך בזה בטוב טעם ר"ח ילון במכתב חדשי חע"ט (1935), עמ' 238 ואילך. והוא גם העיר על מלונו של פיין סמית ערך "אהיר" שפירושו תאוותני, מלא תאווה לנקבה, והשתמשו בו ביחס לגמל מיוזן, עיי"ש הרבה דוגמאות של "אחר" במשמעות של זנות מכוערת ולכיעור בכלל, עיי"ש. ועיין מה שכתבתי בקונטריסים של ילון ש"א קונטרס ב', עמ' 48. אבל בירושלמי כתובות כי"ל הגירסא היא: גמל החורר (ותוקן: האוחר). וכן בירושלמי כאן פ"ה הנ"ל בגליון בכ"י הסופר: "נ"א החורר", ונמחק הגליון. ועיין מ"ש ילון הנ"ל, עמ' 239, הערה 11 (בשם מבואי לירושלמי כפשוטו, עמ' 21, ופירושו שם). ושמא אין "חורר" אלא מלכלך, עיין מ"ש בלשוננו חל"ב (ירושלים תשכ"ח), סוף עמ' 98. ובירושלמי כיר"ז פ"ה, שורה 7: שהיה חודד, וצ"ל: חורר. ולעצם ההלכה עיין מ"ש בח"ד כאן שהפוסקים פסקו כת"ק, עיי"ש. אבל בירושלמי הנ"ל אמרו מפורש שבמקום אחד הלכו בממון אחר הרוב, והוא כר' אחא כאן, ודברי הת"ק לא הובאו כלל בירושלמי. ואפשר שבא"י פירשו שבגמל האוחר אף הת"ק מודה, ולא נחלקו בזה, משום שהיא אומדנא מוכחת, עיין בח"ד כאן. ועל רתחנות הגמל בשעה שהוא מזדווג לנקבה, ראה אריסטו, תולדות בעלי החיים ס"ו פי"ח, 571b, שם ס"ה פ"ב 540a, ועיי"ש גם כן על אופן הזדווגותם.
938. יצאו שני שורים אחרים, ספק וכו'. וכ"ה ("אחרים") גם בד. ובכי"ע: אחריהם, וצ"ל: אחרי' (=אחריו), כמו שהגיה בח"ד. וכל הברייתות נסמכו למשנתנו פ"ג מי"א. ומדברים בשוורים של בעלים אחד שיצאו.
1038-39. ספק ממקום אחר מת, הרי אלו פטורין. אם בידוע שהן המיתוהו. כ"ז נשמט בכי"ו ע"י הדומות, וישנו בד ובכי"ע.