תוספתא כפשוטה על בבא קמא ז:ו

124-25. דבר אחר הוא לא רצה להשתעבד לקונו יבא וישתעבד לבניו. בירושלמי הנ"ל: אוזן ששמעה לפני הר סיני כי לי בני ישראל עבדים והלך זה וקנה אדון אחר, לפיכך תבוא האוזן ותירצע וכו'. וכן בבבלי שם כ"ב ב': רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר, מה נשתנה וכו', אזן ששמעה קולי על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו וכו'. ונראה שזו היא הדרשה שלפנינו. והנה הגירסא "וישתעבד לבניו" בוודאי שיבוש, ובד גורס: וישתעבד לבנותיו . ובכי"ע: לבנתיו . ובילקוט משפטים הנ"ל (בכי"א): לא רצה להשתעבד לקוניו יבוא וישתעבד לבנותיו . וודאי גמור בעיני שצ"ל שם: להשתעבד לקונו יבא וישתעבד לכנותיו (או: לכנתיו). ומלה זו שנמצאת כמה פעמים בעזרא (עיי"ש ד', ז', ט' ועוד) ופירושה: חבריו, עוזריו, וע"פ רוב משמעותה עבדיו. והיא מצוייה במכילתא, מדרש, ירושלמי (במשמעות עבדים גרידא), אלא שנשמטה, או נשתבשה. וכן במכילתא בתחילתה, עמ' 3: יש לי כניות כיוצא בך. ובדפוסים השמיטו את המלה "כניות". וכן באיכ"ר פתיחתא י': לעבדו של מלך שעשה סעודה והזמין כל בני כנסיותיו וכו', הלואי השוה אותי לבני כנסיותיו . ויפה העיר ר"ח ילון על הגירסא בילקוט המכירי ישעי' מ"ד, ג' עמ' 145: בני כנאותיו וכו' לפני כנאותיו . וכן בירושלמי גיטין ספ"ב, מ"ד ע"ג: ואל יקבל גט כוותיך . ובשרי"ר שם, עמ' 224: ואל יקבל גט כותיו . וצ"ל: גט כנתיו (ולפי גי' הדפוס: גט כנותיו), עיין מה שכתבתי על כל העניין ב"פרקים" (הוצ' מכון שוקן, ירושלים תשכ"ז) ח"א, עמ' 102 ואילך. ואף לפנינו הפירוש לא רצה להשתעבד לקונו, יבא וישתעבד לחביריו העבדים של אותו אדון, והוא עונש חמור ביותר. ובמכילתא משפטים פ"ב, עמ' 253: ומה ראתה אוזן וכו', היה רבן יוחנן בן זכאי אומרה כמין חומר, אוזן ששמעה לא תגנוב הלך וגנב, היא תרצע מכל אבריו. ועיין בפירש"י משפטים כ"א, ו'.

225-26. וכי מה ראה הכתו' לפסול את הברזל יותר מכל מיני מתכות וכו'. וכן במכילתא דרשב"י סוף יתרו, עמ' 157: זו היא שרבן יוחנן בן זכאי או' מה ראה ברזל ליפסל [מכל מ]יני מתכות וכו'. וכן במס' שמחות פ"ח הט"ז הוצ' היגר, עמ' 167: וכי מה נשתנה ברזל להיות פסול למזבח מכל מיני מתכות וכו', 6 ושם בריש ההלכה, עמ' 165, צוינו דרשות אלו בשם "דורשי חמורות", וציינתי לה בתס"ר, עמ' 92. ועיין בפי' הרמב"ן עה"ת שמות כ', כ"ג, ומ"ש על כ"ז במשנת ר' יעקב להגר"י שור, עמ' 37 סי' ל"ז, ובתכלת מרדכי על הרמב"ן במקומו. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

327. מדבר שסימן וכו'. הנכון הוא במכילתא דרשב"י הנ"ל: מפני דבר וכו'. וכן במס' שמחות (בכ"י אדלר): לפני (וצ"ל: מפני) וכו'. עיין מ"ש לעיל פ"ב ה"י, שורה 55, ד"ה נפל.