תוספתא כפשוטה על בבא מציעא א:ד

18-9. יזכה לי ביתי במציאה שתפול לתוכה היום, לא אמ' כלום. בבבלי ק"ב א': אם אמר כל מציאות שיבואו לתוכו היום תקנה לי חצירי לא אמר כלום. והעמידוה בחצר שאינה משתמרת. וברייתא זו סמוכה למשנתנו פ"א מ"ד: ראה אותן רצין אחר מציאה וכו' היה צבי רץ כדרכו, או שהיו גוזלות מפריחין, ואמר זכתה לי שדי, לא אמר כלום. ושדי לאו דווקא, והוא הדין בביתו, שאם הצבי יכול היה להכנס לבית, יכול גם לצאת אם לא ינעל את הבית. 3 עיין במשנת שבת פי"ג מ"ו ובירושלמי שם, י"ד רע"א. ומשכון שאני, עיין בתוספות י"א א', ד"ה ה"מ. ואף כאן מדברים בראה שהם רצים אחר מציאה, ואמר יזכה לי ביתי, לא אמר כלום, מפני שמדברים בבית שאינו משתמר, שהרי המציאה נכנסת לתוכו. ונחלקו הפוסקים 4 עיין בתוספות י"א א', ד"ה זכתה, בשטמ"ק כאן ובחו"מ סי' רס"ח סעיף ג' ובנו"כ שם. אם זכתה לי שדי הוא בדווקא. ועיין בבלי כאן י"א א' ומ"ש בתוספתא כפשוטה פאה, עמ' 160. ובירושלמי כאן פ"א ה"ד, ז' סע"ד: תני האומר יזכה לי ביתי במציאה שנפלה לתוכה, לא אמר כלום. והירושלמי הסמיך את הברייתא למשנתנו כאן, ופשיטא שאין הבדל בין אמר "שתפול לתוכה" כלומר, שאמר כן לפני שהצבי, או הגוזלות, הגיעו לחצר, או שאמר כן אחרי שהגיעו לחצר. והירושלמי ממשיך אח"כ: כהדא אריסיה דר' בא בר מינא סליק לדיקלא וכו', עיין מ"ש בפירושי לכ"י רוזינטל שם.

29. יצא לו שם מציאה, דבריו קיימין. בירושלמי הנ"ל: יצא שם למציאתו, דבריו קיימין. ובבבלי הנ"ל: יצא לו שם מציאה בעיר, 5 כסיגנון הבבלי בכ"מ, כגון כתובות ל"ו ב': יצא לה שם מזנה בעיר, ב"ק קי"ד א', קט"ו א': יצא לו שם גניבה בעיר. דבריו קיימין. ופירשו שם: כיון דיצא לו שם מציאה בעיר מיבדל בדילי אינשי מינה, והויא לה כחצר המשתמרת. ובשטמ"ק שם הביא בשם הר"ח: בדלי אינשי מינה ומתיראין להכנס בתוכה, שמא יאמר להם השלטון אתם שנכנסתם בחצר לקחתם המציאה, לפיכך הויא ליה כחצר המשתמרת. וכנראה שפירש על פי הבבלי ברכות ס' א', כאן כ"ח ב'.