תוספתא כפשוטה על בבא קמא ז:ח

135-36. שבעה גנבין הן. הראשון שבכולם וכו'. מכילתא משפטים פי"ג, עמ' 294 ואילך. והובאה בשם התוספתא, במנוה"מ הוצ' ענעלאו ח"ד, עמ' 156 (עיין מ"ש להלן בסמוך, ד"ה אבל), ובס' המוסר לר"י כלץ, ובלי הזכרת המקור בס' מעלות המדות לר' יחיאל בר' יקותיאל, מעלה י"א, הוצ' קרימונה, מ' ע"א, והעתיק מן התוספתא (ולא מן המכילתא), כפי שנראה מן הנוסח שהביא. ובפירוש לתו"כ המיוחס להר"ש משנץ, חובה פכ"ב ה"ז, כ"ז רע"א: ובתוספתא דבבא קמא גבי שבעה גנבים 8 כ"ה בכ"י שם. ובדפוסים בטעות: גפנים. קתני עוד מינין המתערבין. ובפיוט "אאריא מתילי" שנתפרסם בהשקפה הצרפתית חע"ג (1921), עמ' 25: טמוניא וגנביא שבעה פריטין, שניין דרגיהון וגזירתהון חריטין, יתירא דכולהון דברייתא מקמטין, חפו גונדי וטלפיהון פשטין, כסי ושירו מושיט ליה לחבריה במסבלי מסרהב לאברויי כדי חמי דלא מצטבי ליה וכו'. ונתפרש הפיוט ע"י ר' בנימין מן הענוים, 9 עיין לעיל הערה 1. עמ' 241 ואילך, והביא את התוספתא ופירשה בעמ' 242 ואילך שם. אבל בס' יראים השלם פי' קכ"ד, נ' ע"א: כדתניא בתוספתא, ומייתי לה בחולין בגיד הנשה (צ"ד א'), ג' גנבים הן, הראשון שבכולם גונב דעת הבריות וכו'. ובד"ו שם סי' רנ"ה, ק"ה ע"א: כדתניא בתוספתא דבבא מציעא (וכ"ה במנוה"מ הנ"ל בכ"י) ומייתי בפרק גיד הנשה וכו'. ובסמ"ג לאווין קנ"ה, נ"ח ע"ג: ותניא בתוספתא דבבא קמא שלש' גנבים הם וכו', והעתיק מס' יריאים. וכן בריטב"א חולין צ"ד סע"א, סד"ה כדאמר: ובתוספת' דב"ק איתא שלשה גנבים הם, גדול שבכולם וכו'. וכן בפירוש ר"י בר' יוחנן על השאילתות פרשה נח, ל"ב ע"א: אמרו בתוספתא דבבא קמא ג' גנבים הם, הראשון שבכולם גונב דעת הבריות וכו'. וכנראה שרבותינו הראשונים העתיקו ממקום אחר וציינו למקורו בתוספתא. ועיין מ"ש להלן בסמוך על המניין "שבעה" שלנו. ובראב"ד תו"כ בהר ריש פרק ד' (בעניין אונאת דברים): ובתוספתא מפרש מפני שמשביח דעתו של מוכר. וכ"ה במיוחס להר"ש משנץ שם ק"ד ע"ב, וכוונתם למס' דרך ארץ פ"ח הוצ' היגר, עמ' 238, עיין מ"ש להלן ב"מ פ"ג הכ"ה, שורה 85–86, ד"ה ובפי' הראב"ד.

236. והמסרב בחבירו לאורחו וכו'. מכילתא הנ"ל, ירוש' דמאי פ"ד ה"ו, כ"ד ע"א (ומקבילה בע"ז פ"א ה"ג, ל"ט ע"ג), בבלי חולין ומס' דרך ארץ הנ"ל. ועיין להלן ב"ב פ"ו הי"ד (בשם ר"מ). וכל הבבות בפירוש אלפביטין הנ"ל (לעיל שורה 2–3, ד"ה שאלו).

336-37. ואין בלבו לקרותו. "לקרוא" משמש תכופות במקרא ובלשון חכמים במשמעות להזמין לסעודה, עיין במלונו של בן יהודה ערך קרא, 6127 ע"א.

437. ויודע לו שאינו מקבל. בירושלמי דמאי הנ"ל, מפרש: ידע דהוא רחיץ, 10 כלומר סמוך (במשמעות סמוך לשלחן, סמוך אצל, מוזמן). והא (=והוא) מטרח עלוי. ובירושלמי ע"ז: רחיץ בזווי אוחרי, כלומר סמוך ומוזמן במקומות 11 על "זוית" במשמעות "מקום" עיין מ"ש בהערותי לוי"ר הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תתע"ו. אחרים.

537-38. והמפתח לו החביות שמכורות לחנוני. תוספתא ב"ב, מכילתא ובבלי הנ"ל. ובירושלמי ע"ז פ"א ה"ג, ל"ט ע"ג: תני לא ישלח לו חביות מכורות לחנוני, מפני שהוא כטוענו טענת חנם. והיא גירסא משובשת, וצ"ל: לא יפתח לו וכו', כמו שהוא בתוספתא ב"ב הנ"ל. ובכי"ו בטעות: והמפתח לו חנויות, וצ"ל: חביות, בד: חבית. ובכי"ע: החביות.

638. והמעויל במידות והמשקר במשקלות. בעל כרחינו צריך לפרש, שהוא מוזיל לו את המקח כדי למשוך לקוחות, עיין במשנת ב"מ פ"ד מי"ב. ועיין שם מי"א בעניין מי שנתערב מים ביינו וכו'. 12 ועיין מ"ש להלן ב"מ פ"ג הכ"א, ד"ה ואין מערבין. ואם יש כאן גזל, כיצד אפשר לומר אח"כ: למעלה מהן גונב את האסורין בהנייה 13 במכילתא כ"י מדרש חכמים: השני . הגונב אסורי הנאה וכו'. ולפי גירסא זו מפורש שעד "גונב את האסורין בהנייה" בגניבת דעת עסיקינן, ועיין להלן הערות 29, 31, 32. וכו'. ולא אמרו כאן אלא שהגונב דעת חבירו הוא הראשון, או הגדול, שבכל הגנבים, מפני שהוא מצוי ביותר, ואין הבריות מקפידין בכך, ועיין בבלי ב"מ נ"ח ב', ואין שם אלא גוזמא של אגדה, כדי להפריש את הבריות.

738-39. והמערב את הנידה בתלתן, ואת החומץ בשמן. בד: הנורה , ובכי"ע: הגידה , וכ"ה בפירוש אלפביטין הנ"ל. 14 לעיל הערה 1. אבל במעלות המדות הנ"ל: הגירה , 15 כ"ה בד' קושטא. ובד' קרימונא: הגרה. וכן בכבוד חופה של הורוביץ (חופת אליהו), עמ' 45 סי' ו': את הגירא . ובמכילתא פי"ג הנ"ל: והמערב את הגירה בתלתן, והחול בפול, 16 "והחול בפול" חסר בכל נוסחאות התוספתא כאן (וישנו להלן ב"ב פ"ה ה"ו). ובכי"מ של המכילתא בא במקום מילים אילו: והטומן משקלותיו בחול. עיין בבלי ב"מ ס"א ב' ומקבילות. והחומץ בשמן. ונראה שהגירסא "הגירה" נכונה, והכוונה למערב זרע החרוב 17 כמו שהכריע ר"ע לעף בספרו פלורה ח"ב, עמ' 403. בזרע התלתן. ואף הבבא שלנו תמוהה, שהרי עדיין בגונב דעת עסיקינן, כפי שמוכח מן ההמשך להלן. 18 ואני מבטל בזה את הכרעתי בתס"ר, עמ' 93. ולפיכך נראה לשער שהמערב כאן טוען שעירב לשם שמירת העיקר, וזרע תלתן היה משמש לכמה רפואות, 19 עיין בתולדות הטבע של פליניאוס סוף סכ"ד. ואפשר שזרע החרוב שומר על התכונות של זרע התלתן, וכן לפי המכילתא "המערב את החול בפול", 20 עיין בבלי שבת ל"א סע"א. ואף המערב חומץ בשמן טוען שקצת חומץ שומר על השמן שלא יתקלקל. ולפי תולדות הטבע של פליניאוס 21 Oleum ipsum sale vindicatur a pinguitudinis vitio, עיי"ש, בסט"ו פ"ג, 18. נותנים מלח לתוך השמן שלא יתקלקל. ובתו"כ, חובה פכ"ז ה"ז, כ"ח ע"א, קה"ר רפ"ו, שם פ"ו י"ב וקה"ז רפ"ו גירסא אחרת. תדע לך שהוא כן, שהרי לא שנו כאן את כל הזיופים שלהלן ב"ב פ"ד ה"ו ומקבילות, ולא תפסו כאן אלא על זיופין שיש להם אמתלא טובה, והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות. ועיין בבלי כאן נ"ו א'. ועיין מ"ש להלן בסמוך. ומוכח משם שהלוקח מכיר שיש תערובת בשמן, משום שאין שמן מקבל זיוף בלתי ניכר.

839. אע"פ שאמרו אין השמן מקבל דלוס. וכן בכי"ע: דליס, ובד: דלים. וכן במלון ערבי למלים שבתוספתא (עיין מ"ש במבוא לח"ו עמ' ט"ו): [ש]אין השמן מקבל דלוס. וכן בפי' אלפביטין הנ"ל: דילוס . וכן בס' מעלות המדות הנ"ל (בד' קרימונה): שאין השמן [מקבל] דולום. ובד' קושטא שם: ששמן אינו מקבל מים (!). והנכון כלפנינו בכי"ו, ו"דולוס" (δόλος) פירושו "נכל". וכן ("נכל") מתורגמת בסורית של א"י המלה הנ"ל שבספריהם. 22 עיין במלונו של שולתיס לסורית של א"י, עמ' 124, ערך נכל. וכן במכילתא הנ"ל: השמן אינו מקבל נכל. ובמדרש ל"ב מדות, הוצ' ענעלאו, עמ' 256: כל המשקין יכול להכניס אדם בהם דילוס , חוץ מן השמן, וכו' ולפיכך מושחין כהנים ומלכים בשמן, שאינו מקבל נכר , (ברור שצ"ל: נכל). וכן בפירוש בעל שבה"ל לפיוט יוסף תקיף (בובר בקרת כת"י אחד, עמ' 6) דוליס לית ביה, אין בו דופי ונבל, וצ"ל: ונכל. 23 ואף דוקעס העתיק במ"ח ח"ח (1859), עמ' 239: ונבל. ובח"ד כאן מעיד: ובמכילתא ראיתי הגה' כ"י, דלס לשון דופי. ועיין ערוך ערך דליס, רש"י פסחים נ"ז א', מחז"ו עמ' 333. וממש כעין זה להלן מנחות פי"ג הי"ט: שלא נטה בה דלוס. ובד שם: ושלא נטה בה דלום. ובדפוסים חדשים שם: כלום (במקום "דלום"). וכן הדפיס כאן צוקרמנדל: אין השמן מקבל כלום. 24 וגירסת כתב היד הוריד למטה, לשנו"ס. ועיין דק"ס פסחים, עמ' 168, הערה פ'. והעירותי על כ"ז בתס"ר, עמ' 93, עיי"ש. ומן העניין כאן מוכח ("מושחין מלכים") שמדברים בשמן זית גרידא, עיין מ"ש להלן ב"ב פ"ד ה"ו.

940. שאילו היה יכול לגנוב דעת העליונה וכו'. בפיוט הנ"ל (לעיל שורה 35–36, ד"ה ובפיוט): "דאם איתיה כהיל, בגרמיה הוא מפלי", כלומר, שאילו היה יכול היה מתלוצץ בעצמו (כינוי לכביכול). ועיין בפירוש אלפביטין הנ"ל, 25 לעיל הערה 1. עמ' 243.

1041. שנ' ויגנב אבשלום וכו'. ילקוט המכירי תהלים ע"ח ל"ז, ח"ב עמ' 28, בשם תוספתא דנזיקין.

1142. מי גדול גונב וכו'. מכילתא הנ"ל, דב"ר כי תבא י' (בשם ר' מאיר), במ"ר פ"ז, ד', שמו"ר פמ"ב, ח'.