תוספתא כפשוטה על בבא קמא ו:ד

15-6. חפר ברשות הרבים ופתח לרשות הרבים וכו'. עיין בבלי מ"ט ב' ובתוספות שם, ד"ה ת"ר. ועל כל העניין של חפר ופתח, עיין מ"ש להלן בסמוך.

26. אפי' הוא של רבים וכו'. עיין בפרטים של באר של רבים בספרו של קרויס קדמוניות התלמוד כרך שני ח"א, עמ' 98 ואילך, ובהערות שם שאסף את המקורות בעניין זה. ועיין טחו"מ סי' ת"י ומה שהאריך בח"ד.

3עד שימסור לרבים. עיין להלן שורה 13. וברש"י נ' א': ומסר לרבים. דאמר הבור הזה וכו' הרי הוא מסור לכם. וברא"ש פ"ה סי' ז': ואם חפר בור ברה"ר לצורך רבים ומסר להם דליו פטור. ועיין יש"ש פ"ה סי' כ"ב ובח"ד במקומו.

47. איזהו בור שאמרה תורה וכו'. וכן בד ובכי"ע: איזה הוא בור וכו'. והגיהו כמה מן המפרשים (ע"פ הבבלי מ"ט ב', נ' א'): זה הוא בור, כלומר, החופר ברה"ר ופותח שם הוא הוא הבור בתורה. וקשה להגיה את כל הנוסחאות. ונראה יותר שהברייתא מבארת להלן את כל עניין הבור האמור בתורה, עיין מ"ש להלן בסמוך.

5חפר ברשות היחיד ופתח לרשות היחיד וכו'. זו היא פתיחה למה שאמרו להלן, ובזה בוודאי פטור, ולא דברה תורה בו, שהרי יש לו רשות לחפור ויש לו רשות לפתוח.

69-10. ברשות היחיד ופתח לרשות הרבים יש לו רשות לחפור ואין לו רשות לפתוח וכו'. כדי להבין את כל העניין, עלינו להקדים את דברי משנתנו פ"ה מ"ה: 4 כסדר המשנה בכמה נוסחאות, וכמו שהגיה גם ר"י אשכנזי לפי מלא"ש למשנתנו. ועיין במבוא לנוה"מ למהרי"ן אפשטין, עמ' 1004. החופר בור ברשות הרבים ונפל לתוכו וכו', ואם הוזק בו חייב. החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים, או ברשות הרבים ופתחו לרשות היחיד, ברשות היחיד ופתחו לרשות היחיד אחר, חייב. ועיין בראשונים. וברור בעיני שמשנה זו נשנתה ע"פ הסיגנון של משנתנו פ"ג מ"ז, ובמשנה שבירושלמי, קויפמן ופרמה הושמט ע"י הדומות. ועיין גם במשנה הוצ' לו. ובבבלי (מ"ט ב', נ' א') נדחקו מאד בפירוש המשנה, אבל בירושלמי לא עמדו כלל על פירושה. ונראה שבא"י הבינו אותה ע"פ הנוהג של חפירת בור בא"י. כידוע, היו צוברים מים בארץ בימות הגשמים לימות החמה. ועד הזמן האחרון היו חופרים בור תחת שטח כל החצר, או רובה (והיא היתה כולה מכוסה אבנים), ומתמלא מצינורות הגג שהיו פתוחים לתוכו. והיה לו לבור פתח שהיו שואבים מים דרכו. ומשנתנו מדברת מתחילה בבור שחפרו ברשות היחיד, וכדי להגדיל את השטח חפר מלמטה גם ברה"ר ופתחו לשם, כדי שיוכלו גם אחרים וגם הוא לשאוב מים משם. 5 יתכן שעשה פתח גם ברשותו, אבל דבר זה אינו מעלה ואינו מוריד לעניין ההלכה שלנו. והבבא השנייה מדברת שפתח ברשות היחיד וחפר תחת רשות הרבים שלא כראוי, ונפל הגג, חייב, וכן בחפר ברשותו ופתח ברשות אחר. וכבר אמרנו לעיל שכל הניסוח במשנתנו כאן הוא ע"פ פ"ג מ"ז. ומקור משנתנו הוא במדרש הלכה, והיא דרשה על הפסוק (שמות כ"א, ל"ג): וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור . והקשו חז"ל הרי ק"ו הוא אם חייב על הפתיחה מכל שכן שחייב על הכרייה, ותירצו תירוצים שונים, עיין במכילתא משפטים פי"א, עמ' 288, ובבלי כאן נ' א', נ"א א'. ותירוץ מיוחד במינו הוא במכילתא דרשב"י לפסוק הנ"ל, עמ' 184: וכי יפתח איש בור, או כי יכרה איש בור , הרי זה בא ללמד על החופר בתוך שלו ופתוח לרשות הרבים, אף על פי שאין לו רשות לפתוח אבל יש לו רשות לחפור ("אף על פי" דבוק יותר ל"אבל יש לו רשות לחפור") ויש לה רשות לבהמה להלך (כלומר, ברשות הרבים), ועל החופר ברש' הרב' ופתוח לתוך שלו (כלומר, והבהמה נפלה בשעה שחפר ברה"ר) שאף על פי שאין לו רשות לחפור אבל יש לו רשות לפתוח (עיין מ"ש לעיל ברישא) ויש לה רשות לבהמה להלך, לפי שמצינו בבהמה שאם הזיקה כדרך הילוכה ברש' הרב' פטור עליה, יכול אם הוזקה כדרך הילוכה ברש' הרב' יהא פטור עליה, ת"ל כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור וכו'. ולפי דרשה זו חייבה התורה על הפתיחה, אעפ"י שהחפירה ברשותו, ועל החפירה אעפ"י שהפתיחה תהיה ברשותו. וכן הסיגנון גם בתוספתא כאן, אלא שהפירוש יותר פשוט. עיין מ"ש להלן. ובחי' הראב"ד, עמ' קל"א, מפרש את משנתנו הנ"ל: החופר בור ברשות הרבים וכו', פירוש כגון רשות הרבים גבוהה ובא לו מן הצד, חופר תחתיה עד שהגיע לרשותו שבצדו האחר ופתחו שם. קא תני במתני' שאין רשות לחפור, אבל יש לו רשות לפתוח, כגון זה שאמרנו, והשני יש לו רשות לחפור, ואין לו רשות לפתוח וכו'. והוא ע"פ התוספתא כאן. ועמד על עיקר הפירוש במשנתנו (ע"פ המכילתא דרשב"י) הרמ"מ כשר בתו"ש משפטים כרך י"ז, עמ' רע"ח.

710. ואין לו רשות לפתוח. אבל יש רשות הרבים ליכנס לשם. בד': אבל יש לרבים רשות וכו'. ואף לפנינו צ"ל: יש רשות לרבים וכו'. ולפיכך חייב, מפני שיש כאן "וכי יפתח", אעפ"י שאין כאן "כי יכרה". והתוספתא לא הזכירה כאן כיצד חייב על "כי יכרה", וסמכה על פשט הכתוב, והיינו כשחפר ברה"ר, שאין לו רשות לא לזה ולא לזה, כמו ששנו לעיל ברישא.

810-11. ברשות הרבים, ופתח לרשות היחיד, אפי' היא של רבים פטור. כלומר, אפילו אם הבור הוא לצורך הרבים (אלא שלא מסר להם את הבור), ויש להם רשות להכנס לחצר ולמלאת ממנו מים, פטור, אפילו חצרו אינה גדורה במקום הבור. ובתוספות הרא"ש (שטמ"ק נ"א א', ד"ה גמרא) פירש ע"פ הבבלי שמדברים בהפקיר חצרו ולא הפקיר בורו, והתוספתא חולקת על משנתנו.

911-12. ר' יוסי בי ר' יהודה מחייב,עד שיעשה לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים. כלומר, אעפ"י שהבור ברשותו, מכיון שמקום הבור פרוץ לרה"ר, חייב אם נפל לשם אדם, ואינו פטור אלא אם עשה מחיצה לבור. ועיין בבלי נ' א'. וכל העניין של "אושין" לא נזכר כאן. ועל שיעור עשרה טפחים, עיין להלן ה"ו ובספרי כי תצא פי' רכ"ט, עמ' 201 ובהערות שם. ועיין בבאור הגר"א חו"מ סי' תכ"ז ס"ק ג', ובריטב"א מו"ק ח' ב'.

1012-13. או עד שירחיק מן הכותל ארבעה טפחים כדי שיהלך אדם. תיבת אדם ליתא בכי"ו והושלמה ע"פ א וד. כלומר שירחיק מכותל הבור עד רשות הרבים ארבעה טפחים, שאפילו אם ידחק אדם, או בהמה, לרשותו לא יפול לבור. ובבבלי נ' א': או עד שירחיק ממקום דריסת רגלי אדם, וממקום דריסת רגלי בהמה , ארבעה טפחים. 6 וכ"ה ("טפחים") בכל נוסחאות הבבלי. ובירושלמי עירובין פ"א ה"ג, י"ט ע"א: מאן דמר שלשה כדי עבירת אדם, מאן דמר ארבעה כדי מקום. ועיין בלשון הבבלי הנ"ל ובחי' הרשב"א ב"ב, כ' רע"ב. ועיין מ"ש בתוספתא כפשוטה עירובין, עמ' 308, ד"ה רבן שמעון. ובירושלמי כאן פ"ה ה"ז, ה' ע"א: וכי יש לו רשות להבקיר נזקיו ברשות הרבים וכו' תיפתר כר' יוסי בר' יהודה דאמר שלשה (דברים) 7 בכיר"ז חסר "דברים". וכן נכון וכ"ה בירושלמי פ"ג ה"ג, ג' ע"ג. שהן סמוכין לרשות כרשות. והגירסא "להבקיר" בירושלמי היא גם בכיר"ז (להפקיר), וקשה מאד לפרש אותה. ונראה שצדק בעיקרו ר"י לוי בפירושו, עמ' 140, ששער שלפנינו אשגרה ("להפקיר נזקיו") מלעיל שם פ"ג ה"ב, ג' ע"ג, אלא שהגיה: "למכור", ואינו מסתבר, שהרי אם הלוקח ומקבל המתנה הסכימו לכך, כאילו קבלו שמירה, והרי כן פסק גם הר"מ בפי"ב מה' נזיקין ה"ג: ואחד החופר או הלוקח, או שנתן לו במתנה וכו'. ולפיכך נראה שצ"ל בירושלמי: וכי יש לו רשות להוריש נזקיו ברשות הרבים וכו'. והר"מ שם השמיט "הוריש". ובמכילתא דרשב"י כ"א, ל"ג, עמ' 184: כי יפתח איש בור, או כי יכרה איש בור. אין לי אלא הפותח והכורה מנין לרבות את שירש 8 ובמדרש הגדול שמות, הוצ' ר"מ מרגליות עמ' תפ"ח, העתיק, כנראה ע"פ הר"מ. ולקח ושניתן לו במתנה. ת"ל בעל הבור ישלם לרבות את שירש ולקח ושניתן לו במתנה. 9 ועיין גם להלן שם כ"א, ל"ד, עמ' 186. יכול אף על פי שלא בא לרשות[ו] ת"ל כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור [בעל הבור ישלם, יצא זה שאין לו בעלים] (כגירסת מדרש הגדול). וכנראה שפירשו שצריך שיעשה בו מעשה, וכמו שאמרו בירושלמי פ"א ה"ב, ב' ע"ג: כשאמר לו סוד את הבית (צ"ל: הבור) הזה וקנה אותו. ובירושלמי כאן לא היה קשה לו לקח ומקבל מתנה (וכסתימת לשון הר"מ הנ"ל), אבל ביורש שהירושה באה לו שלא מדעתו קשה: וכי יש לו רשות להוריש נזקיו וכו'. ופשיטא שכל הגהה בנוסח אינה יוצאת מגדר השערה.

1113. או עד שימסור לרבים. כלעיל שורה 6. עיין מש"ש, ד"ה עד שימסור.