תוספתא כפשוטה על בבא קמא ז:יא

153. למעלה מהן גונב את האסורין בהנייה, שפטור מלשלם. מכילתא פי"ג, עמ' 295 (כהמשך של ה"ט לעיל, שורה 49), הנ"ל. ובמכילתא כ"י מדרש חכמים: השני . 26 עיין לעיל הערה 13. הגונב אסורי הנאה. ובס' משנת יעקב להגר"י שור, עמ' 38, הערה ל"ח, כתב: לאו דוקא פטור, דגם לכתחלה אין בהם משום גזל וגניבה, כמפורש בתוספתא פ"ה דמס' כלאים וכו'. וכן כתב הגרי"ח דייכעש בקונטרס שבסוף שו"ת הריב"ש ווילנא תרל"ט, קס"ג ע"ב, ד"ה אך יש להוכיח. ואין התוספתא בכלאים עניין לנידון שלנו, עיין מ"ש בתוכ"פ שם, עמ' 646. ולפנינו מדברים שהגנב הוציאן מרשות הבעלים והכניסן לתוך שלו על מנת ליהנות מהן. ולעצם העניין אם איסורי הנאה הם של בעלים האריך בזה הגרי"ח דייכעש בקונטרס הנ"ל, עמ' קס"ג-קס"ה, והביא את כל שיטות הראשונים והאחרונים שהיו לפניו. ועיין מ"ש לעיל גיטין, עמ' 806, ובהערות שם. והייתי סבור שהגנב משלם קרן לפי הפסד הבעלים 27 עיין בתוספות קידושין נ"ו ב', ד"ה המקדש. ושאם הגניבה בעין נראה שצריך להחזיר לבעלים.

254. את השטרות, ואת הקרקעות, ואת ההקדשות וכו'. להלן הכ"א, עיי"ש. ובמכילתא הנ"ל: עבדים ושפחות שטרות וקרקעות והקדשות וכו'. וכן במשנת ב"מ פ"ד מ"ט: העבדים והשטרות וכו'. ועיין בירושלמי כאן רפ"ז 28 דברי בעל גליון הש"ס שם הסובר שמדברים בגונב עבד עברי, תמוהים, שהרי בוודאי בעבד כנעני עסיקינן, שאינו יכול לעשות בו כרצונו, ואם מוציא לו שן ועין יוצא לחרות, ואפילו אם עבדים כמטלטלין אינו משלם אלא קרן, ואף שגופו קנוי לו, "אין לד בהן אלא תשמיש", ולפיכד נטה הירושלמי מטעם הבבלי ס"ב ב' וב"מ נ"ז ב': יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות. ובמכילתא דרשב"י, כ"ב, ג', עמ' 194: יצאו עבדים שאין שמירתן עליד, ובעל כרחינו בעבדים כנענים עסיקינן, שהרי עבד עברי כבר מיעטו לעיל שם, שאמרו: יצא בנו, שאין זכאי במכירתו וכו', יצאת בתו, שאין זכאי במכירתה, וממילא יצא גם עבד עברי שאינו זכאי במכירתו (כמפורש בבבלי ערכין כ"ח א'). אבל הדין דין אמת שאף בגנב עבד עברי אין לו כפל, שהרי אינו זכאי במכירתו. ועיין בבלי מגילה כ"ג ב', ובתוספות שם ד"ה שמין. ובמכילתא דר' ישמעאל כ"י מדרש חכמים הנ"ל: השלישי . 29 עיין לעיל, הערה 13. הגונב עבדים ואת השטרות וכו'. ואשר לגניבת קרקעות פירשו בתוספות ס"ב ב', סד"ה יצאו, במשיג גבול. וכן בר"מ פ"ז מה' גניבה הי"א. ועיין בפי' אבן עזרא דברים כ"ז, י"ז. ובפיוט "אאריא מתילי" הנ"ל (לעיל שורה 35–36, ד"ה ובפיוט), עמ' 25: קרנא פרע ומיתליט דתחום משני, כלומר הרי הוא בארור (דברים כ"ז, י"ז), אבל אינו משלם אלא קרן ולא כפל. ועיין בפירוש אלפביטין הנ"ל, 30 לעיל, הערה 1. עמ' 244. ולעניין אם עובר בלאו של גזילה, עיין ספרי דברים פיס' קפ"ח, עמ' 229, ומ"ש הגרי"פ פערלא בבאורו למה"מ לרב סעדיה ל"ת רע"א, ועיי"ש של"ה ע"ג.

354-55. את הבהמה, את החיה, ואת העופות וכו'. משנתנו ספ"ה, רפ"ז, מכילתא, עמ' 295, הנ"ל, ירושלמי רפ"ז ובבלי ס"ג ב'. ובמכילתא כ"י מדרש חכמים הנ"ל: הרביעי . 31 עיין לעיל, הערה 13. את הבהמה וכו'.

455-56. [ופטר חמור] משלם תשלומי כפל, אע"פ שאסור בהנאה וכו'. השלמתי ע"פ כי"ע. ואף בד ישנה השמטה, וצ"ל שם: משלם תשלומי כפל [הגונב פטר חמור משלם תשלומי כפל] אע"פ שאסור בהנאה וכו'. וכע"ז במכילתא הנ"ל ובירושלמי קידושין פ"ב ה"ט, ס"ג ע"א, ובבלי בכורות י"א א'. ומשלם לו דביני ביני (עיין בכורות שם י' ב'), שהרי יכול לפדותו בפטרוזא בר דנקא. ואם גנב פטר חמור של כהן (לפני שהספיק לפדותו) משלם לו את הכל. ובמכילתא כ"י מדרש חכמים: החמישי . הגונב פטר חמור וכו'. אבל בפירוש אלפביטין הנ"ל חסרה כל בבא זו, ועיין מ"ש ע"ז להלן, שורה 58.